עטופי סדינים - איסיים

[חכם באשי]

נתבקשתי לברר:

כתב ר' שמואל קרויזר ב"ביאור הקצר" על אבות דרבי נתן סוף פרק כ"ה: "נוח למלוך על כל העולם כלו מלישב ולשנות בפני בני אדם העטופין בסדינין - אלו האיסיים, כפי תיאור יוספוס".
איפה באו דברי יוספוס?
עצם הדבר שהכונה לאיסיים כתב ר' יעקב רייפמאנן בספרו פשר דבר מאמר ד עמ' 20, ור' משה וויינבערגער בספרו דרש דרש משה סוף דרוש ג התורה והמצוה דף יד ע"א.
תודה מראש לכל המסייעים

[מה שנכון נכון]

ראה תולדות מלחמת היהודים ספר ב פ"ח אות ג.
שם נאמר שהם תמיד לובשים בגדים לבנים.
ויש לבדוק איך תרגם קרויזר עצמו משפט זה בתולדות מלחה"י שהוציא.
====
בדקתי כעת, וכך הלשון גם בתרגומו.

[מחולת המחנים]

בקהלת רבה א ט אמרו: "א"ל כגון את וחבריך ושני עטופי סדינים כיוצא בך שאין אתם חשובים בעצמכם כלום", ופירש במתנות כהונה דהיינו תלמידי חכמים.
ובפרט שקשה לקבל את פירושו של ר"ש קרויזר שהכוונה על האיסיים שהרי אמרו "אמר דוד נוח לי למלוך על כל העולם כלו ולא למלוך על שני עטופי סדינים", ואז בימי דוד עוד לא היו האיסיים בעולם.

למשמעותו האקטואלית של המאמר, בשם הגאון מלובלין, ראה כאן http://www.yeshiva.org.il/midrash/9209

[ישבב הסופר]

אקדים שלא ראיתי דברי ר"י רייפמן ולא של ר"מ ווינברגר.
קצת ראיה יש, שהרי כבר האריכו [והגזימו] על הקשר בין ה'חסידים' ובין האיסיים.
ואולי, אין הכוונה לאיסיים דוקא שנטו ממש מדרך חכמינו ז"ל, אלא גם לחסידים שהיו חלק מכלל ישראל הפרושים, אלא שנהגו סלסול בעצמם, והתנהגו באורח חיים עילאית ופרושה מכל העולם יותר משאר בני אדם, והם לבשו ונתעטפו כמלאכי השרת. ידוע שרבי יהודה בר אילעאי היה חסיד. ומצינו שבער"ש היה לובש לבנים ומתעטף לבנים, ודומה למלאך ה' צבקות. וכן תלמידיו היו מחבאים כנפי סדיניהם ממנו, כך שגם הם לבשו סדינים. ובקידושין אמר לוי לרבי על ת"ח שבבבל שהם דומים למלאכי השרת, ופירש"י שהם עטופים, ורעק"א ציין שם לשבת כד: במנהגו של ר"י בר אילעאי. ידוע גם שרפב"י היה מהחסידים, ולו היו חילוקי דעות עם רבינו הקדוש כמה פעמים. אולי אליהם התכוונו באמרם נוח למלוך על כל העולם כולו ולא לשנות לתלמידים חשובים שחכמים ואינם כפופים לדעת הרב הדורש.

ואולי יש לומר יותר, שזה היה תמיד דרך של חשיבות וסלסול, שהוא דרך להראות מורא שכינה כעין מלאכי השרת, וכמו שמצינו שדיינים מתעטפים, ויש עוד ראיות שזה נחשב חשיבות ודרך יראה, אמאי לא פריסת סודרא שזה גם דרך של עיטוף, גם כסי רישיך כי היכי דתיהווי אימתא דמרך עלייך הוא בעצם ציווי להעתטף [שכן לא מדובר שם בפיסת בד קטנה כמו שאנו לובשים. ובאמת יש לברר מתי זה התחיל.] ואולי לזה באמת הכוונה הנסתרת ב"אם הרב דומה למלאך ה' צבקות תורה יבקשו מפיהו", שזה רמז לעיטוף ולמדרגת יראה הראוי לרב.

מחולת, קושייתך לכאורה אינה קושיא, שכן הביאור של בן עזאי בדברי דוד "תפלטני מריבי עם", הוא ע"י השתמשות בביטוי ובמושג של תקופת המפרש [ = עטופי סדינים], כדי לבאר מושג מצוי בכל זמן, כלומר ת"ח קנטרנין שאינם מבטלים דעתם אל הרב הדורש אליהם. הלא כן?

[בדיעבד]

המאריכים בקשר בין כת האיסיים לאלו שנקראו איסיים הם: ר' נחמן הכהן קרוחמל הובא בכל כתבי ר' צבי הירש חיות. לדעתו הוזכרו רק בשם כללי "חסידים הראשונים" "צנועים" "חסיד אחד". אף הוא לא עלה על דעתו שבין בעלי כת זו החולקת על החכמים היו תנאים כרבי יהודה בר אילעי!
הדעה שאתה מתכוון אליה היא של הרב הריפורמי האמריקאי קןיפמו קאהלער הובא באנציקלופדיה היהודית (אנגלית 1903). הדבר רחוק מאוד מלהתקבל, בחוסר זכר קיומם של האיסיים אחרי החורבן.

אבל לעצם הענין, ההתעלמות המוחלטת של בעלי התלמוד והמדרש מהאיסיים, שמאידך נזכרו לא-מעט בכתבי סופרי יון, מתמיהה את כל חוקרי קדמוניות עמינו בלי מרגוע. כל אחד מהם מבקש לו מזור באיזהשהו איזכור כדרך שעשה הרב רייפמאן.

ולי הדל לא רחוק לקבל שחז"ל, שרוב דבריהם שהגיעו לנו נאמרו שנים רבות אחר החורבן, לא חשו לא חשו להקים שם לארבעה אלף מתחכמים הללו.

[ישבב הסופר]

דומה שלא עיין מר כל צרכו בדבריי. לא עלה על דעתי בחלום בלהות חלילה לשייך בין התנא האלוקי רבי יהודה בר אילעאי ובין כת האיסיים.
הצבעתי על כך שהיו כאלו שהראו על קווים משותפים בין מנהגי ה"חסידים" [אם אכן זה היה דרך אחיד ומסויים בכלל] ובין האיסיים, ולכן הצבעתי על קו משותף זה.
בענין ההתעלמות מהם, מסתבר כדבריך שזה כבר לא היה נוגע לשום דבר ולכן לא ראו צורך להנציח זכרם לעד. זה עדיין מפליא שבין כל המקורות אין להם זכר, אבל לא מצינו שחכמינו ז"ל ראו למסור את ההיסטוריה עם כל פרטיה, ומה שלא היה בו הלכה או לימוד לדורות לא נשנה. [שושלת מלכי החשמונאים לא נסדר בדברי חז"ל באופן מסודר, וצריך לדלות מפה ומשם ולקשר נימה בנימה.]
יש מי שאומר שהם 'טיבלני שחרית' או ה'חיצונים' והכול השערות תלויות על - כמעט - בלימה.

[מה שנכון נכון]

מנהגי האיסיים קרובים הרבה יותר למנהגי נזירי הנוצרים מאשר למנהגי ישראל.
וזאת בהסתמך על תיאורם אצל יוספוס ופילון [היכן נזכרו כ"כ הרבה אצל סופרי יון שכמעט לא הזכירו יהודים בכתביהם כלל].
וכ"ש אם נייחס אליהם את מגילות מדבר יהודה, כי אז קשה למצוא בהם אפילו תכונה חיובית אחת.
ואין כל צל של דמיון חלילה לחסידים המוזכרים בחז"ל, ואפילו בחיצוניות.
ומכיון שתמהוניים היו בכל הדורות, ובפרט כאן שמדובר בכת מתבודדת ללא כל רצון להשפיע על אחרים, אין כל סיבה שיוזכרו בחז"ל, ובודאי לא עסקו חז"ל בלישב ולשנות בפניהם, שאין לך תלמיד שלא הגון גדול מהם.

[מחולת המחנים]

מחולת, קושייתך לכאורה אינה קושיא, שכן הביאור של בן עזאי בדברי דוד "תפלטני מריבי עם", הוא ע"י השתמשות בביטוי ובמושג של תקופת המפרש [ = עטופי סדינים], כדי לבאר מושג מצוי בכל זמן, כלומר ת"ח קנטרנין שאינם מבטלים דעתם אל הרב הדורש אליהם. הלא כן?

ייתכן לומר כן בדברי חז"ל לגבי דוד, אך פירוש זה קשה להולמו בקה"ר שקראו לעטופי סדינים "יושבים לפני ה'", וכי אמרו זאת על כת האיסיים.
וז"ל המדרש: ר' ישמעאל בר' יוסי בעא קמיה רבי אמר ליה מהו דין דכתיב (ישעי' כ"ג) כי ליושבים לפני ה' יהיה סחרה, א"ל כגון את וחבריך ושני עטופי סדינים כיוצא בך שאין אתם חשובים בעצמכם כלום.

[שומר קישואין]

ולהשלים את החסר לא אמנע מלצרף את הקונספירציה של ר"ע מן האדומים בזיהוי ביתוסין- בית אסיין

ומכיון שתמהוניים היו בכל הדורות, ובפרט כאן שמדובר בכת מתבודדת ללא כל רצון להשפיע על אחרים.

ושנכחדה בסוד הברירה הטבעית [מאחר שלא נשאו נשים]....

[ישבב הסופר]

באמת מעיון שני בדבר, כמדומה שאין שום סיבה לייחס את הדבר לאיסיים או אפילו למנהג חסידים.
כש"כ לעיל אך בהוספת נופך, הבאתי לעיל הרבה ראיות שמנהג העטיפה היתה מנהג ת"ח חשובים שיראתם קדמה לחכמתם, ולעיל כבר הצעתי ביאור בדבר. ולכן הכוונה ב"עטופי סדינים" היא לת"ח מופלגים שכבר מתעטפים בסדין כת"ח מן המנין.
ולכן, באדר"נ פכ"ה מובא שקשה להרב למלוך עליהם מפני שהם יכולים לקנטרו בדברים. ובקה"ר הכוונה ג"כ לת"ח מופלגים, ללא ההקשר השלילי. וא"ה לק"מ.

[בברכה המשולשת]

זכורני שמרנא הנצי"ב התייחס לאיסיים בהרחב דבר

[אביאסף]

בהרחב דבר אינני יודע אך הוא מתייחס אליהם בפירושו למכילתא (התייחסות חיובית מאוד!).

[מה שנכון נכון]

מפירושו לשה"ש.

נציב שהש ו,ה.GIF (29.6 KiB) נצפה 4553 פעמים

הנצי"ב יכל ללמוד על האיסיים ממ"ש יוספוס בתולדות מלחמת היהודים בתרגום שולמן, בדברי פילון בכתות מני קדם, ובמאור עיניים [ספר זה מובא בנצי"ב בכ"מ]. לא היו לפניו המקורות שיש לנו ממגלות מדבר יהודה [שמוסכם על רוב ככל החוקרים שהן שיכות לכת האיסיים]. ואעפ"כ התיאור שכתב צ"ע.

[אריסמנדי]

נראה שהנצי"ב קיבל גם מדברי ה"חוקרים" של זמנו (שהוזכרו למעלה), שקשרו בין חכמים-חסידים הנזכרים בחז"ל ובין האיסיים.
עוד נראה שהוא מתכוון בדבריו לרמוז (גם) כלפי החסידים של זמנו.