פורום אוצר החכמה

המפרשים דנים עפי"ד המדרש ששאלו את ר"ע אם הקב"ה משמר את התורה איך מוציא גשמים מרשות לרשות וכו', ראיתי קושיא שלכאורה מה עם 'זורע', וחיפשתי באוצר תשובה לחלק זה - של זורע ול"מ. אשמח לשמוע מחו"ר דכאן תשובה לכך.

ראה בביאור מהרי"פ שמות רבא ל,ט.
ובמשנת דרבי אליעזר בראשית רבא יא,ה.
[נדפסו על הגליון].
ובפרי צדיק לר"צ הכהן קונטרס קדושת שבת מאמר ב ד"ה וכבר.

בס"ד

הקשו כן גם ביפ"ת בשמות רבה, וכן בתורה אור לבעל התניא, וז"ל:

...בענין ששאל מין א' לר' יהושע כתיב כי בו שבת כו'. והלא הקב"ה מוריד גשמים ומצמיח דשאים כו' והשיב לו משל מעירוב והוצאה שברשות א' א"צ עירוב והוצאה כך כל העולם שלו הוא. ולכאורה אינו מובן התירוץ, שהרי שאר כל ל"ח אבות מלאכות זולת מלאכת ההוצאה אינן תלויות בחילוק רשויות כלל, שאסור לחרוש ולזרוע ברה"י כמו ברה"ר.

וביאר שם באורך בדרך החסידות, שאיסור הוצאה הוא שורש כל מלאכות שבת, שעיקר ענין השבת הוא לקבוע בנפשותינו אמונת היחוד וחידוש העולם, וע"כ עשיית מלאכה היא הוצאה מרשות יחידו של עולם הקב"ה לרשות הרבים (נתינת מקום לשתי רשויות ח"ו), ע"ש, ובארוכה בלקוטי שיחות חי"א בשלח ג.

את השאלה מן הראוי להעלות בשם אמרו. (איזה חוברת?).


ולגופו של ענין, כמו שמותר להשקות מים לתלוש, אף שיכול לצמוח מעט. [פחות מעציץ שאינו נקוב, שאסור רק מדרבנן). כך אצל הרבש"ע כל העולם הזה נחשב כתלוש, [ועכ"פ לא יותר מעציץ שאינו נקוב].

כל מלאכה הרעיון שלה הוא קיום מטרתה והוצאתו לפועל, וכגון זורע שיצא מזה פירות וכד', וכלפי השי"ת בורא העולם שהכל גלוי וידוע לפניו אין שום משמעות של גילוי מחודש ע"י המלאכה, מכיון שהיא כבר כמו קיימת. ורק לגבי הוצאה שהיא מלאכה גרועה יש משמעות לעצם המעשה הטכני, וממילא ליכא להק' אלא מהוצאה ולא מזריעה.