פורום אוצר החכמה

האם רק סגולה ונסתר, או יש גם טעם פשטי?
היכן מוזכר לראשונה לומר בסיום?
[ב"ק דף פ מוזכרים חמשת בניו, אחד מהם (רבי חייא) משום מה לא מוזכר ב"סיום", ועוד ששה מוזכרים]

גאולה בקרוב כתב:האם רק סגולה ונסתר, או יש גם טעם פשטי?
היכן מוזכר לראשונה לומר בסיום?
[ב"ק דף פ מוזכרים חמשת בניו, אחד מהם (רבי חייא) משום מה לא מוזכר ב"סיום", ועוד ששה מוזכרים]

איני יודע אם יענה על שאלתך, אבל בהערות הגרי"ש אלישיב מביא כמה פעמים בשם הרב מטעפליק שבכמה מקומות שיש בגמ' מחלוקת אמוראים בנוסחאות שונות, אמר רב פפא 'הלכך נימרינהו לתרווייהו' [כגון 'רופא כל בשר ומפליא לעשות'], וכוונתו הייתה לכבד את החכמים, לקיים דברי כל חכם. ולכן זכה שעשרת בניו יהיו תלמידי חכמים כדברי הגמ' במי שמכבד ת"ח. ולכן מזכירים כולם כשעושים יומא טבא לרבנן.

עי' בשיח השדה

ועי"ע במאמרו של הרב משה לייטר, ובספר אתקינו סעודתא

אהרן ארנד, הזכרת בני רב פפא בסיום הלימוד, סידרא, ה (תשמ"ט), עמ' 25-17

יש תשובת גאון בספר האשכול

יש תשובת גאון בספר האשכול,משם משמע שזו סגולה לאימון הזכרון.

מנהג אמירת בני ר"פ (המוזכר בש"ך יו"ד רמו' כז') קדמון מאד הוא וכבר נזכר בתשובת רב האי גאון, ומובא באשכול ה' ס"ת ס': "עסק י' [בני] רב פפא שמסדרין תלמידי חכמים שמותיהן כד מסיימי פרקים, אם הם בני רב פפא, ואם אביהם אחד או רבים, וסימנם שאומר ואתה את בריתי תשמור מאי פירושו. והשיב לאו כולם בני רב פפא גאון תלמידו של רבא הן, כי בנו של רב פפא אבא מר נקרא ומפורש בכתובות. ונראין כי בני שנים ושלשה הן. ויש מהן שקברותיהן על נהר פרת למעלה מגשרא דבבל, וקרובין הן לרב, כי יש מהן ששמע שמועות מן רב חסדא, ורב פפא גופו לא היה באותו זמן. וסמן ואתה את בריתי תשמור לא שמענו מעולם, אלא ודאי עשרה הם ויש להם סמן אחר שסדור בפי החכמים ותלמידיהם גדוליהם וצעיריהם, ואמרו כי יש בו קבלה להסיר שכחה, לפיכך כל זמן שאדם גורס פרק וחוזר עליו כמנהג דרגילין רבנן למימר נהדר מר עלה, הדרנא עלך, אומר אחר זה, הסימן, וזהו, חננא רמא ליה נהמא לאחוי אבא דבביה דאפיק לריכשיה סרהביה אדא לבי דרו. ואלו שמותיהן, חננא בר פפא, רמי בר פפא, נחמן בר פפא, אחא בר פפא, אבא מר בריה דרב פפא, רפרם בר פפא, רכיש בר פפא, סורחב בר פפא, אדא בר פפא, דרו בר פפא. ומקמי אדכורי בני רב פפא אמרי רבנן הכי, נהדר מר עלה, הדרנא עלך, ודעתן עלך, לא תתנשי". עכ"ל. הרי שהיה לרבנן סימן לזכור שמות כל בני ר"פ המובאים בגמ', כדי שלא להתבלבל בין אומרי השמועות, כדרך שנתנו סימן בין ר' מלכיא לר' מלכיו, וכיון שאומר אחרי לימודו סימן לדבר זה שיכול לבלבל התלמיד, הרי עושה סימן טוב נגד שכחה. ולפי זה עיקר חסר מן הספר שאנו אומרים שמות בני ר"פ אבל לא את הסימן לזכירתם, ומן הראוי היה לומר גם הסימן שהזכיר רב האי. ועי' ב"ק פ: (חב"ד בי"ח בח"ן סימן) אמר רבי אחא בר פפא משום רבי אבא בר פפא משום רבי אדא בר פפא, ואמרי לה: אמר ר' אבא בר פפא משום רבי חייא בר פפא משום רבי אחא בר פפא, ואמרי לה: אמר ר' אבא בר פפא משום רבי אחא בר פפא משום רבי חנינא בר פפא. הרי שהיו צריכים סימנים מרוב הבלבול בכיוצא בזה. וגם אולי יש לתקן השמות, בנוסח ההדרן מוזכרים בני רב פפא: חנינא, רמי, נחמן, אחאי, אבא מרי, רפרם, רכיש, סורחב, אדא, דרו. ובתלמוד מוזכרים כל השמות הללו מלבד אבא מרי. אלא שבמקום נחמן אי' נחום, במקום אחאי אחא. וכן שמות קרובים כמו אבא דשמא הוא שיבוש של אדא, וכן אחא. חננאל וחנין שמא הם שיבוש של חנינא. וכן יש בגמ' עוד שלשה בני רב פפא שאינם בהדרן: רבא, שמואל, יהודה.

יש"כ לכל העונים

אולי עצם הדבר שיש כאן ת"ח גדול עם עשרה בנים ת"ח גדולים, מה שלא פשוט כלל, וודאי קשור ליראת שמים והמידות הטובות הנלקחות מהלימוד, מזרז את גומרי המסכת לזכור את תכלית הלימוד, ולאפוקי מכל הסיבות המונעות מת"ח שיהיו בניהם ת"ח [שלזכרוני כעת, רובן בידי אדם, חוץ מ"כדי שלא יאמרו תורה ירושה להן"]

לא כל בני פפא הנזכרים הם בני רב פפא האמורא