פורום אוצר החכמה

וקרוב לומר שהראגצ'ובי לא אמר כן אלא לחדודי בעלמא, ולא לענין הלכה למעשה +וראה בשו"ת חלקת יעקב חלק ב' (סימן קפז), שכתב בשם הגאון בעל חבצלת השרון, שאף שהגאון הראגצ'ובי היה גדול מאד בתורה, וכל רז לא אניס ליה, מכל מקום קשה לסמוך עליו להלכה. ולא זכה הדור ליהנות מאורו הגדול להלכה ברורה. (שבת קלט ע"א). וכיוצא בזה כתב הגאון רבי יחיאל יעקב וינברג זצ"ל בספר קריה נאמנה (סימן לט עמוד פז), שמעולם לא נהגו במדינת ליטא לקבוע הלכה כדברי הראגצ'ובי, כי מפורסם הדבר שהוא הלך בעניני הלכה בדרכו המיוחדת, ולא נרתע אפילו מפני גדולי הפוסקים. וראה עוד בשו"ת שרידי אש חלק ב' (סימן לא דף סז סע"א). ע"ש.+

ראיתי בשו"ת צפנת פענח להגאון ר"י ראזין ז"ל מדווינסק [ח"א סי' ה'] בענין קידושין בכדי להשיג רק תעודה ממשלתית לאיזה צורך מסיק לדינא שקידושין גמורין הן וצריכות גט ואסורה לכהן וגם צריכה להמתין ג' חדשים. אמנם ראיה אחת שמביא שגם בזמן חז"ל קידשו בערמה שקידש אחד כמה מאות נשים בשנת בצורת להאכילן בתרומה. ולענ"ד אינו מובן ראייתו דהתם בתרומה במיתה וא"א לאכול תרומה בלי הקדושין גמרו בדעתן להתקדש קדושין גמורים בכדי שלא לבוא לידי איסור, אבל הכא אפשר לומר אינו בדעתן להתקדש כלל ולא איכפת להו אם משקרת בכדי להשיג תעודה שאין איסור להן בשקר זה. ואין ראיה מתרומה כמובן.
תלמידו שרגא פיבל ב"ר צבי אליהו הלוי שטינברג
תשובת החזו"א:
שלו' רב לידי"נ הרב שרגא שטיינברג שליט"א...
מש"כ לדחות ראית הצ"פ מהא דר"ט כבר באה דחי' זו בדפוס בחוברות היוצאות , ובוודאי אינו עניין להנידון אלא לעולם אין במה לבטל את הקדושין דהרי לפנינו שקידשה ואף אם יחשבו אחרת הוי דברים שבלב, ולעולם אין כאן אומדנא דמוכח בשעת קידושין שאינו באמת, ומה שדברו מקודם שלא יזדווגו באמת אין זה מכריח שאפשר דעכשיו נתקרבו יותר ומקדש באמת ומה אכפת לי' אם תהי' אגידא בו ואם לא יחפוץ יגרשנה וגם היא לעולם ניחא לה כדאמרו בגמ', וכל שאין אומדנא ודאית מוחלטת אלא יש בה שמץ ספק הוו קדושין ודאין.
ואחתום שלו' אי"ש
יום ד' כ"ג סיון תש"א בני ברק

תוכן כתב:שמועה שמעתי שיש חיבור מהאדרת המוקדש אך ורק להשגות על הרוגוטשובער.

קצב. עוד א"ל הרב ר' זעליג דוב מרגלית נ"י האבד"ק דאנקרע ששאל להרב ר' מאיר שמחה הכהן נ"י הגאבד"ק דינאבורג ע"ד הח"ס שהוי' ע"י טהרה היא גם הסרת מניעה ע"ש בסי' ר' [...] והשיב שבשעת הדחק יש להקל, והרב ר' יוסף ראזין נ"י הנקרא הרגאצאווער מדינאבורג, אמר שדברי הח"ס הם דברי שטות ונבהלתי לשמוע קלות הדעת ממי שהוא רב יושב כסאות למשפט הוראה לדבר דברים כאלה על אור עולם הח"ס ז"ל, אשר בצדקתו ורוחב לבבו כפתחו של אולם הוא כאחד הראשונים ומי כמוהו מורה בכל חדרי תורה, ובעוה"ר רבו הקופצים בראש שלא למדו כל צרכן, ולא שימשו כל עיקר שימוש ת"ח, אשר לחד מ"ד עדיין הוא ע"ה כבברכות מ"ז, ב', חבל על דאית לי' דרתא ותרעא לדרתי' לא עביד, ואף למאן דלית ליה גם דרתא.
ואני השבתיו שכדאי הח"ס לסמוך עליו גם שלא בשעת הדחק ומה זו שאלה לרבנים שבדורינו, שלא שימשו לת"ח וכ"א מולך מעצמו ומעודם לא עסקו בהוראות, ע"ד שר התורה עמוד ההוראה הח"ס ז"ל, אשר גם בשימוש רבותיו אין דוגמתו בין אדירי הגאונים .

הרב ר' יודא ליב דמשק נ"י אב"ד דטראשקין , סיפר לי שהרב ר' יוסף ראזין נ"י מדינאבורג נשאל על ס"ת שנחסר תיבה אחת, וכתב אחד ביני שיטי בכתב משיטא והכשיר - והוא טעות ואינו כדאי לטפל להראות ולהשיב.

איש_ספר כתב:כתב האדר"ת ביומנו:

הרב ר' יודא ליב דמשק נ"י אב"ד דטראשקין , סיפר לי שהרב ר' יוסף ראזין נ"י מדינאבורג נשאל על ס"ת שנחסר תיבה אחת, וכתב אחד ביני שיטי בכתב משיטא והכשיר - והוא טעות ואינו כדאי לטפל להראות ולהשיב.

הא דמותר לכתוב ביני שיטי תיבה חסרה, עיין שו"ע רע"ו א, אבל מי יכול להסביר או למצוא מקור לפסק המרעיש הזה, שכתב שביני שיטי, יכול להיות גם במשיטא! כביכול אין לו דין קדושת ס"ת?

ברקים רב כתב:http://www.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=7&t=8022&p=71438&hilit=%D7%90%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%90%D7%99#p71302

לא נהגו לפסוק הלכה כהראגוצ'ובר

כתב בשו"ת יביע אומר ח"ט (חאו"ח סי' קח אות י) בשם ספר עדות נאמנה (סי' לט) שכ' בשם הגאון רי"י וינברג, שבמדינת ליטא לא נהגו לקבוע הלכה כדברי הראגצ'ובי, מרוב חריפותו. (וכמ"ש כיו"ב גבי ר"מ בעירובין יג.), כי מפורסם בשערים המצויינים בהלכה, שהגאון היה הולך בדרכו המיוחדת, ואינו נרתע אפילו נגד גדולי הפוסקים. ושכן כתב בשו"ת שרידי אש ח"ב (סי' לא דס"ז סע"א). וכן בשו"ת חלקת יעקב ח"ב (ס"ס קפז, ובנד"מ חאה"ע ס"ס עד), בשם הגאון בעל חבצלת השרון, שכתב, שאף שהראגצ'ובי גדול מאוד בתורה, קשה לסמוך עליו להלכה. ע"ש. וכן כתב בשו"ת יחוה דעת ח"ב (סי' כו) בהערה. ע"ש. ובהליכות עולם חלק ח (עמוד פה) כתב: אנן בדידן שפיר סמכינן על הגאון שר התורה הראגצ'ובי וסיעתו דפשיטא להו להקל. ע"כ. וע' בס' "רבנו" (עמוד עח). ע"ש.

דרכו הייתה לפסוק הלכה מהתלמוד עצמו

בשו"ת דברי ישראל וועלץ ח"ג (סי' כ) ד"ה אמנם, כתב, כי הדבר ידוע בשערים המצויינים כי דרכו של הרוגצ׳ובר היתה לפסוק הלכה מדברי התלמוד גופו, כי היה בקי משפה לחוץ בתלמוד בבלי וירושלמי, מבלי להזדקק כלל לא לדברי הפוסקים, ולכן לא יפלא שהתעלם מדברי הריב"ש שהובא ברמ"א שכבר דחה סברא זו וכו'. ע"כ. (והניף ידו שניה בסי' כב אות ב).

מצינו לגדולי ישראל דאישתמיטיהו לשעה קלה דברים מפורשים בדברי חז"ל

הגר"י וועלץ בשו"ת דברי ישראל ח"ג (סוף סי' כא) כתב, שעל אף גדלותו של הראגוצ'ובר, אל יהיה פלא בעיניו אם ימצא לפעמים שנעלם מהגאון איזה דבר, כי השגיאה אנושית, והזכרון יטעה, ומצינו עוד דאישתמיטתיה לגדולי ישראל לפי שעה קלה ש"ס בבלי או ירושלמי. ואם כן אין להתפלא כל כך על הגאון הרוגצ׳ובר וכו'. ע"ש. [ודו"ק היטב, וידועים דברי הרמב"ם על ש"נשכח" ממנו מקור הדין בגמרא, וכמו"כ מ"ש בהקדמתו שא"א לדעת התלמוד על פה, וע"ע בהסכמת השואל ומשיב לשו"ת השיב משה והארכתי בזה במק"א].

פסק הראגוצו'בר
מהר"ר הגאון ר' משה שטרנבוך שליט"א בתשובות והנהגות ח"ה (סוף סי' שנ) כתב בזה"ל: שמעתי מפי הגאון רבי יחיאל וינברג ז"ל בעל שרידי אש, שבתו של גאון ישראל בעל צפנת פענח זצ"ל היתה זקוקה לחליצה, והיה לבעל אח בברלין שנשתמד, ואח נוסף במקום מרוחק, ובית הדין בברלין לא רצה לסדר את החליצה ולעבור על דברי הרמ"א שפסק דביש אח ישראל צריכה חליצה ממנו דוקא, אבל הגאון בעל צפנת פענח, הראגוצ'ובי זצ"ל, התעקש שאין לעגן את האשה בשביל החשש שלדעת הגאונים אין חליצת מומר חליצה, שהיא היסוד לפסיקת הרמ"א, והביא ראיות מהבבלי והירושלמי שאין הלכה כדברי הגאונים, ואין לחוש לדבריהם במקום עיגון, ופקד וציוה על בית הדין בברלין לסדר את החליצה. וכיון שגברא רבה אמר הסכימו לסדר את החליצה. והנה המשומד אף שבתחילה הסכים לחלוץ, כשנודעו לו פרטי סדר החליצה שינה דעתו וסרב לחלוץ, ולא הועילו כל ההפצרות לשכנעו, ויהי לפלא, וכולם ראו בזה אות מן השמים שלא לזוז מפסק הרמ"א שאין למומר לחלוץ כשאפשר בישראל, והגאון הרגוצ'ובי אמר כששמע מהמעשה, שאינו חוזר בו, אבל בשמים מתחשבים בכבוד הרמ"א. ע"כ. (ומ"ש שהמעשה היה בביתו של הראגוצוב'ר תמוה, וצ"ל שהיה בבת ישראל אחרת, וזכורני שראיתי המעשה באיזהו מקומן ושם הובא כי הראגוצו'בר כעס עד למאד על הגר"י וינברג שנחלק עליו). והשווה עם מה שכתבתי למעלה (אות...).

ע' בזה בשו"ת עין יצחק (סי' א), ולהגאון הנצי"ב בשו"ת משיב דבר (סי' עה), ובשו"ת זקן אהרן ח"ב (סי' קכד).

אומר אני כתב:בתשובת חלקת יעקב מביא שפעם דן לפני החבצלת השרון והזכיר פסק מהרוגצובער לפניו , וא״ל החבצלת השרון שהרוגצובר יודע כל התורה כולה אבל לא פסקינן כמוהו

אומר אני כתב:הסיפור מהרמ שטרנבוך הובא בספרו של שות השרידי אש בעצמו (אין לי כעת שרידי אש לפני ) והמעשה היה [ע]ם בת של הרוגצובר והנידון היה בענין חליצה לבתו שאח אחד שמד את עצמו ואח שני לא גמור -משהו כזה בהספר של מ שפירא על השרידי אש מבאר הסיפור בפרטיות ועוד כתב השרידי אש שהוא שלח את השאלה לכמה גדולים ונדפס שמה התשובות וגם לרב חיים עוזר ורחע לא רצה לכתוב לו תשובה לאחז ביאור לו , מרוב פוקחות כתב הש״א , דהוא הבין מעמדתו של הרוגצובר בהנידון ולא רצה לריב אתו ! - כ״כ הש״א - פלא פלאים - ר חיים עוזר , רבן של ישראל!!

אומר אני כתב:הסיפור מהרמ שטרנבוך הובא בספרו של שות השרידי אש בעצמו (אין לי כעת שרידי אש לפני ) והמעשה היה אם בת של הרוגצובר והנידון היה בענין חליצה לבתו שאח אחד שמד את עצמו ואח שני לא גמור -משהו כזה בהספר של מ שפירא על השרידי אש מבאר הסיפור בפרטיות ועוד כתב השרידי אש שהוא שלח את השאלה לכמה גדולים ונדפס שמה התשובות וגם לרב חיים עוזר ורחע לא רצה לכתוב לו תשובה לאחז ביאור לו , מרוב פוקחות כתב הש״א , דהוא הבין מעמדתו של הרוגצובר בהנידון ולא רצה לריב אתו ! - כ״כ הש״א - פלא פלאים - ר חיים עוזר , רבן של ישראל- פלא פלאים!!
ואכן כבר ידוע הדין תורה בענין ירושה , שהדיינים היה רבי חיים הרוגצובר ורחע - והיה ריתוחא דאורייתא אמיתי כל דבר שהרוגצובר אמר , ר חיים הפריך -למשל הרוגצובר רצה להביא ראיה מאיזה נימוקי יוסף , רב חיים אמר משם , משם ראיה היפוך, וכדומה, הרב נתן קמנצקי מביא בספרו שני גרסאות, א- שהרוגצובר הגביה כסא לזרוק על ר חיים ב- שהרוגצובר זרק כסה על ר חיים, ועוד דבר הוא מביא שהרוגצובר אמר לרב חיים- ממילא אתה- אבל תסתכל האיך המזכיר ( הרחע היה עסוק באלמנות ויתומים - כידוע) מתערב . בהספר ״ הרב אשכנזי״ מביא שהוא שמע ממישהו שהיה שם , שהוא עמד חוץ מהביהמד שישבו ופתאום יצא ר חיים, ואמר - אה אין אם מי לדבר, ופתאום יצא הרוגצובר אם מקל מטאטא , ועד דבר הוא מביא שכשהם ר ביקשו לשלם לא רצה ר חיים ורחע לקחת את הכסף והרוגצובר אמר שהוא יקח הכל ״ דאיזהו שוטה המאבד את מה שיש לו״

בלום כתב:

אומר אני כתב:הסיפור מהרמ שטרנבוך הובא בספרו של שות השרידי אש בעצמו (אין לי כעת שרידי אש לפני ) והמעשה היה אם בת של הרוגצובר והנידון היה בענין חליצה לבתו שאח אחד שמד את עצמו ואח שני לא גמור -משהו כזה בהספר של מ שפירא על השרידי אש מבאר הסיפור בפרטיות ועוד כתב השרידי אש שהוא שלח את השאלה לכמה גדולים ונדפס שמה התשובות וגם לרב חיים עוזר ורחע לא רצה לכתוב לו תשובה לאחז ביאור לו , מרוב פוקחות כתב הש״א , דהוא הבין מעמדתו של הרוגצובר בהנידון ולא רצה לריב אתו ! - כ״כ הש״א - פלא פלאים - ר חיים עוזר , רבן של ישראל- פלא פלאים!!
ואכן כבר ידוע הדין תורה בענין ירושה , שהדיינים היה רבי חיים הרוגצובר ורחע - והיה ריתוחא דאורייתא אמיתי כל דבר שהרוגצובר אמר , ר חיים הפריך -למשל הרוגצובר רצה להביא ראיה מאיזה נימוקי יוסף , רב חיים אמר משם , משם ראיה היפוך, וכדומה, הרב נתן קמנצקי מביא בספרו שני גרסאות, א- שהרוגצובר הגביה כסא לזרוק על ר חיים ב- שהרוגצובר זרק כסה על ר חיים, ועוד דבר הוא מביא שהרוגצובר אמר לרב חיים- ממילא אתה- אבל תסתכל האיך המזכיר ( הרחע היה עסוק באלמנות ויתומים - כידוע) מתערב . בהספר ״ הרב אשכנזי״ מביא שהוא שמע ממישהו שהיה שם , שהוא עמד חוץ מהביהמד שישבו ופתאום יצא ר חיים, ואמר - אה אין אם מי לדבר, ופתאום יצא הרוגצובר אם מקל מטאטא , ועד דבר הוא מביא שכשהם ר ביקשו לשלם לא רצה ר חיים ורחע לקחת את הכסף והרוגצובר אמר שהוא יקח הכל ״ דאיזהו שוטה המאבד את מה שיש לו״

איני יודע איך יכולים לכתוב כל כך שטיות בתגובה אחת, ביחד עם כל כך שגיאות שזורות ומשולבות.

בברכה המשולשת כתב:בספר בדרך עץ החיים (במהדורה החדשה) עמ' 554 נאמר: "בימים בהם כהן כרבה של סלוצק היתה פעם שאלה קשה ומסובכת בענין אפוטרופסות והיה צריך לנסוע בענין זה לגאון רבי יוסף רוזין מדוינסק".
סוף דבר, לא זכיתי להבין את דברי המקור השני שהביא כתר"ה.

לייטנר כתב:הכרתי אדם יליד דווינסק, שטען בפני כי הוא זוכר רק את ר' מאיר שמחה כרב העיר. אעפ"כ כיון שגר בשכנות לרוגוצ'ובר, נשלח בשליחות אמו לא פעם עם עוף וכד' לשאול אותו.

פרנצויז כתב:

בברכה המשולשת כתב:בספר בדרך עץ החיים (במהדורה החדשה) עמ' 554 נאמר: "בימים בהם כהן כרבה של סלוצק היתה פעם שאלה קשה ומסובכת בענין אפוטרופסות והיה צריך לנסוע בענין זה לגאון רבי יוסף רוזין מדוינסק".
סוף דבר, לא זכיתי להבין את דברי המקור השני שהביא כתר"ה.

יתכן שאין סתירה בין העובדה שהגרא"ז מלצר הלך להתייעץ בהלכה עם הרוגוצ'ובער, לבין מה שנזכר שלא נהגו לפסוק כמוהו. כי הסיבה שלא פסקו כמוהו היא משום שהרוגוצ'ובר לא התחשב עם דעת הפוסקים המקובלים. וא"כ בכל פסק שלו יש לחשוש שמא אינו כמקובל.
מה שאין כן רב ופוסק שהוא בעצמו ת"ח גדול ובקי שהיה רוצה לברר שאלה שלא נזכרה בפוסקים המקובלים, מסתבר שהיו נוהגים להתייעץ עם הרוגוצ'ובר, [ואם דבריו לא היו מתאימים עם גדולי הפוסקים, היה יודע השואל לא לסמוך על דבריו].

עד כמה שאני זוכר, חפצו החסידים בוילנה, אחרי נסיעתו של המ"מ דמתא הגאון ר' יענק'לה חריף לאמריקה, למנות את העילוי הר[גו]צבי מדווינסק לרב לעדתם כנהוג בהרבה ערים שלעדת החסידים יש רב משלהם, אבל זה היה גורם לשחיטה מיוחדת וגם לקהלה נפרדת, וגבי ועד הקהילה בוילנה רצו למנוע זה בכל האמצעים, משום כך בכל פעם כשעומדת השאלה בדבר מינויו של מ"מ דמתא חדש, נשמעים באופן מיוחד לרצונם ולדעתם של מנהיגי עדת החסידים בווילנה, כי אחרת המה מאיימים למנות למנות להם רב חסידי מיוחד ולהביא ע"י לפירוד הקהילה היהודית בוילנה