פורום אוצר החכמה

בתהילים אנא הושיעה נא ואנה הצליחה נא הוא פסוק אחד. א"כ כשכופלין הפסוקים באמירת הלל, צריך היה לומר מקודם כל הפסוק (א"ה הושיעה נא א"ה הצליחה נא) ורק לאחמ"כ לכפול. ותמוה על המנהג לכפול פלגא ואח"כ עוד פלגא. האם יכול להיות שבסידורים היה הפסוק במאונך והתחיל ההמון לקרוא במאוזן והמבין יבין.

מה???

חילוק הפסוק לשני פסוקים נפרדים, מפורש כבר בגמ' סוכה לח ע"ב 'הוא [החזן] אומר אנא ה' הושיעא נא והן אומרים אנא ה' הושיעא נא... הוא אומר אנא ה' הצליחה נא והן אומרים אנא ה' הצליחה נא'. וכבר הקשו התוס' שם הא אין מפסיקין בפסוק אלא לתינוקות ותירצו דהכא שאני שאמרוהו שני בני אדם כדאיתא בערבי פסחים עיי"ש.
וא"כ ברור דבמקומות שנהגו לכפול, כפלו כל חלק בפני עצמו.

אפשר דמענין התפילה לסיים קודם ענין דהושיעה ומכוון הוא לא לחזור מענין לענין, ואף שהלל אינו בדין בקשה אעפ"כ כיון שזה ענין פסוק זה תיקנוהו כך.

אברהם כתב:וא"כ ברור דבמקומות שנהגו לכפול, כפלו כל חלק בפני עצמו.

מנין ברור דבר זה???

אחר שכבר הפסיקו העם וכמש"כ אברהם, ודאי שאפשר לכפול וא"צ להמשיך כסדר מיד

אפרט יותר: בגמ' שם אמרו שהטעם שהחזן אומר אנא הצליחה והקהל עונים אחריו אנא הצליחה הוא בשביל ללמד 'שאם בא לכפול כופל', ופרש"י 'סימן זה החזיקו לדעת שהרוצה לכפול את ההלל כופל, כמו זה שנכפל שהרי שומע כעונה כדלקמן ואלו שומעין ועונין הרי זו כפילה' עכ"ל.
הרי שצורת כפילת ההלל היא באופן שאומרים פעם אחת [או שומעים מהחזן] אנא הושיעה נא, ואח"כ שבים וכופלים את אותו חלק 'אנא הושיעא נא'.
וכ"ז אינו צריך לפנים, וק"ו שלא לכתוב שההמון התחילו לקרוא במאוזן במקום במאונך, ועוד לסיים 'והמבין יבין'.