פורום אוצר החכמה

בפרשת נשא בתחילתה: "לִצְבֹא צָבָא לַעֲבֹד עֲבֲדָה". לכאורה היה צריך להיות מנוקד 'לצבֹּא', בבי"ת דגושה, כמו בישעיה לא ד: "כֵּן יֵרֵד יְקֹוָק צְבָאוֹת לִצְבֹּא עַל הַר צִיּוֹן וְעַל גִּבְעָתָהּ". וכן גם משפט הדקדוק, בבי"ת דגושה, כמו לשבּור, לִספּור, לִגבּות, לִצבּוט, לִבכּות, לִמכּור, לִתפּוס, לִשפּוט ועוד.
בדקתי בכמה מפרשים וכמה ספרי דקדוק וחיפשתי על אתר במנחת ש"י, ולא ראיתי שמדברים בזה.
האם מישהו מדבר ומסביר את הדבר?

כבודו יכול לחפש באוצר-החכמה לצב[ו]א-צבא בתוך "נושאים שונים" "דקדוק ולשון הקודש"

יש כמה מקרים דומים של יוצאים מן הכלל כאלו, כמו למשל לנתוש ולנתוץ.

בס"ד


מעניין, הוא מביא מסורה שבישעיה רפה ולא הביא כך אצלנו.

מספר זוג המילים בתנ"ך לד"ר בנימין לוין.

קולמוס, יצאה שגגה מתחת ידך,
הוא מביא בדיוק כמו המסורת שלפנינו, שבישעי' הוא דגוש ובכל שאר המקומות רפה.
כנודע לכל מי שפתח פעם ספר מסורה "לית דגש" פירושו: המקום היחיד שהוא דגש.
ולא שאינו דגש, בינה זאת.

אכן, 'לית דגש' היינו שרק כאן יש דגש ואין אחר זולתו.

בס"ד
תודה רבה.