פורום אוצר החכמה

בהקדמת הגאון בעל הנתיבות לספרו תורת גיטין,

'ואמר החכם כי דבר אחד טוב יציל על כל הספר כולו'

בדומה לזה מובא בפי' ענף יוסף על עין יעקב בב"ק צב, ב בשם הגר"א על 'בירא דשתית מיניה לא תישדי ביה קלא,

'כמ"ש הרמב"ם במורה כל המוצא דבר אחד טוב בספר אחד שלא ילעיג עליו בשאר דברים'

נפשי בשאלתי, א' היכן הם דברי הרמב"ם בספר המורה הנ"ל?
ב' האם הנוסח של מאמר החכם כפי שהוא מובא בתו"ג מבוסס בהשאלה על הדין של 'נמצא אחד מהם קרוב או פסול' וכו' דאמרינן התם א"כ רובע יציל.

אגב יצויין דבר מעניין המובא בספר המכריע (סימן סא), וז"ל,

עוד ראיתי לאחד שחיבר ספר על שבע הברכות וחילק אנה צריך לברך על המעשה והרבה דברים על כל ברכה וברכה, הכל הבלים הבל הבל. אך ראיתי בו דבר אחד טוב אם היה לו מעמד. כתב נקוט האי כללא בידך כל מצוה שמוטל על האדם ואי אפשר לו לפטור עצמו מחובתו על ידי שליח זולתי על ידי עצמו הוא המצוה שאין מברכין עליה על המעשה אלא לעשות כגון מצות סוכה שטיבעה לישב מפני שאין יוצא בה ידי חובתה על ידי ישיבת אחר וכן מצות עיטוף וכן תפילין מברך עליהם להניח וזה הכלל אין לו מעמד שהרי מצות התורה ליתא על ידי שליח ומברך על דברי תורה ולא ללמוד תורה. ונטילת לולב ונטילת ידים ואכילת מרור ואכילת מצה ליתנהו על ידי שליח ומברך על המעשה ולא לעשות. ונר חנוכה אפשר על ידי שליח ומברך להדליק ולא על הדלקת וכן לגמור את ההלל וכן להכניסו בבריתו של אברהם אבינו דאפשר על ידי שליח ומברך לעשות ולא על המעשה אלא ודאי לית מששא בהאי כללא ואין לחלק ביניהם כלל כאשר כתבת.

עיין שו"ת הרשב"א חלק א' תשובה תי"ד.

נוטר הכרמים כתב:נפשי בשאלתי, א' היכן הם דברי הרמב"ם בספר המורה הנ"ל?

כנראה הכונה למ"ש בפתיחה.

"אמנם מה שיבין ממנו ממה שלא אמרו זולתי מחכמינו לא יבארהו לזולתו, ולא יהרוס ויקפוץ (עצמו) להשיב על דברי, שאיפשר שיהיה מה שהבינו מדברי חילוף מה שרציתיו, ויזיקני גמול תחת רצותי להועילו, והיה משלם רעה תחת טובה. אבל יתבונן בו כל מי שיבא לידו, ואם ירפא לו מדוה לבבו ואפילו בענין אחד מכל מה שיסופק, יודה השם ויספיק לו מה שהבין. ואם לא ימצא בו דבר שיועילהו בשום צד יחשבהו כאלו לא חובר, ואם יראה לו בו שום הפסד כפי מחשבתו, יפרשהו וידין אותו לכף זכות, ואפילו בפירוש רחוק".

כמדומני שזה לא מהרמב"ם, אלא מפתיחת המתרגם.

עשוי לנחת כתב:כמדומני שזה לא מהרמב"ם, אלא מפתיחת המתרגם.

העירוני בפרטי שזה כן מהרמב"ם, ואין הספר תח"י כעת, אך משום מה בזכרוני על פתגם זה שהוא מהמתרגם ואולי מאחד מהמפרשים שם, אשמח אם אי מי יעלה צילום.

מצורפת הערת הרב יהושע יוסף גולדברג מהדיר הגדש"פ 'מעשה נסים' שי"ל בשנה שעברה.

חקר כתב:מצורפת הערת הרב יהושע יוסף גולדברג מהדיר הגדש"פ 'מעשה נסים' שי"ל בשנה שעברה.

מעשה נסים 1.jpg

מעשה נסים 2.jpg

דבר זר ומוזר, וכי זה הפשט, שספר קהלת כולו טעויות ח"ו, הכוונה היא שתחילתו וסופו בדברי תורה מורה שמה שאמר שהכל הבל הוא בדרך חקירה, ועכ"פ שהכל דברים נכונים ויוכיח קצתו על קצתו, ולא ח"ו דברים בטלים.

על פי הנסיון, כאשר מחברים כותבים "אמר החכם" או "מאמר החכם" הכוונה לאחד מחכמי אוה"ע. (ראה מה שכתבתי באשכול על "תכלית הידיעה", אף ששם לא נזכר לשון זה).

כאן מצאתי ציטוט דומה מפליניוס הצעיר בשם דודו פליניוס הזקן. אין לי את התירגום לעברית, אבל בתירגום לאנגלית כתוב:

and used to say that there never was a book so bad that it was
not good in some passage or another.

כלומר "הוא היה אומר שאף פעם לא היה ספר כל כך גרוע שלא היה בו דבר טוב אחד או שנים".

כדאי להביא את דבריו הנפלאים של רבינו הפמ"ג בהקדמתו:
והנה אין במלאכתי זה כדי עילוי והתפארות ואני דומה לעני אשר ניתן לו רשות מאת המלכים והשרים לילך בחצריהם וטירותם יום יום לעת האוכל ללקוט משיורי הסעודה ומתוך הרגלו שם מכיר ברמיזתם וקריצותם ונהנים מהם ולפעמים מוצא שם דרך הילוכו איזה אבן יקרה בחצרם וגם לוקח מהם בגדים ישינים חתיכות קטנות אין בהם שלש על שלש ועושה לו בגד ממנו ושש ומתפאר בגוונין הרבה כן אני במיליי והוא בגד לנפשי במה אשכב אם לא במעט שחנני ה' ממה שלקטתי מאמריהם ויופי הפנינים שלהם.
... א"כ מי שמדפיס ספר כן ימצא בו איזה דבר טוב ומזכה רבים אין להלעיג עליו ושלא יהיו ח"ו בכלל אלו דכתיב ואם בחקתי תמאסו ולמה להבדיל במעשה בוך קורין בכל יום כו' ותורה הקדושה בכל ספר יש בו חכמה ורפואת הנפש. וז"ל של"ה בדף רמ"ג ע"ב בשם ספר החרידים מאחר שרפואת הנפש דומה לרפואת הגוף ולפעמים יקרה שרפואה אשר צריך להוציא דמים סך רב יוכל למצוא במיני עשבים דוגמתה ישיגהו בדמים קלים והביא משל שם. וששה סגולת העונה איש"ר בכל כחו אפילו היה בו שמץ מינות מוחלין לו ושמירת שבת ושירת הים בשמחה וכוונה ולעבור על מדותיו והתבודדת והחושק לשמוע דברי חכם המכריז מוסר יע"ש. והנה בספר לפעמים ימצא בקטן מה שלא נמצא בראשונים או מקום הניחו לו או לרוב פשיטתו ורחב שכלם די להם והשמיטו.
... גם מה שפירשתי דברי הגאונים הט"ז והמ"א באו"ח וביו"ד בט"ז וש"ך ז"ל פן כוונתי לפעמים האמת ואם בכל החיבורים שעשיתי כוונתי שלש פעמים האמת די לי וטוב מאוד. ומה גם שאין ראוי לאדם להיות פוגם מחשבתו ח"ו הרהורי עבירה קשה מעבירה וודאי טוב להרהר תמיד בד"ת.
ועייש"ע נוראות מענוותו של הפמ"ג (שאולי [גם] בגללה זכה שיתקבלו כ"כ דבריו, ויכריזו בשמים שהלכה כמותו כעדות המגיד מזלוטשוב זי"ע [המובאת בספר מים רבים]).

בס"ד
כמה ציטטות דומות.

ייש"כ לכל המגיבים.

החידוש הגדול הוא בדברי הרשב"א בתשו' שציינו 'הוה אמינא' שכתב ממש פתגם זה על ספרי יוונים.