פורום אוצר החכמה

ספר משפטי ישראל
איסור הליכה לבתי משפט ול... בתי דינים הרבניים הפועלים לפי חוקי המדינה...
https://drive.google.com/file/d/0B4JHu_ ... sp=sharing
ספר מעניין שמדבר על כמה ליקויים שבבתי הדין הרבניים, שלצערנו כולנו יודעים שיש אמת בדבריו השאלה זה עניין של פרופורציות, נשמח לתגובות ענייניות לדבריו.

בסיס הספר הוא מחלוקת שמתמשכת בשנים האחרונות בין ביה"ד של בני ברק בראשות הגאון ר' שריאל רוזנברג, לבין ביה"ד בתל אביב בכלל, ולדיין הגאון ר' שלמה שאנן בפרט [שכבר הספיק לצאת לגמלאות].

כל עוד הגיטין המתבצעים בבית הדין הפרטי בבני ברק היו מקבלים חותמת דיין מבית הדין הרבני, ועל ידי זה מתאשרים חוקית, כי החוק הרי נותן תוקף לגיטין רק מביה"ד הרבני - לא היה פוצה פה ומצפצף.
אם תמצי לומר שהבעיות נולדו רק אחרי שפרץ הסכסוך, וכבר לא מאשרים בתל אביב את הגיטין של בני ברק, ואם תמצי לומר שהבעיות היו מאז מתמיד, כפי שמסתבר, אבל כל עוד היו צריכים אותם או שהה סיכוי להשיב את ההסדר שביניהם, החניפו להם ושתקו.

לאחרונה, כל סכסוך שמגיע לבית דין דבני ברק, גם אם זה בנושא שלום בית שאינם מוסמכים לדון בו, והצד השני רוצה לדון בבית הדין הרבני בתל אביב - מוציאים נגדו כתב סירוב ושוללים את כל זכויותיו כאילו רצה ללכת לערכאות ממש.

אמנם בעיקר הנושא האם בי"ד רבני הוא דן כדין תורה או שדן לפי החוק וממילא דינו כערכאות של גויים, יש להוסיף מה שדומני לא נמצא בספר הזה: לאחרונה בהנחיית והכוונת הארכי-משפטן הדיין בדימוס, הגאון ר' שלמה דייכובסקי מנהל זמני של בתי הדין הרבניים, בתי הדין מחלקים את הרכוש בין הבעל והאשה חצי-חצי, לא רק במה שהיה עד היום, אלא בכל עושר שהרוויח הבעל בעבודותיו הפרטיות, או בתואריו והכשרתו המקצועית, וכו', הכל הולך חצי לאשה מדין "איזון משאבים".
אוי לנו שאין שום רב יר"ש אמיתי, שימחה בהם.
הופכים את בתי הדין לפקידות משפטית של ביצוע החוק, והם מרוקנים מהשו"ע.
בעבר לפני עשרות שנים כשהחלו לדון ירושת הבת נגד התורה, עוד נשמעו מחאות. היום כבר כלום.

זו אחת הדוגמאות של הרוע שבחיבור בין דת למדינה, הפוגע בראש וראשונה בדת עצמה, ואכמ"ל.

בס"ד. בלי להיכנס כלל לכל הנושא הספציפי של רמות הכפייה המותרות על הבעל כדי שיסכים לתת גט לאשתו, שנחלקו בזה כידוע גדולי ישראל ודייני ישראל כבר דורות רבים, ובלי להביע דעה על רמת יראת השמים של רב זה או אחר, אני מבקש רק לציין שבקונטרס הזה יש גם פרק שלם על הפסלות והעיוות וההעברה על דת שיש בבית דין לערעורים ולדיונים בו. כנראה שיש המעוניינים לשכוח ולהשכיח שלא רק בבתי הדין הרבניים ישבו ויושבים ת"ח מופלגים מכל הגוונים שאינם מזהים את עצמם כנראה כדיינים פסולים וכו', אלא גם בבית הדין הגדול, בית הדין לערעורים, שהוקם בלחץ שלטונות המנדט וכו' וכו', ישבו כמה יהודים רציניים כמו הגריש"א זצ"ל ואחרים; לא שמעתי ולא ראיתי בכל ההספדים והכתבות שנתפרסמו לאחר פטירתו שהגריש"א ביקש לעשות תשובה על השנים הרבות בהן היה דיין בבית הדין הרבני הגדול לערעורים. ידועה גם ההערכה המופלגת של הגריש"א זצ"ל לרב הרצוג זצ"ל, ולשונות הביזיון לרב הרצוג בקונטרס הזה מאוד לא ראויות. לכן הייתי נזהר מלקבל באופן אוטומטי כל מה שכתוב בקונטרס הזה גם בנושאים אחרים, לא הייתי נחפז לומר שהגר"ש עמאר שליט"א וק"ו הרב עובדיה זצ"ל הם עמי הארץ או גרוע מזה וכד', ולמרות החתימות המרשימות של השרים המסכימים תמיד הרי קיימת השאלה מה ראו ועל מה הסכימו.
ביקשתי רק להפנות את תשומת הלב לנקודה הזו, אבל ממש אין לי רצון להתחיל פולמוס בנושא... הק' יואל

מאיר סובל כתב:אמנם בעיקר הנושא האם בי"ד רבני הוא דן כדין תורה או שדן לפי החוק וממילא דינו כערכאות של גויים, יש להוסיף מה שדומני לא נמצא בספר הזה: לאחרונה בהנחיית והכוונת הארכי-משפטן הדיין בדימוס, הגאון ר' שלמה דייכובסקי מנהל זמני של בתי הדין הרבניים, בתי הדין מחלקים את הרכוש בין הבעל והאשה חצי-חצי, לא רק במה שהיה עד היום, אלא בכל עושר שהרוויח הבעל בעבודותיו הפרטיות, או בתואריו והכשרתו המקצועית, וכו', הכל הולך חצי לאשה מדין "איזון משאבים".
אוי לנו שאין שום רב יר"ש אמיתי, שימחה בהם.
הופכים את בתי הדין לפקידות משפטית של ביצוע החוק, והם מרוקנים מהשו"ע.
בעבר לפני עשרות שנים כשהחלו לדון ירושת הבת נגד התורה, עוד נשמעו מחאות. היום כבר כלום.

ידוע שדעת הגר"ש דיכובסקי שליט"א שחלוקת הרכוש בצטרה זו תואמת את דין תורה (כמבואר באורך במאמרו בתחומין), אמנם אני הקטן לא זכיתי להבין דבריו, ונראים לי יותר דבריו של הגרא"ח שרמן שליט"א בתחומין שם, אך א"א לומר שהגר"ש דיכובסקי עוקר את ין תורה, כשלדעתו זה הוא דין תורה

אולי תבאר בקצרה את טעמו?

הקיק כתב:בס"ד. בלי להיכנס כלל לכל הנושא הספציפי של רמות הכפייה המותרות על הבעל כדי שיסכים לתת גט לאשתו, שנחלקו בזה כידוע גדולי ישראל ודייני ישראל כבר דורות רבים, ובלי להביע דעה על רמת יראת השמים של רב זה או אחר, אני מבקש רק לציין שבקונטרס הזה יש גם פרק שלם על הפסלות והעיוות וההעברה על דת שיש בבית דין לערעורים ולדיונים בו. כנראה שיש המעוניינים לשכוח ולהשכיח שלא רק בבתי הדין הרבניים ישבו ויושבים ת"ח מופלגים מכל הגוונים שאינם מזהים את עצמם כנראה כדיינים פסולים וכו', אלא גם בבית הדין הגדול, בית הדין לערעורים, שהוקם בלחץ שלטונות המנדט וכו' וכו', ישבו כמה יהודים רציניים כמו הגריש"א זצ"ל ואחרים; לא שמעתי ולא ראיתי בכל ההספדים והכתבות שנתפרסמו לאחר פטירתו שהגריש"א ביקש לעשות תשובה על השנים הרבות בהן היה דיין בבית הדין הרבני הגדול לערעורים. ידועה גם ההערכה המופלגת של הגריש"א זצ"ל לרב הרצוג זצ"ל, ולשונות הביזיון לרב הרצוג בקונטרס הזה מאוד לא ראויות. לכן הייתי נזהר מלקבל באופן אוטומטי כל מה שכתוב בקונטרס הזה גם בנושאים אחרים, לא הייתי נחפז לומר שהגר"ש עמאר שליט"א וק"ו הרב עובדיה זצ"ל הם עמי הארץ או גרוע מזה וכד', ולמרות החתימות המרשימות של השרים המסכימים תמיד הרי קיימת השאלה מה ראו ועל מה הסכימו.
ביקשתי רק להפנות את תשומת הלב לנקודה הזו, אבל ממש אין לי רצון להתחיל פולמוס בנושא... הק' יואל

מה שמקובל היה להסביר את תוקף בית הדין לעירעורים, אף שזה לא הולך בשורת הדין של השו"ע, בגלל שמי שפונה לבית דין ומקבלו על עצמו, מקבלו עם כל הצורה שלו. אילו למשל היה זה בית דין של ו' דיינים, וקיבל בצורה כזו - אין שום מניעה או גריעותא מצד הדין בשו"ע שידונו ו' כפי שקיבל, ג' דיינים בתל אביב, ועוד ג' דיינים בירושלים. וכך הדין בהולך לבית הדין הרבני, הוא מסכים מראש לטעון באופן שיכול להיות ערעור, ולכן זה לא סותר את הדין.
יש תחת ידי נימוקי פסק דין שנכתבו ע"י הגר"ש דייכובסקי, ואף הוא מנמק שבית הדין לערעורים אין נגד התורה, כי הצדדים קבלו על עצמם את יכולת הערעור מההתחלה.

אבל כל זה שפיר רק לצד שבא מרצון. אבל הצד שבא בכפיה מה איתו? הוא קיבל על עצמו גם את העליון של הערעורים?! במה? הרי לא קיבל על עצמו מלכתחילה את בית הדין הרבני כדין, ובקבלה והסמכה רחבה, אלא הוכרח לבוא לדיון עם כל הסנקציות.
איך כלפיו יש סמכות על פי דין תורה לבית הדין העליון?!
אין לערבב כאן שום נימוק מהעובדה שמרן הגרי"ש אלישיב ישב בבית הדין העליון לערעורים. כל זמן שלא יוכח שישב בדיון שנכפה על הצדדים כנ"ל, ולא באו מרצונם.

על תוקף בית הדין לערעורים נכתב הרבה, ולא רק מדין קיבלו עלייהו של הצדדים-
יש גם סברא של תקנות הקהל שקיבלו עלייהו כל הקהל באופן כללי
ויש סברא שהדיינים עצמם ישבו בדין על דעת כן, כך שכל פסק הדין אינו חלוט עד אחרי ערעור
כמדומני שיש על כך מאמר מסכם של הרב אליאב שוחטמן.

אוצר החכמה כתב:אולי תבאר בקצרה את טעמו?

א. לגבי זוגות שנישאו לפני חוק יחסי ממון בין בני זוג, שאז יש רק את חזקת השיתוף- הוא מסתמך על שטר התנאים על מנהג העולם.
ב. לגבי זוגות שנישאו אחרי זה- מדין תוקף החוק שעל-דעת כן נישאו.
כך זכור לי- בעז"ה אשתדל לעיין אם יש לי דרך להעלות את הדברים לכאן במלואם.

ר' מאיר שליט"א, כתבת: "אין לערבב כאן שום נימוק מהעובדה שמרן הגרי"ש אלישיב ישב בבית הדין העליון לערעורים. כל זמן שלא יוכח שישב בדיון שנכפה על הצדדים כנ"ל, ולא באו מרצונם".
מה פירוש 'כל זמן שלא יוכח' וכו'? אתה בבית דין ומישהו מוציא ממך ועליו הראיה? הואל נא לבדוק בעצמך בכל הפד"ר שחתום עליהם הרב אלישיב זצ"ל, ותנסה למצוא מקום אחד שבו כתוב שהגריש"א שואל את המתדיינים אם שני הצדדים מסכימים לדון לפניו, אחרת אינו דן אותם... אתה מנסה לרפא שבר קצת על נקלה במחכ"ת. הגריש"א דן כמו כל דיין בכל דין שהגיע לפניו, ולא בחר את בעלי הדין, ולא חזר בו מזה לעולם. אפשר לומר שאחרים חלקו עליו, אבל לעשות מזה עמרצות זו קצת חוצפה לענ"ד, וזה מה שעשו בקונטרס הנ"ל. מזה רק הבאתי ראיה שקשה לסמוך על הקונטרס הזה בעיניים עצומות, למרות ההסכמות החשובות שעליו. הק' יואל

כב' הרב י"ק,
מן הסתם כ"ת מספיק מתמצא בהסטוריה הקצרה של הנהגות בתי הדין הרבניים בנוגע לכפיה בגיטין.
בשנים ששימש הגרי"ש כדיין עוד לא היה עולה על קצה דעתו של דיין בארץ להשתמש בכפיה.
הדברים החלו רק משנות השמונים המאוחרות, לקול מחאת הדיינים לשעבר, והגרי"ש ביניהם, ומאז נושא הכפיה ונקיטת הלכה למעשה כשיטות הראשונים והפוסקים המקילים בכפיה, הולך וצובר תאוצה.
הגורם לשינוי זה הלחץ מצד הנשים המעוגנות - ליתר דיוק: הלחץ התקשורתי והתוצאה שלו על הפוליטיקאים, מזיז עניינים בהנהלת בתי הדין הרבניים.
לכן אין מה לברר בפדרי"ם בתיקים שישב הגרי"ש עוד הרבה לפני השינוי הזה, כאשר בתי הדין הרבניים נמנעו מלכוף בכל הדרכים הקיימות כיום.
ומשכך, דברי הנ"ל בעינם שאין להוכיח מישיבת הגרי"ש בבית הדין העליון, שעצם מציאותו של העליון היא על פי דין בכל מקרה, אלא רק כשהיתה קבלה מרצון.

[כל הנ"ל, לגבי תיקים שאין פסק ברור שבגט זה יש דין כפיה. ודו"ק. אלא עושים הקלות לכוף בעקיפין, כפיה דרבינו תם, ועוד כדומה. ואכמ"ל. על זה חוששים המחמירים, ובכללם כל הדיינים בכל הדורות האחרונים, שזה גט מעושה שלא כדין. אבל מה שנפסק שיש בו כפיה הרי זה מעושה כדין ואין שום בעיה].

עכשיו הבנתי על מה יצא הקצף.
אני דברתי על בי"ד לערעורים בהקשר של דיני חו"מ ואבהע"ז מדין כפיית בעלי דין לציית לערעור (ועל זה חשבתי שמדבר כתר"ה- וכמדומני שכך הבין את דברי כתר"ה גם הרב יואל שליט"א)
אם הנדון הוא על כפיית גיטין וגדריה- זה לא קשור לעצם המוסד של בית הדין לערעורים
זו אכן שאלה חשובה והרבה יש לדון בה- אך זו שאלה נפרדת.

הספר הנזכר בראש האשכול, מדבר על נושא כפיית גיטין, וכריכת גיטין בחלוקת ממון כחוק ושלא כדין בגט, תוך כדי סירוב הבעל להסכם בחלק הממוני, שממילא כל הגט נעשה בכפיה.

אם כן, אני מבקש את מחילת כתר"ה שלא הבנתי על מה נסבו דבריו.

כבוד הרב בברכה,
ראשית אין על מה לבקש מחילה, ב"ה לא נשמע כאן שום נימה שאינה על טהרת הדיון הענייני.
שנית לגבי מש"כ כ"ת לגבי חוק איזון משאבים שזה לפי שטר התנאים, זה לכאורה מתנגש עם שטר הכתובה [ולהדיא ראיתי בפסק דין של בית הדין בנתניה שאשה שקיבלה חצי מרכוש בעלה, לא יכולה לרכב אתרי רכשי ולקבל גם מה שכתוב לה בכתובה בנוסף], אם כן יש פה עקירת כתובה של חז"ל ע"י הסכמה מכללא ומסתמא של החוק לפי "רוח האמור בשטר תנאים".
ושטר כתובה המפורש, והעדים החתומים בו כדת וכדין - חספא??

מענין לענין באותו ענין, נסתפקתי לא מזמן האם אדם דתי שותומ"צ שהוא שופט בבית משפט מחוזי כשר לעדות.

הרב סובל שליט"א, כפי שכתבתי אני לא דן עכשיו בעיקר הקונטרס, שהוא אכן עוסק בנושא הרמות השונות והאמצעים השונים של כפיית גט המותרות בלי שהגט יהיה מעושה, נושא שאיני מצוי בו מספיק אבל יודע שהוא נתון בחילוקי דעות כבדים בכל הדורות ובעיקר בדורנו. אני כן עוסק במהימנותו של הקונטרס ומחבריו, והצבעתי על נושא אחד שבו בוודאי שאינו נאמן - והוא לפסול באופן גורף את בית הדין לערעורים = בית הדין הגדול, שלכו"ע הוא המצאה חדשה שהומצאה ונוצרה בלחץ שלטונות המנדט הבריטי. כתבתי שאי אפשר להתעלם מכך שכמה מגדולי תלמידי החכמים בדורנו ובדור הקודם, ביניהם הגריש"א זצ"ל, שימשו כדיינים שנים רבות בגוף הזה, ולכן על פניו אי אפשר לומר, וזו גם חוצפה לומר, שזהו גוף 'טרף' שרק דיינים ריקים ופוחזים משתתפים בו, כפי שעולה מן הקונטרס בפרק שדן בבית הדין הזה. בתגובה טענת שייתכן שהגריש"א ישב בדין בביה"ד הגדול רק כאשר שני הצדדים הסכימו וקיבלו עליהם, ואת הסברא הזו דחיתי בשתי ידיים לפי ענ"ד, בין השאר מתוך כך שבפד"רים בהם חתום הגריש"א לא כתוב שהגריש"א ביקש את הסכמת שני הצדדים לדון, ומעולם גם לא עלתה טענה כזו בלתי היום. וכל זה לא שייך כלל לשאלה האם בימי שבתו של הגריש"א כדיין בביה"ד הגדול לערעורים כפו גיטין או לא כפו גיטין באופן זה או באופן אחר, זה לא הנושא, הנושא הוא הגינות ונאמנות הרבנים הגאונים מחברי הקונטרס הנ"ל, וגם התוקף שיש להסכמות החשובות שהם קיבלו, שהרי כידוע גם כאשר מר בר רב אשי חתים - השאלה היא על מה חתם בדיוק, איך שוכנע לחתום וכו' וכו'. הרי כל השומע יצחק, הייתכן שהגרח"ק שליט"א יכתוב על חותנו זצ"ל שהשנים הרבות בהן ישב ודן בביה"ד הגדול לערעורים היו שנים של פשע ועוון? זה מעורר גיחוך! הוא מעולם לא אמר דבר מעין זה, לא בחייו וק"ו לא אחרי מותו של חמיו זצ"ל!
ובזה בל"נ אשים קנציי למילין בנושא הזה. ואתה שלו' וביתך שלו'. הק' יואל

כפי הנשמע, מחבר הספר עצמו כפוי גט, ומכאן קיצוניותו.

בן החבורה כתב:מענין לענין באותו ענין, נסתפקתי לא מזמן האם אדם דתי שותומ"צ שהוא שופט בבית משפט מחוזי כשר לעדות.

?

איש רגיל כתב:

בן החבורה כתב:מענין לענין באותו ענין, נסתפקתי לא מזמן האם אדם דתי שותומ"צ שהוא שופט בבית משפט מחוזי כשר לעדות.

?

היה גם היה, ד"ר יצחק קיסטר ז"ל, שופט בבית המשפט העליון, יותר מאדם דתי, היה מקורבם של גדולי ישראל.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7% ... 7%98%D7%A8
הקים משפחה לתפארת, בנו הוא הגאון רבי עקיבא קיסטר שליט"א מראשי ישיבת יד אהרן.

זכורני שראיתי בשם מרן הגרצ"פ ששופט בערכאות פסול לעדות

מאיר סובל כתב:שנית לגבי מש"כ כ"ת לגבי חוק איזון משאבים שזה לפי שטר התנאים, זה לכאורה מתנגש עם שטר הכתובה [ולהדיא ראיתי בפסק דין של בית הדין בנתניה שאשה שקיבלה חצי מרכוש בעלה, לא יכולה לרכב אתרי רכשי ולקבל גם מה שכתוב לה בכתובה בנוסף], אם כן יש פה עקירת כתובה של חז"ל ע"י הסכמה מכללא ומסתמא של החוק לפי "רוח האמור בשטר תנאים".
ושטר כתובה המפורש, והעדים החתומים בו כדת וכדין - חספא??

לא אני כתבתי על שטר התנאים- אלא הבאתי את דברי הגר"ש דיכובסקי. ומה שהעיר כתר"ה, למיטב ידיעתי העיר כבר הגרא"ח שרמן (יחד עם השגות נוספות)

שמעתי על רב שלא רצה לצרף לפרוזבול אדם שהתפלל בבית כנסת שלו שהיה שופט בבימ"ש העליון

א. לגבי זוגות שנישאו לפני חוק יחסי ממון בין בני זוג, שאז יש רק את חזקת השיתוף- הוא מסתמך על שטר התנאים על מנהג העולם.
ב. לגבי זוגות שנישאו אחרי זה- מדין תוקף החוק שעל-דעת כן נישאו.
כך זכור לי- בעז"ה אשתדל לעיין אם יש לי דרך להעלות את הדברים לכאן במלואם.

באופן פשוט זה פלא גדול. שטר התנאים בלשונו נעשה במשך מאות שנים לפחות, ולא עלה על דעת הפוסקים שהוא ישנה את דין התורה הפשוט שאין הבעל חייב אלא בכתובת אשתו.

העל דעת כן גם העניין תמוה, דהוא דבר שלא בא לעולם ולא השתעבד עליו לא בפירוש ולא ברמז ואין הנישואין בכלל עיסקה ממונית בעיקרה רק אנחנו מניחים שידע שבית המשפט יוציא ממנו שלא כדין ועל דעת כן השתעבד?

אני כותב א זה מסברא בעלמא ואשמח לשמוע מה הראיות שבוודאי מביא.

מחולת המחנים כתב:

איש רגיל כתב:

בן החבורה כתב:מענין לענין באותו ענין, נסתפקתי לא מזמן האם אדם דתי שותומ"צ שהוא שופט בבית משפט מחוזי כשר לעדות.

?

היה גם היה, ד"ר יצחק קיסטר ז"ל, שופט בבית המשפט העליון, יותר מאדם דתי, היה מקורבם של גדולי ישראל.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7% ... 7%98%D7%A8
הקים משפחה לתפארת, בנו הוא הגאון רבי עקיבא קיסטר שליט"א מראשי ישיבת יד אהרן.

מבלי לדון לגופו של אדם, אך איך שייך לעבור עבירה כסדר, ולהתפרנס ממנה, ולהקרא 'דתי' או 'יותר מדתי'? בכיפה תליא מילתא?

על בית הדין לערעורים, ועל הגרי"ש אלישיב,
שמעתי שבאמת הגרי"ש לא היה מבטל שום פס"ד של ב"ד אחר, אא"כ היה סובר שזה טעות בדבר משנה.
ולכן הרבה פדרי"ם שהוא חתום בהם, אינם משקפים כלל את שיקול דעתו.

לזכרוני כך כתב "השקדן" חלק א' כציטוט אחד מתלמידי הגרי"ש בשמו של הגרי"ש.

זו קשה מן הראשונה לומר שהרב אלישיב היה חותם על פסקי דין אע"פ שחשב שאינם נכונים ע"פ תורה.

יעקב כהן כתב:ספר משפטי ישראל
איסור הליכה לבתי משפט ול... בתי דינים הרבניים הפועלים לפי חוקי המדינה...
https://drive.google.com/file/d/0B4JHu_ ... sp=sharing
ספר מעניין שמדבר על כמה ליקויים שבבתי הדין הרבניים, שלצערנו כולנו יודעים שיש אמת בדבריו השאלה זה עניין של פרופורציות, נשמח לתגובות ענייניות לדבריו.

מישהו יכול להעלות שוב הספר הנ"ל?

לצערינו הרב לחרפתינו ולבושתינו, בתי הדין הרבניים גם בהרכבים של % 100 דיינים חרדים,
דנים במקרים רבים נגד דין תורה, נגד הלכות מפורשות בשו"ע ופוסקים שאין מה לדון בהם בכלל.

כמובן שאי אפשר להכליל, וישנם מסתמא דיינים שנצמדים לפסקי השו"ע,
אבל הרוח הכיוון והאווירה רחוקה מכך מאוד. ואני כותב זאת בתור אחד שמצוי שם הרבה.

הנה לדוגמא מה שראיתי בעיני ושמעתי באוזני.
אב"ד (בלבוש חרדי מלא) בבית דין רבני, בדיון על גרושה שרצתה לעקור עם בנותיה לחו"ל, קבע באופן חד משמעי כי כיון שהלכה היא ש"בת אצל אמה", זכותה לעבור לחו"ל, ואין הבעל יכול לעכב בעדה.
בו בזמן שהדברים מפורשים בפוסקים שבכגון דא יכול הבעל לעכב ואכמ"ל.

דוגמא לאופן בו הדברים מתנהלים (שמעתי את הדברים מכלי ראשון).
דיין מסויים בבי"ד הרבני, נטה בדיון גירושין בעקביות ובאופן בולט ביותר לטובת האשה ונגד הבעל.
לקראת סגירת התיק גילה אותו בעל כי ידידו הוא חבר נעורים של אותו דיין, ושלח אותו לדבר עם אותו דיין.
כאשר תמה הלה באזנו מדוע הפלה את הבעל לאורך כל הדרך.

ענה לו הדיין, כי אמרו לו שכל טענותיו של הבעל הם רק כדי לחסוך עליות ותשלומים כספיים.
כאשר אותו ידיד אמר לו כי הוא מכיר אישית את הבעל ואין הדברים כך.
ענה הדיין: "אוי ! איפה הייתי עד עכשיו ? אם הייתי יודע זאת מראש הכל היה נראה אחרת. עכשיו כבר אחרת את המועד".
למותר לציין שהפסיקה נשארה על כנה, ללא שום שינוי.

נתקלתי במקרים של חילול ה' נורא, כאשר אנשים לא משלנו (שהם רוב רובם של אלו שצורכים את שירותי הבי"ד הרבניים), רואים את העיוות, ואת חוסר היושר וההגינות שבפסיקות, ובצורה בה הדיונים מתנהלים, פוערים פיהם נגד דיני התורה, ההלכה היהודית, והרבנים החרדיים.

אסור לשתוק על החילול ה' הזה,
צריך להכריז קבל עם ועדה, כי הם לא מצייגים את ההלכה היהודית, לא את דרך התורה, ולא את החרדים.
זו מערכת שהולכת ומסתאבת, ועלינו להתנתק ממנה.

ובוודאי שיש חשש הלכתי גדול בהליכה לבי"ד כזה, שמושפע מאוד מהערכאות שמעליו. וגם מעצם העובדה שפעמים רבות הוא פוסק נגד דין תורה.

כואב הלב שבעוד אנו מצטערים על זה, קמים עסקנים 'חכמים' מתוככי הציבור שלנו ומבקשים בתמימותם להוסיף לביה"ד הרבניים סמכויות לדון גם דיני ממונות.

אני נאלץ למחות על דברי ההודעה שמעלי.
ב"ה לא נזקקתי אף פעם לבית הדין הרבני, (ורק פעם אחת נכחתי בדיון של מישהו אחר, וזה היה לפני כעשרים שנה, אך זכור לי שהדיון היה ענייני, יעיל ומכובד והפסק היה נכון, לענ"ד), ואני יושב (קצת) בבית דין פרטי לדיני ממונות.
אולם, אני מכיר כו"כ דיינים בבית הדין הרבני וכולם ת"ח וירא"ש.
יש לבתי הדין בעיה עם הערכאות, ויש גם פסקי דין מוטעים (כמו בכל בית דין), ומן הסתם היו גם דיינים בעייתים מהלך השנים, אך מה שנאמר למעלה הוא הוצאת שם רע על הכלל.

עושה חדשות כתב:על בית הדין לערעורים, ועל הגרי"ש אלישיב,
שמעתי שבאמת הגרי"ש לא היה מבטל שום פס"ד של ב"ד אחר, אא"כ היה סובר שזה טעות בדבר משנה.
ולכן הרבה פדרי"ם שהוא חתום בהם, אינם משקפים כלל את שיקול דעתו.

בתחומין כרך לא כתב הרב אברהם שרמן (בדיקה חוזרת של גיור בבית דין אחר, עמ' 232):

יש לפסוק כרדב"ז שבזמנינו בי דינא בתר בי דינא דייקי... זהו הבסיס לסמכותו ולפעולתו של בית הדין הגדול לעירעורים".

כמובן, אין זה מוכרח שכך סבר גם הגרי"ש אלישיב, אבל אפשר לשער שאולי כך היתה גם דעת רבו.

אמנם כעת ראיתי שכאן (http://www.daat.ac.il/daat/psk/psk.asp?id=345) הרב שרמן חוזר בו מטענה זו וכותב טעם אחר, וצ"ע.

הציץ אליעזר (חלק טז סימן סז) הביא כמה סימוכים להתיר הקמה של בי"ד לערעורים, ולאחר מכן הביא מכתב מהראש"ל הרב יעקב מאיר:

תמיד היה לנו ב"ד של ערעורים בכל ערי תורקיה, וזה דבר ידוע ומפורסם לכל חכם אשר ישב על כס ההוראה כי אחר הפס"ד של הב"ד הראשון - יש לו זכות הבע"ד לערער על הפס"ד, בהגישו בכתב את ערעורו לראש הרבנים שבעירו, וראש הרבנים היה שולח את הפס"ד יחד עם הערעור לעיר הבירה קושטא רבתי, ושמה היה ב"ד גדול שמעיין בדין, והיה לו הכח לסתור הדין ולדונו מחדש, או לקיים הפס"ד וכו'. וכן היינו נוהגים גם בירושלים ת"ו ובהרבה מקומות מקדמת דנא, ואין שום אדם ושום ב"ד פקפק בדבר הזה, ואם ראשונים כמלאכים נהגו ככה, אנו כבני אדם מדוע לא נלך בעקבותיהם.

הציץ אליעזר העיר:

וזה חידוש מה שמשמיע לנו הראש"ל הנ"ז, כי גם בפעיה"ק ירושלים היו כבר נוהגים ככה מקדמת דנא, שהיו יכולים לערער לפני ב"ד גדול על פס"ד שהיה מוציא בי"ד קמא, ולא שמענו ולא קראנו על ככה במקו"א, אך לא שמענו ולא ראינו - אינו ראיה, וחזקה שבודאי הראש"ל הנ"ל - לא בדה ח"ו דברים מלבו ולהעיד על ככה.

האם מאז נודע לנו ממקורות נוספים על בי"ד לעירעור בירושלים?

בשו"ת יביע אומר כתב על זה באריכות.

כמעיין המתגבר כתב:בשו"ת יביע אומר כתב על זה באריכות.

תודה על ההפניה, אבל אני לא מחפש מקורות שמצדיקים הקמת בי"ד לעירעורים (יש רבים כאלה, למשל דברי הרב משה פרקוביץ: https://www.psakim.org/Psakim/File/1997) אלא מחפש מקור לטענה שהיה בעבר בי"ד כזה בירושלים. אם תרצה, אני לא מחפש מקור הלכתי אלא היסטורי