פורום אוצר החכמה

ספר דברי הימים א פרק ג פסוק כב
וּבְנֵי שְׁכַנְיָה שְׁמַעְיָה וּבְנֵי שְׁמַעְיָה חַטּוּשׁ וְיִגְאָל וּבָרִיחַ וּנְעַרְיָה וְשָׁפָט שִׁשָּׁה:

כל המפרשים באו ליישב למה למה מנה רק חמש שמות אם היו ששה בנים?

במצודות דוד מציע חידוש נפלא כדי ליישב:
ששה - אינם אלא חמשה אלא אשתו היתה מעוברת וראה ברה"ק שתלד בן זכר ודוגמתו נאמר בני ידותון וכו' ששה (דברי הימים א כה) ואינו חושב כ"א חמשה...

ולא הבנתי דבריו. למה לא מיישב באופן יותר פשוט- שכבר נולד לו בן הששית אבל עדיין לא נתנו לו שם?!

אולי אם נולד כבר, היה לו להזכירו בלי שמו.

גלילי כתב:אולי אם נולד כבר, היה לו להזכירו בלי שמו.

נכון! וזה באמת מה שעשה הפסוק. וזאת הסיבה שכל המפרשיים באו ליישב. למה הזכירו בלי שמו?

LEV כתב:ולא הבנתי דבריו. למה לא מיישב באופן יותר פשוט- שכבר נולד לו בן הששית אבל עדיין לא נתנו לו שם?!

כי אם כבר נולד למה אין לו שם?!
מילתא דמסתברא היא שמיד עם הלידה היו קוראים בשם.
ובאמת יש לדעת ממתי בדיוק החל המנהג שיקראו שם בעת הברית.

זקן ששכח כתב:כי אם כבר נולד למה אין לו שם?!
מילתא דמסתברא היא שמיד עם הלידה היו קוראים בשם. (1)
ובאמת יש לדעת ממתי בדיוק החל המנהג שיקראו שם בעת הברית. (2)

1. כן משמע מרהיטת פירושי הראשונים לפסוק (בראשית לח ה) "וַתֹּסֶף עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁלָה וְהָיָה בִכְזִיב בְּלִדְתָּהּ אֹתוֹ". עי' לדוגמא רמב"ן ובספר מושב זקנים, ועוד.

2. בזמן הגאונים וודאי נהגו כך, שכן הם כותבים שתינוק שמת קודם מילתו, מלין אותו על הקבר ונותנים לו שם.
אמנם חסידי אשכנז ביארו (פירוש הרוקח ופירוש רבינו אפרים, בפסוקי לידת יצחק, כדומני) שאברהם קרא את שמו של יצחק בעת שמל אותו. אך כמובן, שהם ביארו כך לפי המנהג שנהג במקומם, שבזמנם היה המנהג הפשוט לקבוע את שם הנולד בזמן מילתו.

חכם באשי כתב:

זקן ששכח כתב:כי אם כבר נולד למה אין לו שם?!
מילתא דמסתברא היא שמיד עם הלידה היו קוראים בשם. (1)
ובאמת יש לדעת ממתי בדיוק החל המנהג שיקראו שם בעת הברית. (2)

1. כן משמע מרהיטת פירושי הראשונים לפסוק (בראשית לח ה) "וַתֹּסֶף עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁלָה וְהָיָה בִכְזִיב בְּלִדְתָּהּ אֹתוֹ". עי' לדוגמא רמב"ן ובספר מושב זקנים, ועוד.

2. בזמן הגאונים וודאי נהגו כך, שכן הם כותבים שתינוק שמת קודם מילתו, מלין אותו על הקבר ונותנים לו שם.
אמנם חסידי אשכנז ביארו (פירוש הרוקח ופירוש רבינו אפרים, בפסוקי לידת יצחק, כדומני) שאברהם קרא את שמו של יצחק בעת שמל אותו. אך כמובן, שהם ביארו כך לפי המנהג שנהג במקומם, שבזמנם היה המנהג הפשוט לקבוע את שם הנולד בזמן מילתו.

לכבוד חכם באשי

1. ראיתי את הרמב"ן ואני לא משוכנע שיש משמעות שנתנו השם בשעת הלידה. אולי לא היה ליהודה היכולת לחזור ביום השמיני.

2. מה כוונתך בזה:

אך כמובן, שהם ביארו כך לפי המנהג שנהג במקומם, שבזמנם היה המנהג הפשוט לקבוע את שם הנולד בזמן מילתו.

האם הם היו מציעים פירוש הנכון לפסוק או לא?

מה שברור בלי ספק שבנימין בן יעקב אבינו לא ניתן שמו בעת הברית. אמו קראה לו ממש בעת הלידה ואף אביו מסתבר שלא דחה קריאת שמו. ואף שמיד נפטרה רחל, עכ"ז לא מסתבר ששינתה מפני כך את המנהג לקרא שם בעת הברית, אלא ודאי לא היו נוהגים כן.
גם אצל שלה בן יהודה ובת שוע כתוב בתורה 'ותקרא שמו שלה', והפסוק מוסיף טעם 'והיה בכזיב בלדתה אותו', ולכאורה עדיין יש שהות של שבעה ימים להגיע בארץ ישראל, אלא ודאי כבר קראה לו שם עם הלידה.

יפה מאוד, זקן, חסכת ממני את התשובה לר' לב.
אני רואה שלמרות ששכחת, נשארה הרבה חכמה במוחך!

ולשאלת לב:

LEV כתב:מה כוונתך בזה:
אך כמובן, שהם ביארו כך לפי המנהג שנהג במקומם, שבזמנם היה המנהג הפשוט לקבוע את שם הנולד בזמן מילתו.
האם הם היו מציעים פירוש הנכון לפסוק או לא?

מה לא מובן?
הם ביארו את הפסוק לפי המציאות של ימיהם. וברור שהפירוש נכון, שכן שבעים פנים לתורה!

חכם באשי כתב:

זקן ששכח כתב:ובאמת יש לדעת ממתי בדיוק החל המנהג שיקראו שם בעת הברית. (2)

2. בזמן הגאונים וודאי נהגו כך, שכן הם כותבים שתינוק שמת קודם מילתו, מלין אותו על הקבר ונותנים לו שם.
אמנם חסידי אשכנז ביארו (פירוש הרוקח ופירוש רבינו אפרים, בפסוקי לידת יצחק, כדומני) שאברהם קרא את שמו של יצחק בעת שמל אותו. אך כמובן, שהם ביארו כך לפי המנהג שנהג במקומם, שבזמנם היה המנהג הפשוט לקבוע את שם הנולד בזמן מילתו.

יש מקור "חיצוני" מזמן בית שני שיש להוכיח ממנו שנהגו לתת את השם בברית המילה, ומהתימה על באשי שלא ה[ז]כירו.
[ובפדר"א פרק מז איתא שאבותיו של משה קראו לו שם -יקותיאל- בעת המילה.]

עד שאתה תמה על החכם שלא הזכיר מקור חיצוני ישמרנו ה',
תמה עליו על שנשמט ממנו דברי אלקים חיים של אדונינו הרמב"ן לשמות ד כ.

ותורף דבריו שם לבאר למה לא הזכירה תורה שם אליעזר בפרשת חתן דמים, והמתינה לפירוש שמותם עד פרשת יתרו.
וכתב ש'בעבור שהיה דבר המלך נחוץ לא מל אותו ולא קרא לו שם, ובדרך כאשר מלה אותו אמו לא קראה לו שם כי משה היה נפגש מן המלאך'.
הרי מפורש שהדרך היתה לקרות השמות בזמן המילה.

או שמא הרמב"ן גם הוא מחסידי אשכז.

מרחביה,
מהו אותו מקור "חיצוני"? ומדוע נתת לו מרכאות? (האם הוא הספר המתחיל באות ב?)

אברהם,
מדוע שהרמב"ן לא יפרש את התורה לפי המציאות של מקומו וזמנו?

ראשית, כי בתחילה ציינת לדברי הרמב"ן גבי והיה בכזיב בשביל להוכיח שהמשמעות הפשוטה היא שקריאת שם היא מייד בלידה. ואילו בדברי הרמב"ן שהבאתי מפורש להיפך.

והשנית, למה זה תאמר שרבותינו פירשו את הכתובים לפי מנהג מקומם [וכאילו נשמט מהם שזהו מנהג שנתחדש ולא היה מימי קדם], ולא תניח להיפך שנהגו במקומם כך משום שהבינו כך בפירוש הכתובים.

אברהם כתב:למה זה תאמר שרבותינו פירשו את הכתובים לפי מנהג מקומם [וכאילו נשמט מהם שזהו מנהג שנתחדש ולא היה מימי קדם], ולא תניח להיפך שנהגו במקומם כך משום שהבינו כך בפירוש הכתובים.

אמת, ניתן לטעון על אפשרות כזו, אך מכיוון שאין לכך הכרח (שהרי ברור שראשונים רבים ביארו את התורה ע"פ מציאות מקומם וזמנם) - לא ניתן להכריח מפירושם, שכבר בזמן אברהם אבינו או יצחק אבינו נהגו במנהג פלוני. והדבר עדיין תלוי בספק, ולא הועלנו מאומה.

מרחביה כתב:יש מקור "חיצוני" מזמן בית שני שיש להוכיח ממנו שנהגו לתת את השם בברית המילה,

עיין במצ"ב וכמדומה שהוא הראשון שהביא זמורת זר זו לספרותינו....


בשל דברים אלו וכיו"ב (הכללת מנהגי הרפורמים לצד מנהגי ישראל) באה הבהרה זו http://www.otzar.org/wotzar/Book.asp?15 ... OKS&page=2במהדורת הצילום של הספר, ואף שם המו"ל עלום.

תודה איש ספר,
ניחשתי שאכן הספר מתחיל באות ב. ודוק.
ולגבי המו"ל האחרון של ספר 'כתר שם טוב', האם הוא אינו 'אהבת שלום'?
בזמנו קניתי את הספר מהם, והם גם הוסיפו את ההבהרה אליה ציינת.

דא"ג דבר מענין על הספר הנ"ל, בחופשי אחר המילה 'וה' האיר את עיני' ספרו עלה במקום ראשון בתוצאות! וד"ל.

חכם באשי כתב: שהרי ברור שראשונים רבים ביארו את התורה ע"פ מציאות מקומם וזמנם

אשמח לדעת מהיכן ברור לך הדבר הזה. [וכמובן אינני מתכוין לפירושים ע"ד הרמז וכדו', שבהם אפשר להרחיב ולפרש כדרוש או אסמכתא, אלא לפירושי המקראות עצמם, כדברי הרמב"ן הנזכר וכדו'].

איש_ספר כתב:
עיין במצ"ב וכמדומה שהוא הראשון שהביא זמורת זר זו לספרותינו....

רבינו איש, אני מחפש מקורות לזה שאין ראוי [או אפילו אסור] להביא ראיה [על דרך המנהג בימים קדמונים] מספרי הנוצרים ודומיהם.
דהנה, הרמב"ן כתב בפרשת מקץ שדרך המתרגמים לשנות השמות ללשון המובן או המורגל להם, והוכיח זה מתרגום אונקלוס ואח"כ הוסיף 'וכן עשו הנוצרים המעתיקים'. הרי שהזכיר דברי הנוצרים בשביל להראות הדרך הנוהגת אצל המעתיקים.
אכן אכתי אין מכאן ראיה ברורה להוכיח 'מתוכן' הסיפורים המובאים שם.

הנושא מעסיק אותי [גם] מחמת עיסוקי כעת בסוגיית נענועי הלולב, והנה בחג הפסח אינה ה' לידי וארא כמה נזירות טמאות נוטלות לולבים בידיהם ומנענעות בהם, ולכשחיפשתי מצאתי שנמצא בספריהם שאנשי ירושלים קיבלו את התלוי בחג הפסח (?) בכפות תמרים וקראו לפניו 'הושע נא הושע נא'. כמובן שדבר זה מעניין מאוד ומעורר כמה מחשבות על השימוש שהיו נוהגים לעשות אז בנענועי הלולב. [שהרי אף אם המעשה לא היה ולא נברא מ"מ הרי נכתב בסגנון הרווח בדור ההוא].
כמו"כ יתבאר עפי"ז מאד מה שחששו הראשונים בנענועי הלולב להקפיד שלא יעשה בהם צורת שתי וערב, ונחלקו כיצד עושים כך, ולהנ"ל יבואר דכיון שכך מנהג הנוצרים לנענע הלולב בפסחא שלהם ומסתמא גם עושים עמו צורת שתי וערב ולכך דקדקו הראשונים שלא לעשות כמותם. אלא דבשביל זה על י לברר אם אמת הוא שהם עושים תנועות שתי וערב עם לולביהם וכדו'.
ואינני יודע אם מותר הדבר לדרוש בחוקיהם ובסיפוריהם בשביל לברר עניינים בתורתינו או שכל זה בכלל אל תפנו אל האלילים.

אברהם כתב:

חכם באשי כתב: שהרי ברור שראשונים רבים ביארו את התורה ע"פ מציאות מקומם וזמנם

אשמח לדעת מהיכן ברור לך הדבר הזה. [וכמובן אינני מתכוין לפירושים ע"ד הרמז וכדו', שבהם אפשר להרחיב ולפרש כדרוש או אסמכתא, אלא לפירושי המקראות עצמם, כדברי הרמב"ן הנזכר וכדו']. (1)

איש_ספר כתב:עיין במצ"ב וכמדומה שהוא הראשון שהביא זמורת זר זו לספרותינו....

רבינו איש, אני מחפש מקורות לזה שאין ראוי [או אפילו אסור] להביא ראיה [על דרך המנהג בימים קדמונים] מספרי הנוצרים ודומיהם. (2)
דהנה, הרמב"ן כתב בפרשת מקץ שדרך המתרגמים לשנות השמות ללשון המובן או המורגל להם, והוכיח זה מתרגום אונקלוס ואח"כ הוסיף 'וכן עשו הנוצרים המעתיקים'. הרי שהזכיר דברי הנוצרים בשביל להראות הדרך הנוהגת אצל המעתיקים.
אכן אכתי אין מכאן ראיה ברורה להוכיח 'מתוכן' הסיפורים המובאים שם.

1. לכך ההגיון נוטה. לא?

2. בימים קדמונים, שהיהודים חיו בין הנוצרים והכירו יותר את תורתם ואת ספריהם, לא חששו מלהביא מהם.
היום 'זיס פעסט נישט'; זה לא 'מריח' טוב.
גם אני אשמח לראות מקורות האוסרים להוכיח מספרי הנוצרים וכדומה, ובמיוחד אשמח לראות מקורות המתירים זאת.

אברהם כתב:

איש_ספר כתב: עיין במצ"ב וכמדומה שהוא הראשון שהביא זמורת זר זו לספרותינו....

רבינו איש, אני מחפש מקורות לזה שאין ראוי [או אפילו אסור] להביא ראיה [על דרך המנהג בימים קדמונים] מספרי הנוצרים ודומיהם.
דהנה, הרמב"ן כתב בפרשת מקץ שדרך המתרגמים לשנות השמות ללשון המובן או המורגל להם, והוכיח זה מתרגום אונקלוס ואח"כ הוסיף 'וכן עשו הנוצרים המעתיקים'. הרי שהזכיר דברי הנוצרים בשביל להראות הדרך הנוהגת אצל המעתיקים.
אכן אכתי אין מכאן ראיה ברורה להוכיח 'מתוכן' הסיפורים המובאים שם.

הנושא מעסיק אותי [גם] מחמת עיסוקי כעת בסוגיית נענועי הלולב, והנה בחג הפסח אינה ה' לידי וארא כמה נזירות טמאות נוטלות לולבים בידיהם ומנענעות בהם, ולכשחיפשתי מצאתי שנמצא בספריהם שאנשי ירושלים קיבלו את התלוי בחג הפסח (?) בכפות תמרים וקראו לפניו 'הושע נא הושע נא'. כמובן שדבר זה מעניין מאוד ומעורר כמה מחשבות על השימוש שהיו נוהגים לעשות אז בנענועי הלולב. [שהרי אף אם המעשה לא היה ולא נברא מ"מ הרי נכתב בסגנון הרווח בדור ההוא].
כמו"כ יתבאר עפי"ז מאד מה שחששו הראשונים בנענועי הלולב להקפיד שלא יעשה בהם צורת שתי וערב, ונחלקו כיצד עושים כך, ולהנ"ל יבואר דכיון שכך מנהג הנוצרים לנענע הלולב בפסחא שלהם ומסתמא גם עושים עמו צורת שתי וערב ולכך דקדקו הראשונים שלא לעשות כמותם. אלא דבשביל זה על י לברר אם אמת הוא שהם עושים תנועות שתי וערב עם לולביהם וכדו'.
ואינני יודע אם מותר הדבר לדרוש בחוקיהם ובסיפוריהם בשביל לברר עניינים בתורתינו או שכל זה בכלל אל תפנו אל האלילים.

ר' אברהם. כך או אחרת, זמורת זר בודאי היא.

ומזמורה לזמורה.

כך אמרו במדרש רבה פ' קורח אות ט': משל למלך שהיו לו עבדים הרבה רצה לעשות אחד מהם בן חורין וליתן לו זמורה .
ועי"ש בפי' מ"כ ובפי' דו"ז מהרז"ו, שכן היה המנהג לתת זמורה ביד לדרך שררה וחירות.

ואם כאן לא נתפרש זמורה זו מה היא, הרי שידועים התיאורים הבאים בספר חשמונאים בכמה מקומות, על חגיגות שחגו הם את נצחונם כשכפות תמרים בידיהם (ראה חשמונאים א' יג, וח"ב י' י' אלא ששם נזכר דמיון לחג הסוכות).
כך גם נטבעו מטבעות חירות ישראל בזמן ההוא ועליהם כפות תמרים.

כך שאין להתפלא על התיאור שהזכרת. ובודאי לא על נוסח הושע נא, וכי חידוש הרבה שהרבה טופסי תפילה נשתקעו אצלם, ועד היום יהגו בטומאת שפתיהם, הללוי-ה, אמן ועוד.
(וכבר דקדקו הרבה מצורת היגויים שלכאורה לא שינו בלעגי שפת מקומם).

ובכ"ז: אם באנו ללמוד על קדמותו של מנהג קריאת השם, בודאי שהמקור שהביא רש"ט גאגין מחכים. ואם יש זרות בדבריו אי"ז אלא בשווין נפש שבו נזכר אצלו האוון גליון, שלא כדרך רוב חכמי ישראל שמעטרים שמות קדושיהם וכתביהם בכמה לשונות של גנאי וכדאמרו חז"ל בכ"מ וכפירוש מרקוליס וכו'.

בודאי שאין כל מניעה ללמוד מתרגום לועזיים, אם נוצרי אם מושלמי, ומענין לעניין יש לציין כי כמה מן הגדולים ממדינות הגר ואשכנז אף שיולדו על ברכי המתנגדים לביאורו של מנדלסון, עכ"ז לעיתים וזמנים היו מציצים בתרגום לבאר משמעות תיבות קשות שבמקרא.

סוף דבריך שורשם נפתח בסוגית להבין ולהורות, שנזכרה במקורה אצל לימוד כישוף, והרחיבוה עוד להיתר שאר דברים האסורים בלימוד.
צדיקים הלכו בה, בינונים כשלו בה ופושעים הכשילו בה.

חכם באשי כתב:

אברהם כתב:

חכם באשי כתב: שהרי ברור שראשונים רבים ביארו את התורה ע"פ מציאות מקומם וזמנם

אשמח לדעת מהיכן ברור לך הדבר הזה. [וכמובן אינני מתכוין לפירושים ע"ד הרמז וכדו', שבהם אפשר להרחיב ולפרש כדרוש או אסמכתא, אלא לפירושי המקראות עצמם, כדברי הרמב"ן הנזכר וכדו']. (1)


1. לכך ההגיון נוטה. לא?

חס וחלילה!
ההגיון הישר שולל מחשבה מופקעת האומרת שרבינו הגדול הרמב"ן [וכן חכמי אשכז לפי עדותך ועוד 'ראשונים רבים' עפ"ל] ביאר את התורה – בטעות – לפי מקומו וזמנו, ולפיכך כתב שמשה לא קרא שם אליעזר משום שלא מל אותו, אבל לקושטא דמילתא נעלם מעיניו הזכות שנשתנו העתים מאז כתיבת התורה ואז לא היה נוהג המנהג ההוא. עד שנגלה אלינו חכם באשי ופירש דמשמעות הפסוקים היא שקביעת השם אינה בזמן המילה, והרמב"ן לא כתב פירושו אלא לפי זמנו...
ולא די לו לכבוד החכם עד שהעיז והסיק שאף לאחר דברי הראשונים המפורשים 'הדבר עדיין תלוי בספק ולא הועלנו מאומה(!)'. ומעתה, שוב אין לנו לא חכם ולא מפרש לתורתינו הקדושה, כי לעולם נחשוש שמא פירש לפי מקומו וזמנו והאמת עצמה עדיין תלויה בספק ולא הועלנו מאומה, רח"ל.
והנה, אם היית מוסר לנו ראיות ברורות שנתגלו לאחר זמן ע"י המחקר וכדו', והיית טוען שאילו ראו אותם רבותינו היו מסכימים גם הם לזה, החרשתי. אבל הלא כל ראייתך היא ממשמעות הפסוקים לפי דעתך העניה באמת אל מול פירושי רבותינו הגדולים, הלזה הגיון יקרא?!



רבינו איש,
אם כבר הבאת מדברי דודך זקנך מהרז"ו, יותר היה לך להביא דבריו המפורשים על דברי ויקרא רבה פ"ל 'משל לב' שנכנסו אצל הדיין ולית אנן ידעין מאן הוא נצח, אבל מאן דנסב באין בידיה אנן ידעין דהוא נצוחיא', ובמהרז"ו שם פירש ש'באין' פירושו בלשון יווני לולב וכף תמרים שהיה מנהג ליתן ביד הנוצח כף תמר לאות נצחון. וכ"ז מפורסם כמו שכתבת.
[אכן מה שכתבת על מטבעות חירות ישראל, שם הוא חידוש יותר, שלא טבעו כף תמרים בעלמא, אלא טבעו לולב אגוד במיניו ואפילו אתרוג בצידו, וזה מורה שגם המצוה הזו התפרשה אצלם בפשטות לאות נצחון על האומות, וכהמשך דברי המדרש הנ"ל שישראל ואומות העולם יוצאים מן הדין בראש השנה כו', וזהו דבר חידוש].
אך מה שאני נתעוררתי מסיפורי הנוצרים הוא על עניין אחר. שהנה, מצאנו שהיו מנענעים בלולב באנא הושיעה נא, ולכאו' הוא דבר פלא קצת שהרי הנענוע הוא מאופני השמחה ולמה הקפידו לנענע דוקא בזמן התפילה/זעקה 'אנא הושיעה'. ואכן התוס' הביאו דרשה מקרא דאז ירננו שצריך לנענע בהודו ואנא, אך עכ"פ לא נתבאר הטעם בזה [ובשלמא בהודו שפיר מנענעים ומרננים ועולצים בזמן ההודאה, אבל מה ענין זה לזעקה].
וביותר יפלא כשנראה שגם בהקפת המזבח עם הלולב זעקו 'אני ו.. הושיעה נא', ומזה נשתרש אצלינו לומר 'הושענות' בהקפת הבימה. וכל כך שייכו אז נענוע הלולב לקריאת ההושע נא עד שנקרא אגד הלולב 'הושענא'. וכל זה פלא, מה עניין הלולב לתפילה?
והנה, בסיפורי הנוצרים ג"כ רואים דבר זה שהריעו העם 'הושע נא' עם כפות תמרים, הרי שהיה אצלם ידוע השייכות שבין נענוע הלולבים לקריאת ההושענא, וגם בימינו קוראים הם לכפות תמרים של אותו חגא 'השענינה'. [ואין זה שייך לניבי לשון בעלמא שנשתרשו אצלם אלא כאן יש תיאור של הווי חיים מן הזמן ההוא].
ומזה נתעוררתי שקריאת ההושע נא לא ביטאה זעקה ותפילה [כמו בזמנינו שזועקים פסוק זה בתחנונים] אלא היא איחול שמח ובוטח. [כעין 'יחי המלך', וכמו שמצוי אצלינו 'מזל טוב' וכדו']. ואדרבה זהו היה שיא השמחה בקריאת ההושע נא. [וכן הוא בסיפור הנ"ל שקידמו העם את פני התלוי בקריאות 'הושע נא בן דוד', הגם שכמובן לא התפללו אליו אלא לקב"ה, הרי שזהו צורה קבועה של שמחה ואיחול].
ואכן כל זה צ"ע גדול אם מותר לנו לפרש סוגיא טהורה וסתומה של נענועי הלולב ע"י הדברים המשוקצים הללו.
ואסיים במה שראיתי בדברי הרמב"ן בפרשת שופטים יח כ דשו"ט בדיני המתנבא שכיון את ההלכה בשם אלהים אחרים, וכתב דאם נתנבא בשם הע"ז לעשות לולב לשמו א"כ זהו נביא המתנבא לעבוד ע"ז, אלא מיירי שציוה בשם ע"ז שלא לאכול בשר חזיר, עיי"ש. ועלה בדעתי שבדוקא נקט הרמב"ן ב' דוגמאות הללו איסור חזיר ומצות הלולב, כי שניהם נתחדשו באמת ע"י נביאי הדתות השקריות, חזיר אצל האסלאם ולולב בפסחא הנוצרית.

כמדומני שאתם חורגים מגבול הטעם הטוב, ומתרחקים מהחן התורני והחסידי גם יחד.
היכן החיל ורעדה לדעת רבותינו הקדושים, ואף בהזכרת שמם הקדוש בלבד?
היכן הזהירות הנדרשת מנשיבת רוחות זרים?

רפאל נתניה,

ומה היה לי לעשות? להחריש??

ואז היה מחלחל אט אט סגנון כזה גם לכאן, ואנה אנו באים.

מסכים איתך שהיה ראוי למחוק את החלקים המדוברים.

וישאל השואל, אם קראו שם קודם הברית, וחזרו וקראו בברית אבל שם אחר, איזה שם הוא עיקרי?

ולמה אני שואל זאת, כמובא באשכול סמוך הובא בא' העיתונים בשם הגרח"ק שאפשר לקרוא שם קודם הברית, אבל יקפידו לקרוא בברית את אותו שם, כי השם העיקרי הוא מה שקוראים בברית.
ולפי הנז"ל לא ראיתי לזה מקור מוסמך שהוא שם העיקרי.

חכם באשי כתב:[ברור שראשונים רבים ביארו את התורה ע"פ מציאות מקומם וזמנם

ללא ספק. דוגמא קלאסית לעניין, היא תיאור בגדי הכהונה ("לכבוד ולתפארת"). במקום שבו דברי התורה חתומים, ביאר כל פרשן לפי הבגדים המכובדים שהיו בתקופתו.
אגב, מונדשיין מעביר השנה קורס בשם 'פרשן המקרא - תבנית נוף מולדתו".

דראל כתב:אגב, מונדשיין מעביר השנה קורס בשם 'פרשן המקרא - תבנית נוף מולדתו".

היש בידך חומרים כתובים מקורס זה וביכולתך להעבירם אלי (דרך האישי)?
ושמא מונדשיין עצמו, המבקר כאן, ייענה לכך?

ואם אתה כבר שואל ...

הרי בלידת בנימין מצינו שרחל מתה בלידתו ונא' "וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין".

וא"ת והאיך קרא לו שם מיד שבעת הלידה ולפני הברית ?

עדיין אפשר לפרש שאמרה שרוצה שייקרא שמו בן אוני ואביו קרא לו בברית בנימין ולא כבקשתה

חכם באשי כתב:

דראל כתב:אגב, מונדשיין מעביר השנה קורס בשם 'פרשן המקרא - תבנית נוף מולדתו".

היש בידך חומרים כתובים מקורס זה וביכולתך להעבירם אלי (דרך האישי)?
ושמא מונדשיין עצמו, המבקר כאן, ייענה לכך?

אין לי כלל קשר לקורס הנ"ל.

חכם באשי כתב:

דראל כתב:אגב, מונדשיין מעביר השנה קורס בשם 'פרשן המקרא - תבנית נוף מולדתו".

היש בידך חומרים כתובים מקורס זה וביכולתך להעבירם אלי (דרך האישי)?
ושמא מונדשיין עצמו, המבקר כאן, ייענה לכך?

כמובן שמדובר באחיו שמן הסתם אינו מבקר כאן

שבטיישראל כתב:ואם אתה כבר שואל ...

הרי בלידת בנימין מצינו שרחל מתה בלידתו ונא' "וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין".

וא"ת והאיך קרא לו שם מיד שבעת הלידה ולפני הברית ?

כפי שהזכרתי כבר בעניי לעיל. והבאתי עוד משלה בנו של יהודה ובת שוע, עיי"ש.
ומה שיישב אוצה"כ, במחכ"ת דבריו תמוהים, ועכ"פ אינם לפשוטו של מקרא.

ישפות ה' שלומו לנוטרי כרמו המחזיקים במעוזו!
יאלפנו רבותינו פירוש הכתוב "ויקרא אברהם את שם בנו הנולד לו אשר ילדה לו שרה יצחק" והדר "וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים".?
(ואולי מפני שנצטווה מפי הגבורה לקרותו כך לא המתין עד מילתו.)

תירוץ מצויין שמשום זריזים מקדימין קרא לו מייד

עוד בענין זה