פורום אוצר החכמה

במשנה (אבות פ"ב) על דאטפת אטפוך, וסוף מטייפיך יטופון. ראיתי ב'ליקוטים' (משניות בהוצאת ווגשל. בשם מדר"ש?) שאמר זאת בלשון ארמית ולא בלשון הקודש, שכך יהיה סיפק בידם לשוב. שכיון שאמר בארמית לא יבינו זאת המקטרגים וממילא אין בו משום 'אל תפתח פה לשטן'.
ודבר זה צ"ע, האם בא לקללם, או שאמר שזהו סדר העולם. כי לכאורה משמע שציין עובדה בסדר וטבע העולם, ואם כן מאי שנא באיזה לשון שאמר? הלא אם קבע כן הקב"ה בטבע העולם מה יועיל ומה יזיק באיזה לשון אמר?
עוד אבקש באם יציינו הידענים בענין זה: האם יש מקורות קדומים לחידוש זה? האם לפי זה אין משום 'אל תפתח' בכל שאר לשונות שאינן לה"ק?

בכל מקרה אין להוכיח מלשון ארמי לשאר לשונות כמו שדנו בזה הראשונים עיין ברא"ש ברכות תחילת היה קורא.

ראה כתובות ח ע"ב שבתחילה היו מברכים ברכת אבלים 'נתיב הוא מששת ימי בראשית רבים שתו רבים ישתו וכו', ומסקינן אמר אביי רבים שתו לימא, רבים ישתו לא לימא, דאר"ש בן לקיש לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן. יעו"ש. הרי שאע"ג שאינו אלא מנחמו בכך שזהו דרך העולם אפ"ה הוי פתיחת פה. [וכן מוכח מקרא דלעמורה דמינו שם בגמ' יעו"ש.]

ומה שהבנת שאין משום אל תפתח בשאר לשונות, שגגה היא בידך, דלא קאמר אלא שבלשון הארמית אין משום פתיחת פה כיון שאין המקטרגים מבינים לשון זו. וענין זה גופא שאומרים בלשון הארמי דברים המביאים לידי קטרוג נמצא רבות בדברי הקדמונים, אם תרצה דוגמאות אפרט יותר, סליחה על התימצות.