פורום אוצר החכמה

כבר האריכו גדולים חקרי לב בביאור דברי הגמ' בסיום מס' סוטה, משמת רבי - בטלה ענוה ויראת חטא. אמר ליה רב יוסף לתנא לא תיתני ענוה, דאיכא אנא. אמר ליה רב נחמן לתנא לא תיתני יראת חטא, דאיכא אנא. (יעויין מהרש"א ח"א שם; ישועות יעקב או"ח סי' תצב; של"ה הק' פר' עקב; מאור ושמש רמזי שבועות; הקדמת שו"ת בית אפרים או"ח; שו"ת אבני נזר יו"ד סי' תנז: חו"מ סי' צה וכהנה רבים).

הגאון רבי חיים ברלין זצ"ל בשו"ת נשמת חיים (סי' ר) נדרש לענין זה, וביאר בדרך מקורית מאוד, וז"ל:

והנני ממליץ על כתר"ה שי' כמו שביארתי מאמרם ז"ל התמוה מאד בשלהי מס' סוטה מ"ט ב' על משנתינו משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא א"ל ר"י לתנא לא תיתני ענוה דאיכא אנא א"ל ר"נ לתנא לא תיתני יראת חטא דאיכא אנא. והתמיה מפורסמת איך אמוראים קדושים כאלה ישבחו עצמם בענוה ויראת חטא, והמלך החכם אמר יהללך זר ולא פיך.

וביארתי בס"ד על פי מש"כ הרע"ב ז"ל על האי בבא משמת רבי בטלה ענוה שתלמידיו של רבי הוסיפו וכתבו זה במשנה, וכ"כ בתוס' רע"ק בשם הרמב"ן בחי' ע"ז ל"ז א' שהוא תוספת שהוסיף בר קפרא או לוי במשנה, והמה היו תנאים אחרונים תלמידי רבי. ואמרתי שהוא הוא התנא שדברו עמו רב יוסף ורב נחמן, שרב יוסף א"ל לזה התנא שהוסיף במשנה משמת רבי בטלה ענוה א"ל לא תיתני ענוה שאתה מסתיר מדותיך הטובים ושונה במשנה משמת רבי בטלה ענוה ואנא ידענא שגם אתה ענוותן כרבי ועדיין לא בטלה ענוה משמת רבי, וכן א"ל רב נחמן לזה התנא שהוסיף במשנה משמת רבי בטלה יראת חטא א"ל לתנא לא תיתני יראת חטא שאתה מסתיר מדותיך הטובים ושונה במשנה משמת רבי בטלה יראת חטא ואנא ידענא שגם אתה ירא חטא כרבי, ועדיין לא בטלה יראת חטא משמת רבי, כן ביארתי זה המאמר לפי חומר הנושא.

וכל רואה ישתומם, הרי רב יוסף – חבירו של רבה ותלמידם של רב הונא ורב יהודה תלמידיו של רב היה בדור השלישי של האמוראים, ואילו רב נחמן בר יצחק תלמידו של רב חיסדא היה בדור הרביעי או החמישי של האמוראים, וכיצד ניהלו שיח זה עם תלמידי רבי מסדרי המשנה?

הוא לא אמר לתנא עצמו אלא קרא עליו הענין הזה, ופשוט.

זרע הארץ כתב:הוא לא אמר לתנא עצמו אלא קרא עליו הענין הזה, ופשוט.

תקרא שוב את לשונו של הגר"ח ברלין זצ"ל

הפירוש בלא"ה רחוק מאד. דלדבריו "דאיכא אנא" פירושו שאני יודע שאתה עניו. ואי"ז במשמע כלל, והול"ל דאיכא את. [וגם אולי כיונו רב יוסף ור"נ על אדם שלישי].

מוזר מאוד, ודוקא חשבתי שהגר"ח ברלין היה מודע בדר"כ לבעיות של סדר הדורות וכדו'.
עכ"פ אולי מה שגרם לזה הוא הלשון "א"ל ר"י לתנא" שהכוונה ל'תנא' שהיה שונה משניות בבית מדרשו, [אשר עליהם אמרו מבלי עולם ועוד], והגרח"ב סבר לפרשו אחרת, ד"תנא" היינו אחד מתקופת התנאים.
לגבי עיקר התמיהה, הרי מצינו אאל"ט בעוד מקומות שהאמורא ציוה לתנא לשנות משנתו באופן שונה, דהיינו שתיקן גרסתו, ויתכן שהיה לו קבלה בזה דלא כגירסת התנא, וה'דאיכא אנא' הוא רק בגדר אסמכתא.
ובאמת מצינו לפעמים שבמקומות שניתן לבאר "תנא" כך וליישב כמה תמיהות בדרך פשוט, ומצינו לרבאוותא שלא צידדו כן, וזה צ"ע.

למשל בחולין קי. מצינו
כי סליק רבי אלעזר אשכחיה לזעירי, אמר ליה: איכא תנא דאתנייה לרב כחל? אחוייה לרב יצחק בר אבודימי, אמר ליה: אני לא שניתי לו כחל כל עיקר, ורב - בקעה מצא וגדר בה גדר;
וכתבו התוס' שם

והקשה רבינו שמואל דהא רב יצחק בר אבודימי היה רבו של רבא כדאמר בריש יבמות (דף ג.) ובריש פ' אלו הן הנשרפין (סנהדרין דף עו.) אמר רבא א"ל רב יצחק בר אבודימי אתיא הנה הנה וכו' ואיך יתכן דרב יצחק בר אבודימי שהיה רבו של רב שהיה חי עד רבא והלא ביום שמת רב יהודה שהיה תלמידו של רב נולד רבא וגרס התם רבינו שמואל איכא תנא דאתנייה רב מדות וקשה לר"ת דהכא בשמעתין אין שייך לומר כן דקאמר אני לא שניתי לו ומיהו יש לפרש לו כמו ממנו כמו (ב"מ דף לג.) תלמיד ורבו צריך לו אבל הא דקאמר ומתוך פלפולו של רבי חייא שנה לו כחל סתם לא אתי שפיר ואור"ת דשנים היו אחד היה בימי רבינו הקדוש דאמרינן פרק כירה (שבת דף מ:) דאמר רב יצחק בר אבודימי פעם אחת נכנסתי אחר רבי לבית המרחץ ואותו יכול להיות שהיה רבו של רב וקשה קצת דאם רב יצחק בר אבודימי דהמוכר את הספינה היה רבו של רב היכי קאמר לרבי אלעזר התם הא איתמר עלה אמר ר' אבהו אמר ר' יוחנן והלא ר' יוחנן שהיה רבו של ר' אבהו היה קורא לרב רבינו כדאמרינן באלו טרפות (לעיל דף נד).

וקשה דהרי בנקל יש לפרש דמיירי בתנא שישב לפני רב והיה ה'תנא' שלו. ואח"כ מצאתי שפי' כן במנחת יהודה (עפשטיין).

בעיקר השאלה יש שהקשוה בסגנון דהוי התפארות וההיפך מענוה, ויש בסגנון הא כתיב יהללך זר ולא פיך. [ומובא בזה מעשה מהגרי"ז].
ולגבי הנוסח הראשון באמת זה תלוי בהגדרת המושג ענוה.

יעויין במנחת יהודה שהביא דברים נכוחים וישרים בביאור המושג ענוה בכמה וכמה מקומות בדבריהם ז"ל, שהכוונה להיפך מדת הקפדנות.
לעולם יהא אדם ענוותן כהלל ולא קפדן כשמאי, ואפי' רבי דענוותן הוה, והאיש משה ענו מאוד פירש"י "שפל וסבלן" [ולפי"ז מובן מה ענין הפסוק לשם, שמשה לא היה מקפיד על עלבונו והקפיד הקב"ה על עלבונו] ועוד.
באן ובעמוד הבא
http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... &pgnum=285

והשווה עוד לגיטין נו. ענותנותו של ר"ז ב"א וברש"י סבלנותו.

ישבב הסופר כתב:וקשה דהרי בנקל יש לפרש דמיירי בתנא שישב לפני רב והיה ה'תנא' שלו. ואח"כ מצאתי שפי' כן במנחת יהודה (עפשטיין).

כמדומה שמהמקומות האחרים בתלמוד שמובא לשון "אתנייה ל..." וכדומה משמע שמדובר בגדול שמלמד קטן ממנו. וכשמדובר על התנא ששנה משניות לפני גדול ממנו הסגנון הוא "תנא קמיה".

הרבי מליובאוויטש פעם אמר הדרן על מסכת סוטה, והתעכב בביאור הדבר, מצו"ב.

מענין לענין.

ידועה הגמ' (פסחים ס"ח:) 'רב יוסף ביומא דעצרתא אמר עבדי לי עגלא תלתא אמר אי לא האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא', והנה רב יוסף שהיה עניו כמו שהעיד על עצמו בגמ' סוטה הנ"ל איך אומר על עצמו 'כמה יוסף איכא בשוקא'? ותי' האדמו"ר מטאלנא זצ"ל שכידוע גם הוא השפיל את עצמו והיה עניו, ואמר ע"ז שכוונת רב יוסף הייתה שאי לאו האי יומא דשבועות שעם ישראל קבלו את התורה, אזי חוץ ממנו היו עוד הרבה יוסף בשוקא, אבל עכשיו אחרי מתן תורה כל היוסף נמצאים בבית מדרש.

ידוע פירושו המקורי של הרב דנדרוביץ', כמדומני שהתפרסם במאמר שלו ב"נזר התורה", לפיו היה אמורא בשם "אנא",
לפי"ז לא התייחסו האמוראים לעצמם, אלא לאמורא מופלא ועניו בשם "אנא".

פרטיזן כתב:ידוע פירושו המקורי של הרב דנדרוביץ', כמדומני שהתפרסם במאמר שלו ב"נזר התורה", לפיו היה אמורא בשם "אנא",
לפי"ז לא התייחסו האמוראים לעצמם, אלא לאמורא מופלא ועניו בשם "אנא".

וכמדומני שכבר הופרך מכל וכל.

פרטיזן כתב:ידוע פירושו המקורי של הרב דנדרוביץ', כמדומני שהתפרסם במאמר שלו ב"נזר התורה", לפיו היה אמורא בשם "אנא",
לפי"ז לא התייחסו האמוראים לעצמם, אלא לאמורא מופלא ועניו בשם "אנא".

פירוש מוזר. וביותר, איפה מצינו אמורא שנקרא אנא?

דנדרוביץ??
ידוע בשם הגר"א, וידוע שהוכחש, וכו' וכו'.

יש פירוש יפה מאד מאדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל (בנוסף למה שהביא יין המשמח לעיל), שגם מיישב לשון הגמרא אל נכון: אמר ליה רב יוסף לתנא - היינו למי ששנה ולימד את המשניות ברבים, לא תיתני ענוה - היינו, אמנם כן כתוב במשנה וכן היא האמת (שלא אמרו "סמי מכאן ענוה" וכדומה), אבל לא תיתני ותלמד זאת בקול לציבור, דאיכא אנא - כיון שגדולי הדור הקודם הלכו לבית עולמם, ואנו מנהיגי הדור עתה, ואין להכריז ולומר לפני התלמידים הסבורים שיש בי מדת הענוה שבטלו המעלות שהיו בדורות הקודמים, אף שהאמת כן היא.

ברקים רב כתב:דנדרוביץ??
ידוע בשם הגר"א, וידוע שהוכחש, וכו' וכו'.

הובא בפנינים משלחן הגר"א פר"ש בהעלותך [י"ב ג'] מספר פרי שלמה לגרי"ש הולצברג וכתב ע"ז הרגח"ק שאולי הגר"א גרס בירושלמי שבת ו' - ה' אנא במקום אנן או בשם הגרכ"ד קאפלין בירושלמי יומא ג' - ז' אנא במקום אניוני והמהרי"ל דיסקין אמר שודאי הוא טעות ואינו מהגר"א.

מעלון גישמאקע ווארט

סגי נהור כתב:יש פירוש יפה מאד מאדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל (בנוסף למה שהביא יין המשמח לעיל), שגם מיישב לשון הגמרא אל נכון: אמר ליה רב יוסף לתנא - היינו למי ששנה ולימד את המשניות ברבים, לא תיתני ענוה - היינו, אמנם כן כתוב במשנה וכן היא האמת (שלא אמרו "סמי מכאן ענוה" וכדומה), אבל לא תיתני ותלמד זאת בקול לציבור, דאיכא אנא - כיון שגדולי הדור הקודם הלכו לבית עולמם, ואנו מנהיגי הדור עתה, ואין להכריז ולומר לפני התלמידים הסבורים שיש בי מדת הענוה שבטלו המעלות שהיו בדורות הקודמים, אף שהאמת כן היא.

מעניין לעניין : בשם קאצק : אל תאמר הימים הראשונים היו טובים מאלו - פארציילטדאס נישט. אל תפרסם זאת...

בקצרה: מכיוון שרב אמר "אומר אני" לא נכון לשנות ענווה

לגבי הא דכתיב בתוה"ק 'והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה' (במדבר יב, ג). האם גם עמדו איך מרע"ה שכתב את התורה כולה כתב כן על עצמו?

אשרי יושבי ביתך כתב:לגבי הא דכתיב בתוה"ק 'והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה' (במדבר יב, ג). האם גם עמדו איך מרע"ה שכתב את התורה כולה כתב כן על עצמו?

משה רבינו לא כתב את התורה. הקב"ה אומר, ומשה כותב מפיו.

מקדש מלך כתב:

אשרי יושבי ביתך כתב:לגבי הא דכתיב בתוה"ק 'והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה' (במדבר יב, ג). האם גם עמדו איך מרע"ה שכתב את התורה כולה כתב כן על עצמו?

משה רבינו לא כתב את התורה. הקב"ה אומר, ומשה כותב מפיו.

פשוט וא"צ לפנים, ועדיין האם מצינו לרבותינו התייחסות לכך שסוכ"ס בפועל מרע"ה כתב כן ע"ע [בציווי קוב"ה, כמובן וכפשוט].