מה שנכון נכון כתב:כאמור בויק"ר שהובא לעיל הקב"ה קראה כשם שבדה"י.
?? שם כתוב להיפך, שפירוש "בתיה" [בחיריק] הוא "בת יה" [בפתח].
[אתה מבין שכוונת המדרש שאמר לה הקב"ה אני קורא אותך "בִתי" [שזו מילה חרוקה] ומכאן הניקוד חיריק ב"בתיה"? זה היה מתאים אילו השם הזה לא היה מתייחס לקב"ה בגוף שלישי", אלא אומר "בתי", אבל בגוף שלישי "בת י-ה" הוא בפתח].
עוד משהו: יתכן שהניקוד בִתיה בחיריק הוא הגיה/הטיה כלשהי של לשון הקודש כמו בערבית, בִּנְת בחיריק, ונשמטה הנ' [לא פלא על דברים כאלה, וכבר מצינו כעי"ז במפרשים]. אבל לא הופקעה בזה ההגיה/הטיה רגילה בלשון הקודש למילה בת, וממילא בתיה בפתח. [סימן לדבר: יהושע בִּן נון, בחיריק, בניגוד לכל שאר התנ"ך כולו ש"פלוני בן פלוני" ה"בן" בסגול. ולכן מה? לא קרה כלום והמילה "בן" נשארה בסגול].
ועיקר: לא הבנתי על מה כל הרעש, וכמדומה שכבר כתבו כן לעיל באשכול. וכי מי שקורא שם בתו בתיה מתכוון לקרוא לה ע"ש בת פרעה? או לעילוי נשמתה? הוא קורא בשם שהוא אישית רוצה לקרוא והיינו "בת י-ה", ולכל היותר התעורר אליו מדברי הימים או מהמפורסם, או כי היתה לו סבתא כזו. למה החליטו שניקוד השם הזה צריך לעולם ועד להיות בדיוק כמו המופע היחיד שלו בתנ"ך?
בנוגע למה שכתבתי שבתיה בחיריק הוא כמו בִנְת בערבית: באם פרעה של יציאת מצרים הוא רעמסס השני [ידועה השערה זו, ואף אני הקטן משער כך ואכמ"ל] אזי תראו דבר מעניין שמחזק מאד את מה שכתבתי, ובכלל ישפוך אור על העניין:
לרעמסס השני היתה בת [מפורסמת, דבר לא שגרתי אצל הפרעונים] ושמה "בִִּנְתענת". היתה אשה חשובה. הוא נישא לה בשנת 25 למלכותו [הוא מלך 66-70 שנים] והיא האריכה ימים אחריו [בחז"ל שבת פרעה נישאה אח"כ לכלב בן יפונה]. למרבה הפלא מלכתחילה השם שלה אינו מצרי אלא שמי, ומשמעותו הוא "בתה של ענת", אלת המלחמה הכנענית.
כעת נשים לב: "בתיה" בת פרעה, ברור שקשה מאד להניח שזה היה שמה המקורי. מה למצרים ולי-ה, ומדוע שפרעה שאינו יודע את הויה יקרא לבתו בת י-ה. אלא מתאים וקרוב לפשט שבאמת קראו לה "בת ע"ז [פלונית, עקרונית אולי מצרית]" והמקרא שינה שמה ל"בת י-ה" כי היתה צדקת והתגיירה. [ראה דוגמה בשמות ח, כב. משה מדבר עם פרעה ואומר לו "תועבת מצרים". מסביר רש"י שם בפי' א: "תועבת מצרים - יראת מצרים כמו (מלכים ב כג) ולמלכום תועבת בני עמון, ואצל ישראל קורא אותה תועבה". המקרא קורא לדברים לפי המבט היהודי עליהם, לא לפי המילה המצרית המקורית]. בנוסף, כאמור היא התגיירה, ובחז"ל שירדה לרחוץ מגילולי בית אביה, א"כ אולי היא בעצמה שינתה את שמה מ"בת ענת" ל"בת יה".
כאשר אנו יודעים שגם שמה המקורי היה שמי, וכלל את המילה "בת" לא במצרית אלא בשפה שמית [וגם הסיומת היתה שם ע"ז כנענית ולא מצרית] - הדברים מקבלים נופך.
כך או כך, לענייננו: שמה המקורי לא היה "בַתענת" אלא אכן לפי ההטיה/הגיה הערבית "בִנְתענת"! לכן גם כששונה שמה ל"בתיה" נשמר הניקוד המקורי [אם כי נשמטה הנ' בשלב כלשהו] ומכאן "בִתיה".
וכאמור, אם כנים הדברים אין שום חילוק ונפק"מ בין בִתיה ובַתיה, אלא זה לפי ההגיה "בִנת" וזה לפי ההגיה "בַת". וכיון שהיום ומזה דורות רבים מאד איש אינו אומר את ההגיה "בנת" לכן אין שום סיבה בעולם לקרוא "בִ[נ]תיה", אלא "בתיה", שהוא הוא השם, בת י-ה, כך הוא גם במקור וזו משמעותו גם במקור, ורק הוגים אותו לפי הגיית המילה "בת" שלנו, ולא לפי הגיית "בנת" קדומה.