הודעהעל ידי אפרקסתא דעניא » ה' מרץ 06, 2014 7:47 pm
קטע מתוך מאמר מקיף בעניין עיבורי השנה:
חז"ל מספרים לנו על פעולה חריגה ביותר של רבי עקיבא בנושא עיבור השנה. הברייתא (מובאת סנהדרין יב.) מלמדת כך: "אין מעברין את השנה לא משנה לחברתה, ולא שלוש שנים זו אחר זו. אמר רבי שמעון: מעשה ברבי עקיבא שהיה חבוש בבית האסורים ועיבר שלוש שנים זו אחר זו. אמרו לו: משם ראיה?! בית דין ישבו וקבעו אחת אחת בזמנה".
ברייתא זו נראית תמוהה ביותר. הלא הדבר ידוע שמטרתו העיקרית של העיבור היא לקבוע את חג הפסח בתקופת האביב. ברור שאם יעברו שלוש שנים ברצף, הרי יחול חג הפסח בתקופת הקיץ, ותיעקר מצוות התורה "שמור את חודש האביב". זהו אכן הנימוק שכותב רש"י בדעתו של תנא קמא האוסר לעשות כן. מדוע אפוא סובר רבי שמעון שמותר לעשות כן? ומדוע עשה כך רבי עקיבא, כעדותו של רבי שמעון?!
זאת ועוד. רבי שמעון וחבריו החולקים עליו היו כולם תלמידי רבי עקיבא. מחלוקתם התקיימה אפוא שנים לא רבות לאחר מות רבם הגדול. אילו אכן נעשה על ידי רבי עקיבא מאורע חריג כל כך של שלוש שנים מעוברות רצופות, הלא היה הדבר לשיחה בפי כל והיה הופך למפורסמות שאינן צריכות ראיה. כיצד א"כ ניתן להתווכח האם היו שלוש שנים מעוברות רצופות, כאשר הוויכוח הוא על התקופה האחרונה ממש?! הלא ניתן לצאת לשוק ולשאול כל עובר ושב אם זוכר הוא תופעה חריגה כזו או לא!
עוד יש לתמוה (וכן הקשו תוס' שם בד"ה ולא), מדוע מדובר כאן דווקא על שלוש שנים? הלא לפי דעתו של תנא קמא, האוסר לעבר את השנה משנה לחברתה, ברור שאסור גם לעבר שתי שנים רצופות, ומדוע נקטה הברייתא דווקא שלוש שנים ולא שנתיים?
אלא שברייתא זו נשנתה על רקע היסטורי חריג ביותר, ורק לאורו ניתן להאיר את מסתוריה.
כאמור, תקופת חייו האחרונה של רבי עקיבא הייתה תקופת מרד בר כוזיבא ומלחמת ביתר. שנות המלחמה העקובות מדם היו כארבע וחצי שנים: שנה אחת מתחילת המתקפה הרומאית עד נצחונם ברחבי הארץ ותחילת המצור על ביתר. המצור עצמו ארך עוד שלוש וחצי שנים. ביתר נפלה, כאמור, בט' באב שנת ג'תתצ"ג. בה' בתשרי שלאחר מכן נתפס רבי עקיבא שהיה מקהיל קהילות ומלמד תורה ברבים, ונכלא בבית הסוהר הרומאי. גם מתוך בית הסוהר המשיך רבי עקיבא להורות הוראות לעם, תחילה על ידי תלמידים שהורשו להכנס אליו ושאלו אותו ברמז, ולבסוף על ידי תלמידי חכמים שהתחפשו לרוכלים ונשאו ונתנו עמו מחוץ לחלון בית האסורים.
מאליו מובן, כי בארבע וחצי שנות המלחמה האיומה לא ניתן היה לכנס את בית הדין ולעסוק בעיבור השנה, וודאי שלא להפיץ את החלטת בית הדין בקרב רוב העם, אלו שמחוץ לביתר, למען יחוגו כולם את חג הפסח באותו חודש. הדבר גרם לכך שנתקלקלו המועדות, ובמשך השנים נסוג חג הפסח לתקופת החורף. כדי לתקן מצב חמור זה, נדרשו שלושה עיבורי שנים בזה אחר זה, כפי שיבואר.
שנת המפלה הייתה שנת תתצ"ג. נראה ששנת תחילת המלחמה, כלומר שנת תת"ץ, הייתה אמורה להתעבר לפי חשבון האביב, וכמוה גם שנת תתצ"ג וכן תתצ"ה או תתצ"ו. כאמור, תת"ץ ותתצ"ג לא התעברו עקב המלחמה, וא"כ נוצר כבר גירעון של חודשיים ביחס לסדר הרצוי. מסיבה זו החליט רבי עקיבא לעבר שלוש שנים ברצף: תתצ"ד ותתצ"ה כדי להשלים את הגרעון שנוצר במלחמה, ותתצ"ו כדי למלא את הגרעון השוטף שנוצר בתתצ"ד ותתצ"ה עצמן. רק כך יחזור חג הפסח לחול בעיתו, בחודש האביב, ורק כך יחזרו המועדות כולם לתיקנם [מעניין לציין, כי ע"פ מחזור גו"ח אדז"ט (שטרם נהג אז, כמובן) היו השנים תת"ץ, תתצ"ג ותתצ"ו ראויות להתעבר].
הוויכוח בין החכמים לרבי שמעון היה אפוא על רקע מעשהו זה של רבי עקיבא, וזוהי הסיבה שהברייתא נקטה דווקא שלוש שנים ולא שנתיים או ארבע. העובדה המוסכמת הייתה פעולתו של רבי עקיבא לתקן שלוש שנים מעוברות רצופות, וכל הוויכוח בין רבי שמעון לחכמים הסתכם בשאלה האם הסתפקו חכמי דורו במעשהו של רבי עקיבא, או שמא הם חזרו והתכנסו בתתצ"ה ובתתצ"ו כדי לאשרר את החלטתו של רבי עקיבא ולהכריז על עיבור השנה באותה השנה המתעברת.