פורום אוצר החכמה

פעם ראיתי בספר שהסיבה שהרמב"ם לא הזכיר בספר היד שמות התנאים וכו',
הוא מפני שהיו קראים בדורו שאמרו שתורה אינה מן השמים וכו', ואחת מראיותיהם היתה שהש"ס מלא בשמות והוא לא מהקב"ה.
ולכן הרמב"ם חיבר את ספרו ללא איזכור שמות..

האם למישהו יש מושג היכן נכתב כדבר הזה?

בתולדות אדם על הגאון רב זלמן וואלאז'ינער מביא סיפור על בקיאות שלו בעניין שמות של אמוראים שמביא הרמב"ם בספרו.

_______________

זו לשון הרמב"ם באיגרתו הנודעה לרבי פנחס הדיין (איגרות הרמב"ם מהד' ר"י שילת ח"ב עמ' תמ"ג ואילך):

ודע, שאם אני גרמתי לאבד שֵם החכמים מפני שאמרתי דברים הנכונים (שהם על פי המשפט) סתם, בלא שם אומרם - דרך רבינו הקדוש תפשתי... ומפני זה בחרתי שלא ליתן מקום למינים לרדות, שהרי הן אומרים 'על דברי יחידים אתם סומכים', ואינו כן, אלא אלפים ורבבות... ולזה היתה מגמתי שכל הלכה והלכה תמצא סתם, כלומר שהיא דברי היחיד, לא שתאמר בשם פלוני, עד שיבא ממני חרבת המינים האלה שבעטו בכל התורה שבעל פה [=ר"ל הקראים ודומיהם] לפי שראו אותה בשם פלוני ופלוני, ודִמוּ שלא נאמר דבר זה לעולם, אלא אותו פלוני מדעתו

ישר כחך

הרמב"ם כתב:שלא ליתן מקום למינים לרדות וכו' שיבא ממני חרבת המינים וכו'

לכאו' ק', דהמקום למינים לרדות מונח כבר בש"ס ובספרים אחרים, ומה יוסיף הרמב"ם אם יזכיר שמות, ועוד איך יביא זה לחרבת המינים, הרי עדיין הש''ס וכל ספרי שאר החכמים מלאים בשמות?