פורום אוצר החכמה

הלימוד ה'בית-מדרשי' שונה במהותו מהתפיסה האקדמאית-המחקרית. אלו האחרונים מתמקדים לא מעט בבירור נוסחאות, זיהוי הכותבים, בדיקת ההשפעות וכו', אך בבית המדרש ה'ישיבתי' כמעט ולא נותנים לדברים אלו משקל.
אמנם היו חכמים תורניים, מהם בעלי שיעור קומה, שניחונו במה שקרוי 'חוש ביקרותי'. ברצוני לאסוף אותם אל מקום אחד, תוך כדי ציון דוגמא מ'חוש ביקורתם'.
וכל המוסיף - מוסיפים לו. ואין ספק שיש הרבה הרבה מה להוסיף, ואני כתבתי את מה שזכרתי כעת.

1. היעב"ץ (בנוגע לזוהר, ובירור זהות מחברי ספרי קבלה ושבתאות אחרים, עי' לדוגמא המאמר שבסוף ספר הזכרון לר' משה ליפשיץ).
2. החיד"א (ספרו שם הגדולים)
3. הרש"ש (בהגהותיו לש"ס).
4. ר' מתתיהו שטראשון (בהרבה מהערותיו שקובצו ב'מבחר כתביו').
5. ר' דוד לוריא, הרד"ל (לדוגמא, הוא הראשון, כנראה, שתפס שמדרש במדבר רבה על פרשיות במדבר-נשא הוא מאוחר והוא מבית מדרשו של ר"מ הדרשן).
6. רנ"נ רבינוביץ, בספרו המופלא 'דקדוקי סופרים'.
7. ר' צדוק הכהן מלובלין. יש לו הרבה הבחנות מעניינות בנוגע לאישים וספרים. ולדוגמא יעיד הקטע הבא (מתוך מאמרו של זוסמן, פירוש הראב"ד למסכת שקלים?, עמ' 165):

הרב שלמה כשר (כמעט בכל ספריו ומאמריו)

בעל מנחת אלעזר ממונקאטש - חמישה מאמרות, בירוריו בנוסח התפילה ועוד.
האמרי אמת מגור - וכמדומני שאין ממנו חומר כתוב בנושאים אלו, ראיתי פעם מאמר של רצ"י אברמוביץ מחצור שכתב על "האמרי אמת כביבליוגרף", אינני זוכר היכן.
רבי מיכאל דוב ווייסמאנדל.

רבי יעקב חיים סופר שליט"א - בספריו הרבים.

ר' ראובן מרגליות?

יפה. יפה.

יושבספר כתב:הרב שלמה כשר (כמעט בכל ספריו ומאמריו)

כנראה כוונתך לר' מנחם מנדל כשר, בעל היצירה המופלאה 'תורה שלמה'.

מחולת המחנים כתב:רבי מיכאל דוב ווייסמאנדל.

אתה בטוח? אינני מכיר את כתביו, תוכל להביא או לציין דוגמא?

חכם באשי כתב:

מחולת המחנים כתב:רבי מיכאל דוב ווייסמאנדל.

אתה בטוח? אינני מכיר את כתביו, תוכל להביא או לציין דוגמא?

כך נכתב ב'איש חמודות' - ספר תולדותיו, שרבי מיכאל דוב עסק בחקר כתבי יד, ולצורך זה נדד בכמה ספריות בעולם.
והנה מויקיפדיה בערכו

עסק בחקר כתבי יד עתיקים, ולשם כך נסע לספרייה הבודליינית שבאוניברסיטת אוקספורד. פרסם מהדורה של הספר "קיקיון דיונה" (חידושים על התלמוד הבבלי מאת הרב יונה תאומים, נדפס לראשונה באמסטרדם, תכ"ט 1669) בתוספת הערות.

ומאנציקלופדיה יהודית - באתר דעת

התמחה בפענוח כתבי יד, ובבדיקת הנוסח של ספרים מודפסים. שלוש פעמים ביקר באוקספורד ועבד בספריית בודליאן. באוקספורד אסף תשובות שלא פורסמו ושינויי גרסאות וביקש לפרסמן.
הכין לדפוס מהדורה חדשה של הספר "קקיון דיונה". בפחות משנה עבר על כל חמש עשרה המסכתות המופיעות בספר. הספר הודפס בתוספת מבוא, תולדות המחבר, הערות והגהות. בסוף הספר הוסיף הערות לשולחן ערוך אבן העזר מתוך כתב יד שמצא באוקספורד.

אגב רמ"ד גילה תיכף את זיופיו של חיים בלאך בספר דובב שפתי ישנים, ומשום כך הניא את האדמו"ר בעל ויואל משה מסאטמאר זצ"ל מלתת הסכמה לספר הנ"ל, כפי שהיתה מחשבתו בתחילה, ויש גם מכתב מרמ"ד לאותו חיים בלאך בו הוא כותב לו בדברים נחרצים על הזיותיו ודמיונותיו, נדפס בספרו תורת חמ"ד.

מעניין ביותר. לא ידעתי. הכרתי אותו רק כאחד שפיתח את שיטת הדילוגים.

מרנא הנצי"ב

הגאון רבי חיים הלר
הגאון רבי מנחם קרקובסקי
(שניהם בעיקר לגבי הרמב"ם)

ההגדרות שניתנו בראש האשכול בין חכם מסורתי לחכם ביקורתי אינן מדויוקת, וכך התשובות בהתאם' היוצרות סלט פירות לכבוד ט"ו בשבט.
וראו במאמר מעניין זה על הערות ביקרותיות בכתבי ר"צ מלובלין ובראשו אבחנה זהירה בין החכמים

ואין הרשימה שלימה בלא אזכור מהרמד"ל שאין דומה לו בזמנו.
ובתקופה מאוחרת יותר מהר"צ חיות (שאינו דוגמא מוצלחת כ"כ, כמו כמה חכמים שהוזכרו כאן, משום שלא הגיע לכך רק בשל תכונתו האישית, אלא ינק כך מהסביבה ומחכמים שקבל מהם תורה, ועל הדרך הזה אפשר להביא את רד"צ הופמן ועוד)
---
רמ"מ קרקובסקי אמנם עשה שימוש במדרש תנאים וכו', אבל הרי טעה בזה כידוע. האם זה מלמד על ביקורתיות?

אי"ס,
תודה על המאמר המעניין.

מחולת המחנים כתב:... ראיתי פעם מאמר של רצ"י אברמוביץ מחצור שכתב על "האמרי אמת כביבליוגרף", אינני זוכר היכן.

קובץ 'תגים' א'.

איש_ספר כתב:רמ"מ קרקובסקי אמנם עשה שימוש במדרש תנאים וכו', אבל הרי טעה בזה כידוע. האם זה מלמד על ביקורתיות?

אני התכוונתי לשימושו בכתי"י של הגמ' ושל הרמב"ם

אחד המיוחד בין הראשונים בעל תפיסה היסטורית מובהקת הוא המאירי. והנה קטע לדוגמה:

בית הבחירה למאירי מסכת ברכות דף טו עמוד ב
הקורא את שמע צריך שיתן ריוח בין הדבקים כלומר להפריד בין שתי אותיות הדומות זו לזו שסמוכות אחת לחברתה מפני שהם מצויות להבליעם אחת בחברתה כגון על לבבך בכל לבבך על לבבכם בכל לבבכם עשב בשדך ואבדתם מהרה הכנף פתיל אתכם מארץ ואף על פי שבמלות עשב בשדך וכן הכנף פתיל אין האחת נקראת כמו האחרת, ואין מצויה להבליע אחת בחברתה, שמא יקראם בסגנון אחד, או שמא בזמן התלמוד היו קורין אותן בסגנון תנועה אחת.

הנוב"י.
הרמב"ן.
ר' בצלאל אשכנזי.

האדמו״ר רבי ירוחם ליינר מרדזין, מח״ס תפארת ירוחם

ר' ירוחם פישל פערלא,
ר' יוסף זכריה שטערן.

בברכה המשולשת כתב:

איש_ספר כתב:רמ"מ קרקובסקי אמנם עשה שימוש במדרש תנאים וכו', אבל הרי טעה בזה כידוע. האם זה מלמד על ביקורתיות?

אני התכוונתי לשימושו בכתי"י של הגמ' ושל הרמב"ם

אם זה מלמד על "חוש ביקורתי" אפשר למצוא רשימה ארוכה בספרו של רי"ש שפיגל עמודים ח"א.

רי"א הלוי
דורות הראשונים

ניתן להוסיף את רשימתו של הג"ר אלחנן וסרמן זצ"ל על כמה ספרים המיוחסים לראשונים, שלא יצא מתחת ידם

איש_ספר כתב:

בברכה המשולשת כתב:

איש_ספר כתב:רמ"מ קרקובסקי אמנם עשה שימוש במדרש תנאים וכו', אבל הרי טעה בזה כידוע. האם זה מלמד על ביקורתיות?

אני התכוונתי לשימושו בכתי"י של הגמ' ושל הרמב"ם

אם זה מלמד על "חוש ביקורתי" אפשר למצוא רשימה ארוכה בספרו של רי"ש שפיגל עמודים ח"א.

נכון. אה"נ

אני מציע את גאון עוזנו 'הש"ך' בספריו, כידוע להוגים בספריו הק'.

נ"ל שבספרי חכמי הקבלה, הן הקדומים והן בדורנו, יש באופן יחסי יותר השקה לתחום הביקורתיות. [אולי משום שהיו צריכים תמיד לעמוד כנגד טענות מחרפיהם שבאו בדרך הביקורת]

הגאון ר"נ גשטטנר בכמה מספריו
ובפרט במסכת מכות עי' כאן http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?104044&&page=4

חכם באשי כתב:הלימוד ה'בית-מדרשי' שונה במהותו מהתפיסה האקדמאית-המחקרית. אלו האחרונים מתמקדים לא מעט בבירור נוסחאות, זיהוי הכותבים, בדיקת ההשפעות וכו', אך בבית המדרש ה'ישיבתי' כמעט ולא נותנים לדברים אלו משקל.
אמנם היו חכמים תורניים, מהם בעלי שיעור קומה, שניחונו במה שקרוי 'חוש ביקרותי'. ברצוני לאסוף אותם אל מקום אחד, תוך כדי ציון דוגמא מ'חוש ביקורתם'.
וכל המוסיף - מוסיפים לו. ואין ספק שיש הרבה הרבה מה להוסיף, ואני כתבתי את מה שזכרתי כעת.

3. הרש"ש (בהגהותיו לש"ס).

אולי תוכל להרחיב הדיבור על אודות הרש"ש ז"ל בהאי ענינא?

איש_ספר כתב:---
רמ"מ קרקובסקי אמנם עשה שימוש במדרש תנאים וכו', אבל הרי טעה בזה כידוע. האם זה מלמד על ביקורתיות?

האם לא צ"ל 'מדרש הגדול' ? (זכורני מאמרו של הרמ"מ כשר ב'סיני' ע"כ)

ספרן כתב:

איש_ספר כתב:---
רמ"מ קרקובסקי אמנם עשה שימוש במדרש תנאים וכו', אבל הרי טעה בזה כידוע. האם זה מלמד על ביקורתיות?

האם לא צ"ל 'מדרש הגדול' ? (זכורני מאמרו של הרמ"מ כשר ב'סיני' ע"כ)

אכן, מדרש תנאים מלוקט ממדרש הגדול שיש בו דברים מהרמב"ם עצמו...
ראה כאן
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?155549&&page=4

רש"ז הבלין כ' מאמר שבו הוא רוצה להמעיט הפער הגדול בין תחום המחקר ללמדנות הישיבתי ובו ניתוחו המוצלחת לסיפור הבדוי בספרו שלך חיים פוטוק. נדפס שוב בספרו מסורת תושבע"פ. מן הענין לציין לדבריו החריפים של הגריי"ו על חוקרים מעין אלו שתחום מחקרם הוא בתלמוד ומפרשיו ואין להם הידע הלמדנותי הנצרך לכך. (הוא אכן נקב בשם א' מהחכמים המובהקים בתחום מחקרו ואני נמנע לצטט דבריו בזה).

הגריי"ו עצמו משמש דוגמא של גאונים גדולים ששולב בתוכם למדנות מופלגת עם חוש אקדמאית מובהקת. על סוג זה נמנים שאר חכמי ביה"מ לרבנים כמו ר"ע הילדסהיימער רד"צ הופמן רא"א קפלן ותלמידיהם הגדולים ממשיכי דרכם. (ויש לצרף לרשימה זו גם מבקרי היכלם כמו הגריד"ס והאדמור רמ"מ ועוד)

אני מניח שמבוקשו של פותח האשכול הוא לרשום דוקא ת"ח שלא למדו באוניברסיטאות וכדו' ובכל זאת ידיהם רב להם בביקורת ספרותית מחמת חושם הטבעית. בכ"א אין רשימה זו מלאה אם אין הגר"י קמנצקי מנמה בתוכה. אגב שוחרי תורתו ישמחו לשמוע שיצא לאור לאחרונה במהדורה חדשה ספרו אמת ליעקב על פרקי אבות.

בקיצור צריך לפתוח אשכול חדש: מי לא

רבי דוד יואל ווייס בעל מגדים חדשים

טרם הוזכר כאן הגרד"צ הילמן?!

עי' כאן