חתימת התלמוד
פורסם: ד' מאי 14, 2014 7:47 pm
נתווכחתי היום עם משכיל א' [ממסכילי 2014 ] לענין אם אסיפת כל חכמי ישראל בדורינו יכולה לעקור את דין התלמוד, וזה תורף שטותו -
כתב הגר"א ווסרמן בקונ' ד"ס שגם עכשיו אם יתקבצו כל חכמי ישראל יוכלו לחלוק על הגמ' כב"ד הגדול שמבטל דברי ב"ד הגדול הקודם לו ואלא שכל שלא נתקבצו הרי כוחם כב"ד סתם שאין בכוחו לחלוק על ב"ד הגדול. והשיג החזו"א וס"ל דל"ש ב"ד הגדול אלא בלשכת הגזית והרי חתימת תלמוד בבלי לא היתה במתכונת זו ועוד השיג דאף סתם ב"ד יש בכוחו לחלוק על ב"ד הגדול, ועיקר ענין חתימת התלמוד חל ממילא ע"י מיעוט הלבבות ולא ע"י קבלה 'כי דעתינו קצרה ואין אנו מבינים גם את דבריהם [-דברי הגמ'] לאשורן ולא ירדנו לעיקרי השמועות והנידונים ולזה רמז הר"מ באומרו ואחר ב"ד של ר"א כו' נתפזרו ישראל כו' וביאר איך נתמעטה התורה ולא נמשלה לתורת הראשונים כלל' עכ"ל, ולפי"ז במקום דאנן סהדי שהאמת איתנו ולא עימם וכגון עפ"י בירור המציאות וכל כה"ג [וכאן פער פיו נגד סוד ירידת הדורות עפ"ל] ודאי יש כח ביד חכם לעקור את דין התלמוד, ולא נשאר לנו בזה אלא סברת הגרא"ו שא"א לעקור פסיקת ב"ד הגדול ועל כן אם יתקבצו כל חכמי ישראל בדורינו נוכל לעקור את דין הגמ' ולבדות לנו שלחן ערוך חדש ואין פוצה פה ומצפצף אלא שאין למסור ד"ז לעם הארץ.
וזה אשר השבתי לו - אין לנו עם הארץ אלא אתה, שמשיא דברי חכמים לד"א ומגלה פנים בתורתם שלא כהלכה, ומלבד ענין ירידת הדורות גם לפי דרכך חשבונך אינו נכון ועומק כוונת החזו"א נשגבה מבינתך לפי שכבר נשקעת בטומאת מינות דמשכא.
ואתה ברוב להיטותך שכחת לצטט את לשון החזו"א שכתב וז"ל 'ואמרו ע"ז ט' א' שני אלפי תורה ורמזו על התנאים' וזו היא עיקר כוונתו, וילמד סתום מן המפורש דברי החזו"א ביו"ד סימן ה' סק"ג לגבי דיני טריפות וז"ל 'והנה היה צריך להקבע בב' האלפים תורה כדאמר ע"ז ט' א' דיני הטריפות לדורות וכדאמר ב"מ פ"ו א' רבי ור"נ סוף משנה ר"א ורבינא סוף הוראה ואין לנו תורה חדשה אחריהם והיו קביעות הטריפות כפי השגחתו יתברך בזמן ההוא'.
וביאור דבריו שם הוא שהרי מושג הטריפה הוא בהמה דמחתכא סימנים דילה, ומה שאפשר לפעמים להשיג רפואה ולהחיותה עדיין אינו מפקיע ממנה שם טריפה בעצם וכמו שהוכיח לעיל מינה החזו"א מסגולת אבן טבא ועשב סתמרי וספר רפואות שגנז חזקיהו שיכלו להחיות הטריפות, אלא שדרך חכמת הרפואה הרגילה אנחנו מגדירים מה נקרא רפואה וחסרון בעצם מכת הטריפות ומה מוגדר התחדשות וכאילו החייאת מתים, ומש"ה כתב החזו"א שלקבוע ד"ז קבע מדע הרפואה של זמן התגבשות התורה שקרוי בלשון החזו"א שני אלפי תורה וכל מה תרופה שנתגלתה אחר זמניהם אין בה כח להפקיע שם טריפה.
וענין זה של אלפיים תורה הוא סברא מושכלת שכל חכם יודה בה [גם בלא ענין ירידת הדורות] שכיון שנפסקה מזמן התלמוד מסורת הדורות לאשורה ולא נתפשטו דברי הגאונים בכל המדינות באופן שווה אלא כל חכם וחכם לומד תורה לעצמו ועי"ז נשתכחה צורתא דשמעתתא כפי שעמדה לפני חכמי התלמוד, הרי גם אם כעת נבוא לחדש לימוד בכנופיא וסנהדרין חדש מ"מ מסורת הדורות השלימה מרב לתלמיד נפסקה ואין לה עמידה עד שיבוא אליהו, ולכך לעולם אין לנו כח לבוא ולשנות ולהגיה בתורת התנאים והאמוראים מסברת עצמינו ואין לנו שיור כיום אלא לקיים את דין התלמוד שהוא זמן חתימת התורה, וזו היא עיקר כוונת החזו"א שהעתקת 'כי דעתינו קצרה ואין אנו מבינים גם את דבריהם לאשורן ולא ירדנו לעיקרי השמועות והנידונים ולזה רמז הר"מ באומרו ואחר ב"ד של ר"א כו' נתפזרו ישראל כו' וביאר איך נתמעטה התורה ולא נמשלה לתורת הראשונים כלל', ואין כוונתו בדוקא כלפי הדין המסויים שאנו חפצים לחלוק בו על הגמ' שגם בו עלינו לומר שלא הגענו לסוף דבריהם[מלבד שגם זה נכון אלא שאתה בגסות רוחך לא יכול לקבלו], אלא כיון שבדרך כלל אין לימודינו בתורת המשך ללימודם כלל הרי חתומה תורתם לפנינו בלי שום יכולת לעקור בה קוץ ותג.
כתב הגר"א ווסרמן בקונ' ד"ס שגם עכשיו אם יתקבצו כל חכמי ישראל יוכלו לחלוק על הגמ' כב"ד הגדול שמבטל דברי ב"ד הגדול הקודם לו ואלא שכל שלא נתקבצו הרי כוחם כב"ד סתם שאין בכוחו לחלוק על ב"ד הגדול. והשיג החזו"א וס"ל דל"ש ב"ד הגדול אלא בלשכת הגזית והרי חתימת תלמוד בבלי לא היתה במתכונת זו ועוד השיג דאף סתם ב"ד יש בכוחו לחלוק על ב"ד הגדול, ועיקר ענין חתימת התלמוד חל ממילא ע"י מיעוט הלבבות ולא ע"י קבלה 'כי דעתינו קצרה ואין אנו מבינים גם את דבריהם [-דברי הגמ'] לאשורן ולא ירדנו לעיקרי השמועות והנידונים ולזה רמז הר"מ באומרו ואחר ב"ד של ר"א כו' נתפזרו ישראל כו' וביאר איך נתמעטה התורה ולא נמשלה לתורת הראשונים כלל' עכ"ל, ולפי"ז במקום דאנן סהדי שהאמת איתנו ולא עימם וכגון עפ"י בירור המציאות וכל כה"ג [וכאן פער פיו נגד סוד ירידת הדורות עפ"ל] ודאי יש כח ביד חכם לעקור את דין התלמוד, ולא נשאר לנו בזה אלא סברת הגרא"ו שא"א לעקור פסיקת ב"ד הגדול ועל כן אם יתקבצו כל חכמי ישראל בדורינו נוכל לעקור את דין הגמ' ולבדות לנו שלחן ערוך חדש ואין פוצה פה ומצפצף אלא שאין למסור ד"ז לעם הארץ.
וזה אשר השבתי לו - אין לנו עם הארץ אלא אתה, שמשיא דברי חכמים לד"א ומגלה פנים בתורתם שלא כהלכה, ומלבד ענין ירידת הדורות גם לפי דרכך חשבונך אינו נכון ועומק כוונת החזו"א נשגבה מבינתך לפי שכבר נשקעת בטומאת מינות דמשכא.
ואתה ברוב להיטותך שכחת לצטט את לשון החזו"א שכתב וז"ל 'ואמרו ע"ז ט' א' שני אלפי תורה ורמזו על התנאים' וזו היא עיקר כוונתו, וילמד סתום מן המפורש דברי החזו"א ביו"ד סימן ה' סק"ג לגבי דיני טריפות וז"ל 'והנה היה צריך להקבע בב' האלפים תורה כדאמר ע"ז ט' א' דיני הטריפות לדורות וכדאמר ב"מ פ"ו א' רבי ור"נ סוף משנה ר"א ורבינא סוף הוראה ואין לנו תורה חדשה אחריהם והיו קביעות הטריפות כפי השגחתו יתברך בזמן ההוא'.
וביאור דבריו שם הוא שהרי מושג הטריפה הוא בהמה דמחתכא סימנים דילה, ומה שאפשר לפעמים להשיג רפואה ולהחיותה עדיין אינו מפקיע ממנה שם טריפה בעצם וכמו שהוכיח לעיל מינה החזו"א מסגולת אבן טבא ועשב סתמרי וספר רפואות שגנז חזקיהו שיכלו להחיות הטריפות, אלא שדרך חכמת הרפואה הרגילה אנחנו מגדירים מה נקרא רפואה וחסרון בעצם מכת הטריפות ומה מוגדר התחדשות וכאילו החייאת מתים, ומש"ה כתב החזו"א שלקבוע ד"ז קבע מדע הרפואה של זמן התגבשות התורה שקרוי בלשון החזו"א שני אלפי תורה וכל מה תרופה שנתגלתה אחר זמניהם אין בה כח להפקיע שם טריפה.
וענין זה של אלפיים תורה הוא סברא מושכלת שכל חכם יודה בה [גם בלא ענין ירידת הדורות] שכיון שנפסקה מזמן התלמוד מסורת הדורות לאשורה ולא נתפשטו דברי הגאונים בכל המדינות באופן שווה אלא כל חכם וחכם לומד תורה לעצמו ועי"ז נשתכחה צורתא דשמעתתא כפי שעמדה לפני חכמי התלמוד, הרי גם אם כעת נבוא לחדש לימוד בכנופיא וסנהדרין חדש מ"מ מסורת הדורות השלימה מרב לתלמיד נפסקה ואין לה עמידה עד שיבוא אליהו, ולכך לעולם אין לנו כח לבוא ולשנות ולהגיה בתורת התנאים והאמוראים מסברת עצמינו ואין לנו שיור כיום אלא לקיים את דין התלמוד שהוא זמן חתימת התורה, וזו היא עיקר כוונת החזו"א שהעתקת 'כי דעתינו קצרה ואין אנו מבינים גם את דבריהם לאשורן ולא ירדנו לעיקרי השמועות והנידונים ולזה רמז הר"מ באומרו ואחר ב"ד של ר"א כו' נתפזרו ישראל כו' וביאר איך נתמעטה התורה ולא נמשלה לתורת הראשונים כלל', ואין כוונתו בדוקא כלפי הדין המסויים שאנו חפצים לחלוק בו על הגמ' שגם בו עלינו לומר שלא הגענו לסוף דבריהם[מלבד שגם זה נכון אלא שאתה בגסות רוחך לא יכול לקבלו], אלא כיון שבדרך כלל אין לימודינו בתורת המשך ללימודם כלל הרי חתומה תורתם לפנינו בלי שום יכולת לעקור בה קוץ ותג.