[ועי' באליה זוטא ס"ק א שהכריע להלכה דבשחרית שיחיד יוכל לכוין בט"ו ווי"ן לא יאמר אל מלך נאמן, אבל בערבית יאמר].מיהו יש אומרים שכשהוא קורא ביחיד טוב יותר הוא שיוסיף בתחילה השלש תיבות של אל מלך נאמן להשלים הרמ"ח משיכוין בט"ו ווי"ן להשלים, כיון שחכמים הראשונים אמרו כן לא הוי כל כך הפסק והוי במקום אמן, שהוא ראשי תיבות אמן, וכל שכן בערבית שאין לו במה להשלים רמ"ח שיאמר אל מלך נאמן.
וכתב הגאון האדר"ת בהגהות 'בגד ללבוש' (מובא בליקוטי הערות מהדורת זכרון אהרן), וז"ל,
לולי דמיסתפינא מדברי רבותינו הוה אמינא דלכן אמרו בזוהר הקדוש לכוין בט"ו ווין שבאמת ויציב, ולא הזכירו לילה כלל, לפי שגם בלילה היו אומרים אמת ויציב. וכבר כתבתי בחידושי בס"ד משנים רבות מדברי הירושלמי בפרק ב' דברכות שאמרו תיפתר באמת ויציב של שחרית, ואף שרב אמר בברכות י"ב א' דכל שלא אמר אמת ואמונה בערבית לא יצא ידי חובתו, יש לומר דהיו אומרים שניהם ואכמ"ל.
והנה דברי הירושלמי שהזכיר האדר"ת הינם בריש פרק קמא דברכות, וז"ל,
תני הקורא את שמע בבית הכנסת בשחר יצא ידי חובתו בערב לא יצא ידי חובתו מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית ר' הונא בשם רב יוסף מה טעם אמרו אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב בשביל להבריח את המזיקין. מילתיה אמרה שאין אמר דברים אחר אמת ויציב... מילתיה דר' יהושע בן לוי פליגא, דר' יהושע בן לוי קרי מזמורים בתרה (אחר ק"ש בערבית), והא תני אין אומר דברים אחר אמת ויציב, פתר לה באמת ויציב של שחרית.
ובפני משה,
מילתיה אמרה. וש"מ עוד ממילתיה דס"ל שאומר דברים אחר אמת ויציב והיינו אמת ואמונה, והם היו רגילין לומר גם בערבית אמת ויציב כל זאת כדמשמע לקמן דקאמר פתר לה באמת ויציב של שחרית, אלמא דגם בערבית היו אומרים אמת ויציב.
והנה מדברי הפני משה אנו למדין שההוכחה מדברי הירושלמי אינה ממשמעות הלשון 'אמת ויציב של שחרית' לחוד, כמו שנראה מדברי האדר"ת, דמשמע דאיכא נמי אמת ויציב בערבית, אלא זה מוכח מעצם דברי הגמ' דמיירי בק"ש של ערבית (לפני השינה), ומייתי דריב"ל קרי מזמורים בתרה, וקא פריך מהך דאין אומר דברים אחר אמת ויציב, הרי מבואר בהדיא דאיכא אמת ויציב בערבית.
ואולם יעויין במאירי בברכות (יב, א) שכבר עמד בזה, וז"ל,
ובתלמוד המערב ראיתי שאמרו בפרק זה אין אומרים דברים אחר אמת ויציב פתרי לה באמת ויציב של שחרית דמשמע אף בערבית היו אומרים לשון יציב, אינו כן אלא שאומר בברכה אחרונה של שחרית, ויש מפרשים שבערב היו אומרים אמת ויציב ואמונה ואין נראה כן.
ובדברי המאירי לא נתפרש היאך דחי לראיה מדברי הירושלמי, ועכ"פ חזינן שלא דבר חדש הוא לומר שאמרו אמת ויציב בערבית מכח דברי הירושלמי.
מה ידוע עוד בענין זה?