פורום אוצר החכמה

מעשה מהבעש"ט זיע"א שאמר לתלמידיו שגזרה גדולה נגזרה רח"ל על שונאי ישראל, והיה נער רועה אווזים שבגודל אהבתו להשי"ת אמר "רבש"ע! אני אוהב אותך1 אילו ידעתי להתפלל הייתי מתפלל לפניך! אבל כיון שאינני יודע, אני אחלל בחלילי ואתה תיקח את זה ותצרף לתפילה!" וזה ביטל הגזרה.

הגרי"י חוזר על דברי הגר"י לוינשטיין מדי שנה, בבואו לביהמ"ד שעל גבעת הישיבה בב"ב ביום היא"צ. אך על כך שמקורו של הסיפור בנצרות אינו חוזר, וכפה"נ לא ברירא ליה, ולכן אף לנו רשות להסתפק בכך עד שיובא לנו המקור הנוצרי לסיפור.

גם אם אין מקור נוצרי, אבל הטענה היא שהוא מתאים לנצרות.

דברי בלע אלו [בספר שם] ראויים למי שטעם טעם נצרות!!!

הוגה ומעיין כתב:הגרי"י חוזר על דברי הגר"י לוינשטיין מדי שנה, בבואו לביהמ"ד שעל גבעת הישיבה בב"ב ביום היא"צ. אך על כך שמקורו של הסיפור בנצרות אינו חוזר, וכפה"נ לא ברירא ליה, ולכן אף לנו רשות להסתפק בכך עד שיובא לנו המקור הנוצרי לסיפור.

כדאי לסמוך על אביו הגאון הבקיא הגרא"ב זצ"ל, ובאמת מעניין מהם מקורותיו.
בכל אופן מעשה זה מובא בשומר אמונים מאמר האמונה פרק יט, ויעויי' בהוספות שם.

רבי יואל מסטמר אמר שהסיפור על אביו של הבעש"ט שהכניס אורח שהגיע בשבת
אינו נכון
כי היה לו להוכיחו על זה

על נפיצותו, נוסחאותיו ומקבילותיו, ראה גדליה נגאל, 251-247. הסיפורת החסידית, תולדותיה ונושאיה, י-ם, 1981, 251-247.

בס"ד
מאמר על הסיפור ומקורותיו.

בין היתר הוא מביא כמה מקורות מספרים משכיליים, ואולי זה מה ששמע אבי רי"י, מ"מ הוא מביא כמקור הראשון לסיפור את ר' יעקב מרגליות בשנת תרנ"ו.

צביב כתב:רבי יואל מסטמר אמר שהסיפור על אביו של הבעש"ט שהכניס אורח שהגיע בשבת
אינו נכון
כי היה לו להוכיחו על זה

כבר נידונה גישתו של הגאון הקדוש מסטמר בזה, שהגיה סיפורים 'מסברא'. אולם, לשם הדיוק: לא היתה כוונתו לומר בראיות כאלו שמוכח מהם שהסיפור הספציפי לא קרה במציאות, כי מתוך קושיא כזו אי אפשר להוכיח שזה 'לא' קרה, וגם יש מושג של 'קושיא אויף א מעשה', חזקה ככל שתהיה. [חוץ מדבר שמזוייף מתוכו, ואין זה כך המעשה של אבי הבעש"ט והאורח.]
אלא הרה"ק מסטמר לא ייחס למעשה זו חשיבות, והתעלם ממעשיות כאלו וחשדם כאי-נאמנות או פיברוקים גמורים. אבל להגיד שהוא "פסק" שהמעשה לא התרחש, קצת תמוה.

ישבב הסופר כתב:

צביב כתב:רבי יואל מסטמר אמר שהסיפור על אביו של הבעש"ט שהכניס אורח שהגיע בשבת
אינו נכון
כי היה לו להוכיחו על זה

כבר נידונה גישתו של הגאון הקדוש מסטמר בזה, שהגיה סיפורים 'מסברא'. אולם, לשם הדיוק: לא היתה כוונתו לומר בראיות כאלו שמוכח מהם שהסיפור הספציפי לא קרה במציאות, כי מתוך קושיא כזו אי אפשר להוכיח שזה 'לא' קרה, וגם יש מושג של 'קושיא אויף א מעשה', חזקה ככל שתהיה. [חוץ מדבר שמזוייף מתוכו, ואין זה כך המעשה של אבי הבעש"ט והאורח.]
אלא הרה"ק מסטמר לא ייחס למעשה זו חשיבות, והתעלם ממעשיות כאלו וחשדם כאי-נאמנות או פיברוקים גמורים. אבל להגיד שהוא "פסק" שהמעשה לא התרחש, קצת תמוה.

וקודם יש לדעת כי עצם סיפור זה שאמרה הרב מסטמר אמת בכלל, ואולי גם זה בדיה

גם על הסיפור עם הילד היתה לי קושיה גדולה על נוסח זה כיצד אפשר לעשות כל כך מחילול יום טוב

ונראה לי שזו קושיה גדולה יותר מהקושיה שהובאה כאן

ואכמ"ל בענין גילוי הבעש"ט בענין הרצון שבזה אין את הקושיה שהובאה לעיל


דברי רבי יואל מסטמר ראיתי כמדומני בספר משלחנו של רבינו]

מענין לענין:
שמעתי פעם שסיפורי המעשיות של רבי נחמן מברסלב, הינם ג"כ סיפורים שנחצבו מבארות זרים. האם למישהו ידוע על כך?

שש משזר כתב:מענין לענין:
שמעתי פעם שסיפורי המעשיות של רבי נחמן מברסלב, הינם ג"כ סיפורים שנחצבו מבארות זרים. האם למישהו ידוע על כך?

בחלקם. זה מפורש שם בהקדמה, עיי"ש.

שיבר כתב:

שש משזר כתב:מענין לענין:
שמעתי פעם שסיפורי המעשיות של רבי נחמן מברסלב, הינם ג"כ סיפורים שנחצבו מבארות זרים. האם למישהו ידוע על כך?

בחלקם. זה מפורש שם בהקדמה, עיי"ש.

ח"ו לכתוב על המעשיות הקדושות הללו, שאין לנו השגה בקדושתם, כאילו ום נחצבו "מבארות זרים", וזו לשון תלמידו המובהק מוהרנ"ת בהקדמה לספר סיפורי מעשיות:
ודע שהמעשיות שספר רבינו, רובם ככולם הם מעשיות חדשות לגמרי שלא נשמעו מעולם רק הוא בעצמו סיפרם מלבו ודעתו הקדושה כפי ההשגה העליונה שהשיג ברוח קדשו שהיה מלביש אותה ההשגה באותה המעשה והמעשה בעצמה היא מראה נוראה והשגה עליונה מאד שהשיג וראה במקום שראה וגם לפעמים היה מספר מעשה מהמעשיות שמספרין העולם אבל הוסיף בהם הרבה, והחליף ותיקן הסדר עד שנשתנה ספור המעשה לגמרי ממה שהעולם מספרין וכנ"ל: אבל לא נכתבו בזה הספר מאלו המעשיות כי אם אחת או שתים ושאר כל המעשיות הם חדשות לגמרי שלא נשמעו מעולם וכו' ובאמת יש באלו המעשיות התעוררות גדול מאד מאד להשם יתברך ברוב המקומות אפילו על פי פשוט מלבד הנסתרות כי כולם הם סודות נוראות ויש להם כח גדול לעורר הכל להשם יתברך:
הרי לפנינו שאמנם ישנו סיפור אחד או שנים מהמעשיות "שמספרין העולם" אולם הוא שינה אותם ללא הכר בהלבישו בהם סודות התורה והקבלה.
וכבר העידו מקובלים רבים בדורות שלפנינו כי בכל דף מהספה"ק הלזה מלובשים ענינים שלמים בתורת הנסתר. (עי' באריכות בספר שבחו של צדיק המופיע באוצר, בחיפוש המילה "מעשיות", בשם הרה"ק החידושי הרי"ם והשפת אמת, ועוד מגדולי הדורות)

צביב כתב:גם על הסיפור עם הילד היתה לי קושיה גדולה על נוסח זה כיצד אפשר לעשות כל כך מחילול יום טוב

ונראה לי שזו קושיה גדולה יותר מהקושיה שהובאה כאן

ואכמ"ל בענין גילוי הבעש"ט בענין הרצון שבזה אין את הקושיה שהובאה לעיל


דברי רבי יואל מסטמר ראיתי כמדומני בספר משלחנו של רבינו]

האם זה לא קשור ל"גדולה עבירה לשמה"? (סיפורים מעין אלו גרמו לעיוותים גדולים בהשקפה, עד ששמעתי מאברכים רציניים שחילוני שהדליק את האור בתמימות כדי שיוכלו להתפלל נעילה, מעשהו חשוב ומרוצה לה' בגלל שעשה בתמימות, זה אולי דוגמא קיצונית, אבל הלך המחשבה הזה (בנוגע לעבירות בתמימות) נשתרש אצל רבים לצערנו).

ומנין לך שבאמת אין הדבר כן?

ומאי שנא עם סיפור הלחם הפנים עם האר"י שג"כ היה בו איסור

פה
http://forum.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=17&t=19789