פורום אוצר החכמה

גלאגוזים כתב:מעין זה כתב מרן החזו"א בקונטרס השיעורים שלו. וז"ל:
"ונראה דשורש הלכה נאמרה לפי דעתו של רואה ואם בעיניו שאין כאן י' טפחיםהרי היא כשרה
מן הדין... אבל הכרעת שיעור טריפה הפרטית נתנה לחכם ומה שנראה לו זה הוא שורש
ההלכה שנאמרה למ"מ ועל תנאי זה הוזהרנו... ואפשר דחייה תלויה בהוראת החכם אם היתה
ההוראה בחייה, כדאמר בירושלמי פ"ק דכתובות ה"ב אקרא וגו' בת ג' שנים ויום אחד ונמלכו בי"ד
ועיברו את השנה בתוליה חוזרין.

סגן אלוף כתב:

גלאגוזים כתב:מעין זה כתב מרן החזו"א בקונטרס השיעורים שלו. וז"ל:
"ונראה דשורש הלכה נאמרה לפי דעתו של רואה ואם בעיניו שאין כאן י' טפחיםהרי היא כשרה
מן הדין... אבל הכרעת שיעור טריפה הפרטית נתנה לחכם ומה שנראה לו זה הוא שורש
ההלכה שנאמרה למ"מ ועל תנאי זה הוזהרנו... ואפשר דחייה תלויה בהוראת החכם אם היתה
ההוראה בחייה, כדאמר בירושלמי פ"ק דכתובות ה"ב אקרא וגו' בת ג' שנים ויום אחד ונמלכו בי"ד
ועיברו את השנה בתוליה חוזרין.

לא דמי כלל, דאם פסק הרב בהלכות טריפות ונפק"מ לדינא, שוב גם במציאות הבהמה לא תמות, אבל לגבי אדם שאין משמעות דינית לפסיקתו, בפשוטו לא יועיל כדבר הזה.

מחולת המחנים כתב:הרב סגן במח"כ לא הבנתי את דבריך, הרי מתוך דברי החזו"א מתבאר שההלכה קובעת את המציאות גם אצל האדם, וכמו שהביא מבת ג' שנים ויום אחד שבתוליה חוזרין.

פולישער כתב:מעי"ז מסופר על אברך שנכנס אצל הלב שמחה מגור וביקש על אשתו שתלד זכר. ואמר שעל פי דברי הירושלמי עדיין ניתן לפעול לשינוי.
והבטיחו הל"ש באם יקבע שיעור בדף היומי ירושלמי. וכן הווה. והדבר מוכר וידוע בחצר גור.

שמח כתב:הש"ך בהלכות נדה פוסק שעונה סתם לכל הנשים הכוונה ליום החודש לפי התאריך העברי, דהיינו שאם ב"ד החליטו שמעברין את החודש, אז כל הנשים משתנה מועד ראייתם בהתאם לזה. וזה לשונו:
ש"ך יורה דעה סימן קפט ס"ק יג: כך קובעת בימי החודש - כתב הרא"ה בספר ב"ה שם לא לקידוש החודש ולתקיעת שופר שלנו אלא למולד הלבנה לשעה שנראה שראוי לקבוע חודש על פי הראיה אבל הרשב"א במ"ה כתב דודאי שיפורא גרים והכל לימות החודש מלא וחסר לחדשים ולשנים מעוברות לפי תיקוני ב"ד שכל מה שב"ד שלמטה עושים ב"ד שלמעלה מסכימי' עמהם דכתיב אשר תקראו אותם אשר תקראו אתם במועדם ואף בחידושי הגוף כן וכמו שדרשו ז"ל בלאל גומר עלי קטנה בת ג' שנים ויום א' שנבעלה אין בתוליה חוזרים נמנו ב"ד ועבר השנה בתולי' חוזרים הוי לאל גומר עלי עכ"ל והוא בירושלמי פרק הנודר מן המבושל הלכה י"ג בשם ר' אבין וכ"כ הרא"ש פרק האשה דבשפורא תליא מילתא והכי אמרינן בס"פ בנות כותים דף ל"ח ע"א דשיפורא גרים וכן הוא באגודה שם וכ"כ בתשובת ר"י מינץ סימן ט' ע"ש שהאריך וכן משמע פשט דברי הט"ו והפוסקים ועיין בספר עשרה מאמרות מאמר אם כל חי ח"ב סימן י"ז:

ודבריו תמוהים מאוד דז"ל רא"ה בבד"ה על מה שכ' תורת הבי' שם בשם ראב"ד דיני וסת החדש ושזה תלוי' בר"ח הן מלא הן חסר ע"ז כ' הרא"ה וז"ל אבל אמ"ו רבנו משה ז"ל יש לו בזה קושי' גדולה המבטלת כל זה שא"א שיהי' הוסתת נתלין בקדוש החדש שאין השופר שתוקעין בו ולא קדוש שלנו שמקדשי' אותו גורם וא"א לומר שלוסת כזה יתחדש דבר בגופה עכ"ל. והנה אם נניח דברי רמב"ן כפשוטן שהוא מכחיש ח"ו שיהי' הטבע משועבד לתורה ודלא כדרשה דלאל גומר עלי. מ"מ יודה עכ"פ שע"י גלגלי רקיע ישתנו הטבעי' וע"י מולד הלבנה ישתנו והשתא נהי דשיפורא לא יגרום מ"מ אם תכנס יום א' בחדש השביעי אחר המוליד ה"ל ז' חדשי' שלמי' וא"כ מה הרעיש העולם בעצי ארזי' בזה. אבל אמת יורה דרכו כי צע"ג איך יחלוק רמב"ן על שני התלמודי' דבירושלמי מפורש לאל גומר עלי שהכל תלוי בחדוש ב"ד...

אבל נראה דמודה רמב"ן בכל אלו הדברים שהמה כלל מונח כגון בת ג' שנים ויום א' בתולי' חוזרי' ובן י"ג מבי' ב' שערות וכל כיוצא באלו הטבע משועבדת לתורה ומשתנת בנס ע"י עיבור ב"ד משא"כ וסתות בודאי אי הי' וסת כל הנשים שוות בתחלת החדש או בסופם או ביום ידוע הי' לנו לומר שתנהג ע"פי שיפורא אך הא אין שתי נשים שוות בווסת ואשה בעצמה אין כל ימיה שווי' וא"כ מה"ת להתלות בתקיעו' שופר של ב"ד ומה צורך לנס הזה וזה פשוט ומובן וגם בפליתי לנדה ראיתי בזה דברים שאינם נראים.

ועוד אני אומר אפי' אם יחלוק אדם על הנס הזה האמור בירושלמי היינו כמ"ש שם שבתולה נבעלה והי' בת ג' שנים ויום א' כבר ואח"כ נמלך ב"ד לעבר השנה יחזרו בתולי' אח"כ שהוא נס נפלא וקשה לומר שהתורה תסמוך דיני' על ניסי'. אבל בזה"ז שכל שנותינו וחדשינו מקודשי' ועומדי' מימי הלל האחרון אע"ג שכמה פעמים מאוחר או מוקדם יום ר"ח למולד הלבנה ודחינן ר"ה מיומו ע"י ד' דחיות מ"מ מתחלה נוסדה הטבע על כך ואין צורך לנס והוא מובן לכל מאמין.

בברכה המשולשת כתב:א. יש מחלוקת תוספות ורא"ש (בתחילת פרק בסו"מ) על הגילאים הנ"ל אם הם הלל"מ או שהם על-פי רוב.
ב. בירושלמי על המשנה נאמר באפשר לשנות בתפילה עד הלידה

צופר הנעמתי כתב:

שמח כתב:הש"ך בהלכות נדה פוסק שעונה סתם לכל הנשים הכוונה ליום החודש לפי התאריך העברי, דהיינו שאם ב"ד החליטו שמעברין את החודש, אז כל הנשים משתנה מועד ראייתם בהתאם לזה. וזה לשונו:
ש"ך יורה דעה סימן קפט ס"ק יג: כך קובעת בימי החודש - כתב הרא"ה בספר ב"ה שם לא לקידוש החודש ולתקיעת שופר שלנו אלא למולד הלבנה לשעה שנראה שראוי לקבוע חודש על פי הראיה אבל הרשב"א במ"ה כתב דודאי שיפורא גרים והכל לימות החודש מלא וחסר לחדשים ולשנים מעוברות לפי תיקוני ב"ד שכל מה שב"ד שלמטה עושים ב"ד שלמעלה מסכימי' עמהם דכתיב אשר תקראו אותם אשר תקראו אתם במועדם ואף בחידושי הגוף כן וכמו שדרשו ז"ל בלאל גומר עלי קטנה בת ג' שנים ויום א' שנבעלה אין בתוליה חוזרים נמנו ב"ד ועבר השנה בתולי' חוזרים הוי לאל גומר עלי עכ"ל והוא בירושלמי פרק הנודר מן המבושל הלכה י"ג בשם ר' אבין וכ"כ הרא"ש פרק האשה דבשפורא תליא מילתא והכי אמרינן בס"פ בנות כותים דף ל"ח ע"א דשיפורא גרים וכן הוא באגודה שם וכ"כ בתשובת ר"י מינץ סימן ט' ע"ש שהאריך וכן משמע פשט דברי הט"ו והפוסקים ועיין בספר עשרה מאמרות מאמר אם כל חי ח"ב סימן י"ז:

וז"ל הכו"פ שם (סוף סקט"ו) על הדברי הש"ך הנ"ל:

כופ.png

אוצר החכמה כתב:למה זה קושיה על דבריו הלא גם זה מילתא דלא שכיחא?

אוצר החכמה כתב:אבל הכו"פ בעצמו זה היתה טענתו, שאם לפעמים יזדמן שהקב"ה ישנה בגלל ב"ד זה ייתכן ואת זה הוא מקבל, אבל שבכל חודש וחודש יהיה דבר המצוי בכל העולם תלוי בקידוש החודש זה לא מסתבר.
אתה יכול לחלוק על טענתו, אבל מה הקושיה מעוד מקום שמתאים לטענתו?

מראה המקום כתב:האם מישהו מכיר מקור לסיפור אודות אדם שחלה במחלה מסוימת והרב המליץ לו לעלות לא"י כי שם יקבל את הוראות השו"ע שפוסק שכה"ג אינו טריפה .

בחיפושי אחר זה מצאתי כמה גירסאות שהרב הוא הגר"ח מולז'ין ,הרש"ש , החזו"א .

אודה למי שיורה לי מקור נאמן להנ"ל

ר' יוסף דריִבּנעֶס הי' לו מחלה אשר – בבהמה – הרמ"א 'יטריף', והב"י 'יכשיר'. והלך לארץ ישראל, מפני ששם [שיטת] ב"י הוא 'מרא דאתרא'. ושלח להרשנ"ז [האדמו"ר מקאפוסט] בן הצ"צ דליאדי, "איִך פאַרֹשטיֵי ניִט ווִי איִר לעֶבּט איִן חו"ל!?". ויאמר לו [הרשנ"ז] במכתב, "מיִר לעֶבּ'ן מיִט 'שבת'. וההסביר – ד'ארץ ישראל' מקבל מ'יצירה', וחו"ל מ'עשיה'". ויאמר לו [הרשנ"ז, כהמשך], "ד'שבת' גם בחו"ל הוא [עליית] 'עשיה' ל'יצירה'".

פולישער כתב:מעי"ז מסופר על אברך שנכנס אצל הלב שמחה מגור וביקש על אשתו שתלד זכר. ואמר שעל פי דברי הירושלמי עדיין ניתן לפעול לשינוי.
והבטיחו הל"ש באם יקבע שיעור בדף היומי ירושלמי. וכן הווה. והדבר מוכר וידוע בחצר גור.

בברכה המשולשת כתב:ב. בירושלמי על המשנה נאמר באפשר לשנות בתפילה עד הלידה

הרבי מקאצק אמר על הרמב"ם התמוה שכתב שאין מצוי שדים, דקשה דבגמ' נמצא כמה מעשיות משדים! ועוד קשה, דהרמב"ם בעצמו כתב דטעם הקרבנות הוא משום דעכו"ם מקריבים לשעירים ולשדים כמו שנאמר ולא יזבחו עוד לשעירים, ולכן צוה שישראל יקריבו להקב"ה והה"ק מקאצק תירץ, דבאמת עד שפסק כן הרמב"ם, היו בנמצא שדים, רק אחר שפסק כן הרמב"ם, פסקו הכי בשמים וממילא עתה אין באמת בנמצא שדים.

מלח הארץ כתב:מעולם לא הבנתי את דברי הירושלמי הללו, שהרי חזרת הבתולים אינה משהו שקורה בדיוק בגיל 3 שהרי תלוי בכל נערה כפי מצב בגרותה הגופנית, רק קבעו חכמים שיעור ממוצע של גיל שלוש כמו הרבה שיעורים ע"ז הדרך כגון בן תשע ראוי לביאה, ובן יג שמביא ב' שערות, ובת יב וחצי שמביאה סימני בגרות וכיו"ב. שכמובן נראה בחוש שלא יתכן שיהיה שווה ממש בכל אדם, שכל אחד גדילתו הגופנית שונה משל רעהו.

מה שנכון נכון כתב:שו"ת חתם סופר חלק ג (אבן העזר א) סימן ו

עפר לרגלם כתב:מעודי לא הבנתי ה'ראיה' שהביאו מהירושלמי שהדין משנה את המציאות.
בירושלמי מבואר דבר אחד שבגיל שלוש אפס אפס הבתולים מפסיקים לחזור.
את הגיל הרי בוודאי משנה עיבור השנה, שהרי הגיל תלוי בתאריך והתאריך נתון לקביעת בי"ד [אותו דבר לעניין דברי הש"ך שווסתות משתנות ע"י עיבור החודש, שהרי תולים את הווסת לפי התאריך].
ואם יש תמיהה בדברי הירושלמי זה על עצם הקביעה שבגיל שלוש במדויק הבתולים כבר לא חוזרים, כשבפשטות היה נראה שזה ככל מידות חכמים שנקבע עפ"י רוב [כמבואר ברשב"א ריש חזקת].
משאי"כ כאשר יש אדם חולה שהחולי מביא מיתה, מה אכפת לי אם הגדרתו ההלכתית היא טריפה או לא, סוכ"ס המציאות היא אחת.

מראה המקום כתב:האם מישהו מכיר מקור לסיפור אודות אדם שחלה במחלה מסוימת והרב המליץ לו לעלות לא"י כי שם יקבל את הוראות השו"ע שפוסק שכה"ג אינו טריפה .

בחיפושי אחר זה מצאתי כמה גירסאות שהרב הוא הגר"ח מולז'ין ,הרש"ש , החזו"א .

אודה למי שיורה לי מקור נאמן להנ"ל

עושה חדשות כתב:

מלח הארץ כתב:מעולם לא הבנתי את דברי הירושלמי הללו, שהרי חזרת הבתולים אינה משהו שקורה בדיוק בגיל 3 שהרי תלוי בכל נערה כפי מצב בגרותה הגופנית, רק קבעו חכמים שיעור ממוצע של גיל שלוש כמו הרבה שיעורים ע"ז הדרך כגון בן תשע ראוי לביאה, ובן יג שמביא ב' שערות, ובת יב וחצי שמביאה סימני בגרות וכיו"ב. שכמובן נראה בחוש שלא יתכן שיהיה שווה ממש בכל אדם, שכל אחד גדילתו הגופנית שונה משל רעהו.

מה שנכון נכון כתב:שו"ת חתם סופר חלק ג (אבן העזר א) סימן ו

עפר לרגלם כתב:מעודי לא הבנתי ה'ראיה' שהביאו מהירושלמי שהדין משנה את המציאות.
בירושלמי מבואר דבר אחד שבגיל שלוש אפס אפס הבתולים מפסיקים לחזור.
את הגיל הרי בוודאי משנה עיבור השנה, שהרי הגיל תלוי בתאריך והתאריך נתון לקביעת בי"ד [אותו דבר לעניין דברי הש"ך שווסתות משתנות ע"י עיבור החודש, שהרי תולים את הווסת לפי התאריך].
ואם יש תמיהה בדברי הירושלמי זה על עצם הקביעה שבגיל שלוש במדויק הבתולים כבר לא חוזרים, כשבפשטות היה נראה שזה ככל מידות חכמים שנקבע עפ"י רוב [כמבואר ברשב"א ריש חזקת].
משאי"כ כאשר יש אדם חולה שהחולי מביא מיתה, מה אכפת לי אם הגדרתו ההלכתית היא טריפה או לא, סוכ"ס המציאות היא אחת.

הוקשה לי ג"כ, מהו המקור שמצאו הקדמונים לבאר דברי הירושלמי שנעשה כאן נס, הרי כל מידות חכמים כך הם. ואטו אם לא היה נעשה נס באמת הדין היה משתנה לפי חודשים מלאים וחסרים ושנים מעוברות וכו', וא"כ לאיזה צורך ייעשה כאן נס.

מגיד משנה אישות ב,כא כתב:ובירוש' בנדרים אמרו אמר רבי אבין אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי בת ג' שנים ויום אחד נמלכו ב''ד לעברו הבתולים חוזרין ואם לאו אין חוזרין ע''כ. (ועוד מבואר שם) וביאור זה הירושלמי הוא שרבי אבין היה אומר שמשפטי התורה אינם כלום כפי שכלנו שהרי בת שלש שנים ויום אחד אם היא אשת איש כגון שקידשה אבי' הבא עליה בחנק ופחות מכאן פטור והטעם לפי שפחות מכאן הבתולים חוזרים ואין ביאתו ביאה וא''כ היאך אפשר שתהיה חזרת הבתולים שהוא דבר טבעי בה תלויה בעיבורו של חדש אלא שהשם יתעלה גזר כך וזהו לאל גומר עלי