פורום אוצר החכמה

יש לי צורך מסויים ברשימה של גדולי הדורות [מבריאת העולם ועד עכשיו] שהיו בעלי מום.
[וכבר נודעו דברי הרמב"ם (פ"א מת"ת ה"ט) גדולי חכמי ישראל היו מהן וכו' סומים ואעפ"כ היו עוסקין בתלמוד תורה ביום ובלילה והם מכלל מעתיקי השמועה איש מפי איש מפי משה רבינו.]
למשל [מדגם קצרצר]:
יצחק – כהו עיניו
יעקב – צולע על ירכו
משה – ערל שפתיים
שמשון – חגר
בבא בן בוטא – סגי נהור
לוי – צולע
רב ששת – סגי נהור
רב יוסף – סגי נהור
רב יהודאי גאון – סגי נהור
רבי יצחק בן הראב"ד – סגי נהור

הרה"ק בעל דברי חיים מצאנז - צולע

בס"ד

הנה רשימתו: יצחק - כהו עיניו
יעקב - צולע
רב יוסף - סג"נ
רב ששת - סג"נ
רב זירא - קטינא חריך שוקי
ר' יוחנן - עפעפיו מכסים עיניו
נחום איש גמזו - סומא בשתי עיניו - גידם משתי ידיו
רב אשי - סג"נ
ר' נפתלי - אצבעותיו עקומה

עיי"ש עוד.

מפיבשת התקשה לרכוב על החמור? מאיפה המציאו את זה? כתוב שהוא לא יכל לחבוש את החמור לבד...

קולמוס הסופר כתב:ר' יוחנן - עפעפיו מכסים עיניו

זה לא נכות!

חשבונות רבים כתב:מפיבשת התקשה לרכוב על החמור? מאיפה המציאו את זה? כתוב שהוא לא יכל לחבוש את החמור לבד...

קולמוס הסופר כתב:ר' יוחנן - עפעפיו מכסים עיניו

זה לא נכות!

בס"ד
עיינת במקורות שהם מביאים?

לגבי ר' יוחנן, זכור שהכותב הוא המונקאטשער, מ"מ הוא כותב שם להדיא שעפ"י הלכה זה נחשב מום.

קולמוס הסופר כתב:

חשבונות רבים כתב:מפיבשת התקשה לרכוב על החמור? מאיפה המציאו את זה? כתוב שהוא לא יכל לחבוש את החמור לבד...

קולמוס הסופר כתב:ר' יוחנן - עפעפיו מכסים עיניו

זה לא נכות!

בס"ד
עיינת במקורות שהם מביאים?

לגבי ר' יוחנן, זכור שהכותב הוא המונקאטשער, מ"מ הוא כותב שם להדיא שעפ"י הלכה זה נחשב מום.

המקור ששטיינברג מציין אליו הוא הפסוק הזה:
כז וַיֹּאמַר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ עַבְדִּי רִמָּנִי כִּי אָמַר עַבְדְּךָ אֶחְבְּשָׁה לִּי הַחֲמוֹר וְאֶרְכַּב עָלֶיהָ וְאֵלֵךְ אֶת הַמֶּלֶךְ כִּי פִסֵּחַ עַבְדֶּךָ:
אך משמעות הפסוק הפוכה.

לגבי ר' יוחנן ברוב עצלנותי לא פתחתי את הקובץ שהעלית כך שלא היה לי מושג מי זה...

חשבונות רבים כתב:המקור ששטיינברג מציין אליו הוא הפסוק הזה:
כז וַיֹּאמַר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ עַבְדִּי רִמָּנִי כִּי אָמַר עַבְדְּךָ אֶחְבְּשָׁה לִּי הַחֲמוֹר וְאֶרְכַּב עָלֶיהָ וְאֵלֵךְ אֶת הַמֶּלֶךְ כִּי פִסֵּחַ עַבְדֶּךָ:
אך משמעות הפסוק הפוכה.

הנה המקור שהוא מביא שמו"ב ד' ד'.
וליהונתן בן שאול בן נכה רגלים בן חמש שנים היה בבא שמעת שאול ויהונתן מיזרעאל ותשאהו אמנתו ותנס ויהי בחפזה לנוס ויפל ויפסח ושמו מפיבשת:

אבל איפה כתוב שהוא התקשה לרכוב על חמור??

בס"ד
עיין במהרש"א שבת נ"ו ע"א: לפי פשוטו חסר מן הכתוב הרמאות וכו'.
וכיון שכן מותר לו להציע פירוש, יש כאלו המפרשים (כך משמע ברש"י וכך הוא במהרש"א) שציבא לקח החמורים איתו, אבל יש מפרשים (כך נראה משאר המפרשים בשמואל) שלא לקח החמורים אלא השאירוהו לבדו ומפיבושת לא יכל ללכת יחידי, ולמה לא יכל ללכת יחידי? במלבי"ם משמע שציבא היה צריך לחבוש לו החמור, אבל אפשר גם לפרש שהתקשה לרכוב על חמור, שכידוע מצריך הרבה פעילות רגלית.
עכ"פ איני מתעקש לפרש כך, אלא מציע בתור אפשרות.

בספר נוצר חסד להקאמארנער ז"ל כותב שיש צדיקים שכאשר מגיעים למדרגה גבוה של שער הנ' של שערי בינה הם נעשים סומים [או משהו כזה], והיה ידוע אצל חסידים שכוונתו היתה על הגה"ק ר' שלו' מבעלזא ז"ל שבסוף ימיו היה סגי נהור.

האמהות היו עקרות.

אם מותר לי להעיר - שם האשכות לא מצאה כ"כ חן בעיניי, אולי אפשר לנסח רצת אחרת כגון "שהיה להם נכות" וכדו'

נדרים נ:

ההיא דאתיא לקמיה דרב יהודה מנהרדעא לדינא ואיתחייבת מן דינא אמרה ליה שמואל רבך הכי דנן אמר לה ידעת ליה אמרה ליה אין גוצא ורבה כריסיה אוכם ורבה שיניה אמר לה לבזוייה קאתית תיהוי ההיא אתתא בשמתא פקעה ומתה

לכאו' זה שהיו כ"כ הרבה סומים, זה משום שהיה לפני המצאת המשקפיים, לא כן?

ארי במסתרים כתב:לכאו' זה שהיו כ"כ הרבה סומים, זה משום שהיה לפני המצאת המשקפיים, לא כן?

מי שזקוק למשקפים הוא כבד ראיה, לא סומא

מהר"י אבואב היתה עינו א' סמוייה. (שו"ת מהרי"ט יו"ד טז).

בברכה המשולשת כתב:

ארי במסתרים כתב:לכאו' זה שהיו כ"כ הרבה סומים, זה משום שהיה לפני המצאת המשקפיים, לא כן?

מי שזקוק למשקפים הוא כבד ראיה, לא סומא

ומנין לך שכבד ראיה ברמה חזקה אינו מוגדר כסומא?

כך תמיד היה פשוט לי מסברא- אך אדרבה אם יש לכתר"ה ראיה שהוא כן נחשב כסומא אשמח מאוד לראותה

לשיטתך הרב איש רגיל האם כל אלו שמרכיבים משפקיים היו נפסלים מהכהונה ולוויה ואולי גם מליישב בסנהדרין.

כבר היה על עניין המשקפים אשכול מאת הרב שלח שליט"א
viewtopic.php?f=17&t=13607&p=127337&hilit=%D7%9E%D7%A9%D7%A7%D7%A4%D7%99%D7%9D#p127084

מבקש לדעת ולהבין כתב:לשיטתך הרב איש רגיל האם כל אלו שמרכיבים משפקיים היו נפסלים מהכהונה ולוויה ואולי גם מליישב בסנהדרין.

אין לי שיטה בעניין, רק הערתי.
בכל אופן באשכול המלונקק לעיל יש מקורות לכך.

כמדומה שעל המגיד מזלאטשוב אומרים שהיה צולע ברגלו,

ספרא כתב:מהר"י אבואב היתה עינו א' סמוייה. (שו"ת מהרי"ט יו"ד טז).

שמעתי שהיו ג' ר' יצחק אבוהב וב' מהם סומים ואחד מהב' חיבר את מנורת המאו"ר.

הספר "מפתח הים" (נדפס בשנת תקמ"ח) בענין המספר "שבע", נתחבר ע"י רבי יעקב מאיר ב"ר וואלף קאבלענץ סג"ל מהעיר אופנבאך שבאשכנז, שהיה סגי נהור מילדותו,
בהקדמתו לספר מספר המחבר את תולדות חייו, שבהיותו נער למד אצל רבי לעמל דעסוי זצ"ל, ורבו ראה בכפות ידיו שלא יארכו הימים והוא יתעוור, וכך ארע, שכל דבריו אינם אלא מפי השמועה ממה ששמע מרבותיו,
התבונן המחבר וראה כמה וכמה מושגים וענינים בתורה הקשורים למספר "שבע", וחיבר את חיבורו הנ"ל לבאר ולהסביר ענינים אלו, ומציין שעקב היותו סומא בעיניו שם לב במיוחד על ענין מספר "שבע", שהרי "עין" הוא בגימטריא קטנה "שבע".
וכך ע"י סופר מהיר ובקי רבי ישראל בלומבורג (ששימש בכתיבה גם את בעל הפני יהושע) וכן רבי יאקב נוימבורג, ערך את חידושיו וכינסם יחד לחיבור נפלא, בהביאו הרבה דוגמאות בפרשיות התורה, במשניות, ובנוסח התפילות, תוך ציון מדויק, ללא עזרת ספרים.

[א"ה לולא דמסתפינא היה מקום למי שסובל מעיניו להשתדל להוציא ספר זה מחדש באור חדש, ובטח תעמוד לו זכות המחבר להמליץ בעדו]

בקובץ אור תורה (אדר ב' תשס"ה עמ' תקי במאמר מרבי דוד ברדא שליט"א) מובא עדות שהחיד"א אכל עשב הבלאדור (שמועיל לזכרון) בילדותו, והגאון רבי אברהם כלפון זצ"ל (מרבני טריפולי) מעיד שהיה בבית מדרשו של החיד"א בליוורנו וראה שנתבטלה אצבע השמאלית של יד שמאלו, (ועי' בס' החיד"א מ.ב. עמ' צא) ובקובץ סיני (כרך לו תשט"ו עמ' סז – ע),
והוסיף שם שבהיותו בברוקלין נפגש עם המקובל רבי יעקב ז. קצין זצ"ל ושאלו האם נכונה השמועה שכת"ר אכל מעשב ה"בלדור" ואמר לו שהוא בצעירותו אכל ממנו והזיק לו במעיו, אבל גם עזר לו מאד בלימוד התורה, ושומר נפשו ירחק ממנו", ע"כ.

[ועי' בקובץ אור תורה (כג) שסיפר הגר"ע יוסף שליט"א על רבי אליהו לופס זצ"ל שהיה רבו בפורת יוסף במשך ג' שנים, שסיפר לפניהם שהלך לבית מרקחת בכדי לקנות את העשב הנ"ל כדי שלא יהיה שכחן, ואמר לו הרוקח וכי אתה לומד תורה בכדי שתקרא גאון, ויען ויאמר שעכ"פ יקח מעט מהעשב הנ"ל בכדי שלא יהיה שכחן ואמר לו הרוקח שמעט אינו משפיע כלום]

לא ראיתי שהוזכר כאן רבי שבתאי סופר מפרמישל, בעל הסידור הידוע, שהיה מאור עיניים.

עלון קב ונקי כתב:הספר "מפתח הים" (נדפס בשנת תקמ"ח) בענין המספר "שבע", נתחבר ע"י רבי יעקב מאיר ב"ר וואלף קאבלענץ סג"ל מהעיר אופנבאך שבאשכנז, שהיה סגי נהור מילדותו,
בהקדמתו לספר מספר המחבר את תולדות חייו, שבהיותו נער למד אצל רבי לעמל דעסוי זצ"ל, ורבו ראה בכפות ידיו שלא יארכו הימים והוא יתעוור, וכך ארע, שכל דבריו אינם אלא מפי השמועה ממה ששמע מרבותיו,
התבונן המחבר וראה כמה וכמה מושגים וענינים בתורה הקשורים למספר "שבע", וחיבר את חיבורו הנ"ל לבאר ולהסביר ענינים אלו, ומציין שעקב היותו סומא בעיניו שם לב במיוחד על ענין מספר "שבע", שהרי "עין" הוא בגימטריא קטנה "שבע".
וכך ע"י סופר מהיר ובקי רבי ישראל בלומבורג (ששימש בכתיבה גם את בעל הפני יהושע) וכן רבי יאקב נוימבורג, ערך את חידושיו וכינסם יחד לחיבור נפלא, בהביאו הרבה דוגמאות בפרשיות התורה, במשניות, ובנוסח התפילות, תוך ציון מדויק, ללא עזרת ספרים.

[א"ה לולא דמסתפינא היה מקום למי שסובל מעיניו להשתדל להוציא ספר זה מחדש באור חדש, ובטח תעמוד לו זכות המחבר להמליץ בעדו]

אע"פ שכל האשכול הזה אינו לטעמי, כיון שעלה, יש לציין למאמרו הגדול של הביביליוגרף הגדול אברהם יערי: ההולכים בחושך ראו אור גדול, חכמים סגיאי נהור בספרות העברית, מחקרי ספר עמ' 123.

איש_ספר כתב:אע"פ שכל האשכול הזה אינו לטעמי,

אחרי שמישהו העיז, גם אני הקטן ירשה לעצמי לומר שממש איני יודע מאי אתא לאשמועינן האי אשכולא ומאי נפק"מ לגבן.

אוהב אוצר כתב:אחרי שמישהו העיז, גם אני הקטן ירשה לעצמי לומר שממש איני יודע מאי אתא לאשמועינן האי אשכולא ומאי נפק"מ לגבן.

מעניין מאוד. את תכלית שאר האשכולות אתה כן מבין?! פותח אשכול חייב להבהיר ולספר לכולם במה בדיוק הוא עוסק ולמה נצרך לו המידע??
[בפרט באשכול כזה שכל בר דעת יכול בקצת מחשבה 'לשער' 3 אפשרויות למה פותח האשכול צריך מידע זה.]

אוהב אוצר כתב: גם אני הקטן ירשה לעצמי לומר

במחילה, צ"ל ארשה. אא"כ אתה וניקך שני אנשים נפרדים אתם, וא"כ אני הקטן קאי על הניק והוא ירשה לעצמך לומר כן.