פורום אוצר החכמה

לחברי הפורום חובבי הספר,
להלן מייל שקיבלתי מידידי הרב יעקב ישראל סטל:

שלום וישע רב,
בעונג רב שמח אני לבשר על שני ספרים חדשים שהופיעו זה עתה בההדרתי:

1. תשובות רבינו אלעזר מוורמייזא, ה'רוקח': שיר מחורז בהנהגת התשובה ודרכיה.
כ-250 עמודים.

2. דרשות לימי התשובה: שלוש דרשות לימי התשובה מבית מדרשם של חסידי אשכנז.
כ-100 עמודים.

שני החיבורים נדפסים לראשונה מכת"י, בצירוף מבואות, הערות וביאורים, נספחים ומפתחות.
מצורפות בזה דוגמאות מן החיבורים, להטעים את המעיין. בהזדמנות זו אף צירפתי רשימה כללית מפִרסומַי (הן ספרים והן מאמרים) עם דוגמאות מן הספרים.

הספרים נדפסו בכמות עותקים מצומצמת, וניתן לרוכשם בחנויות הספרים ואף אצלי.
מחירם: 'תשובות הרוקח' - 50 ש"ח, 'דרשות לימי התשובה' - 30 ש"ח.
שני הספרים יחד (ברכישתם אצלי): 74 ש"ח.

ואם ידוע לכם אדם העשוי להתעניין בספרים אלו, עשו נא עמי חסד ותפנו את תשומת לבו.

בברכה נאמנה
יעקב ישראל סטל
alfabita99@gmail.com

יישר כח גדול לרב המהדיר, הזריז ורגיל במלאכתו, אשריך בבירור מקחם של צדיקים!
יומא טבא לרבנן ותלמידהון בהתגלות חיבורים נוספים לרבותינו הראשונים קדושי ארץ

מזל טוב

ו"אוצר לב" מדוע נשמט מן הרשימה?

מזל טוב לידידנו הרב סטל שליט"א, ויהי רצון שנזכה לראות עוד ספרים רבים היוצאים מתחת ידו האמונה

ג"א מצטרף למברכים, יזכה ידידי הגהמ"ח לגלות צפונות ראשונים ולתעלומה לקרוא אור, ומלאו פני תבל תנובתו.

------------


אַחֵינוּ כָּל בֵּית יִשְֹרָאֵל. הַנְּתוּנִים בַּצָרָה וּבַשִׁבְיָה. הָעוֹמְדִים בֵּין בַּיָּם וּבֵין בַּיַּבָּשָׁה. הַמָּקוֹם יְרַחֵם עֲלֵיהֶם וְיוֹצִיאֵם מִצָּרָה לִרְוָחָה. וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה. וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה. הַשְׁתָּא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב. וְנֹאמַר אָמֵן:

יישר כח.
הערה למברכים, כאן ובעוד מקומות: עמל תורה אינו תלוי במזל העליון. לא מתאים לברך 'מזל טוב'. אלא אם כן הכוונה לברך על מציאות הספר עצמו שתלוי ג"כ במזל. אבל אני יוצא מתוך ההנחה שהמברכים אינם קמים מלפני הספר ולא מפני הסופר. ועכ"פ הדברים נוגעים לעוד מקומות, כמו סיום מסכת למשל.

ברכות מאליפות להרב המהדיר שליט"א.

איתמחי גברא ואיתמחי קמיעא.

אף אני אצטרף למברכים, יהא רעווא שיזכה ידידי המחבר שליט"א להוסיף ולחבר עוד ספרים אחרים ולהעשיר ארון הספרים בההדרותיו ומחקריו המשובחים, ויושפע עליו שפע ברו"ג למען יוכל להמשיך לישב על שולחן המחברים בלי עול פרנסה ועולם של בעלי כיסים.

ברכות מרובות, משמי ערבות, לאלפי רבבות, ולדורי דורים.
למגלה תעלומות, בגנזכים אטומות, חתומות וסתומות, מעיני נברים.
למופת ולאות, אחר תלאות, שרידי מלתעות, ושיני עכברים.
עת בא עתם, בידי איש תם, מכתבם הנעתם, נהיו לספרים.
עלה בשורות, כתב הערות, ביאורים ומקורות, הפכם למאורים.
עוד ידו נטויה, להשקות לרויה, ולגאול משביה, דברי אדירים.

הערה למברכים, כאן ובעוד מקומות: עמל תורה אינו תלוי במזל העליון. לא מתאים לברך 'מזל טוב'.

גם אחרי העמל וכשרון המעשה שידיו רב לו למחבר באלה, עדיין צריך לברכה ולשפע מן המזל העליון שהכל תלויים בו, ירבו הברכה וההצלחה במעשי ידיו.

אחר שכבר הארכתי בשבח המחבר וטיב יצירותיו, ראה כאן viewtopic.php?f=7&t=8165&p=85340&hilit=%D7%A1%D7%92%D7%95%D7%9C%D7%94+%D7%A1%D7%98%D7%9C#p72703

ברכה קצרה, לידידי הרב סטל שליט"א, הוסף עוד תת תנובה כיד ד' הטובה עליך, כפליים לתושיה, יין ישן בקנקן חדש, והחזר בהארותיך ובפלפוליך כבן קנז, תורת חסידים הראשונים דאשכנז.

בשורה טובה תדשן עצם! יבורך המהדיר הנכבד על מפעליו המחכימים ומאירי העיניים ויוסיף עוד כהנה וכהנה.

במבוא המאלף לתשובות ר"א הרוקח (עמ' 4) נזכר חידושו של ריה"ח בענין וידוי החטא בפני החכם, והכפרה והמחילה שהחכם ממציא לחוטא ע"י סיגופים שונים (ובהמשך הרחיב המהדיר על דעתו השונה של הרוקח בזה עי"ש). לכאורה לא מצינו רעיון זה במקורות חז"ל והקדמונים. מסתבר שיש להבין את הדגשת הענין ברוח דבריו של ספר חסידים (סי' תתשא) על הקשר שבין אורחותיהם של היהודים הדרים בְמקום לגויי המקום (ועיין בתוכחת יחזקאל ה ז: וּכְמִשְׁפְּטֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם לֹא עֲשִׂיתֶם, וברש"י: ורבותינו פירשו כמתוקנים שבהם לא עשיתם, כמקולקלים שבהם עשיתם).

ומצאתי שכתב פרופ' יוסף דן (בספרו הגדול על ריה"ח, פ"ו, תורת התשובה של ר' יהודה החסיד: תשובת המשקל ובעיית ההשפעה הנוצרית): נושא מיוחד בתוך מערכת זו הוא הווידוי, אשר היה ככל הנראה סלע מחלוקת בין ר' יהודה החסיד לבין תלמידו ר' אלעזר מווֹרמס. הצורך בווידוי לפני האל, תוך חרטה על החטא ובקשת כפרה, הוא מן המוסכמות היסודיות (מאז ניסוחיו של רב סעדיה גאון) בכל תיאורי התשובה ביהדות ימי-הביניים. ר' אלעזר מווֹרמס קבע נושא זה במרכז תפישׂתו, וכתב כמה ניסוחים פיוטיים של וידוי אישי ובקשת כפרה. בדבריו של ר' אלעזר, כמו בדבריהם של חכמי ספרד בנושא זה, אין רמז לצורך בווידוי לפני אדם אחר. ר' יהודה החסיד הוא שקבע, כי וידוי לפני חכם הוא אחד המאפיינים של חבורת החסידים שאותה שאף להקים. ככל הנראה, דחו כל הסובבים אותו את דעתו בעניין זה, ולא היה לה הד אלא כעבור מאות שנים, כאשר חבורות של בעלי תשובה התגבשו בקרב מקובלי צפת במאה ה-16. אפשר להבין את הרתיעה מפני וידוי לפני חכם בגלל מרכזיותו של תהליך זה בכנסייה הקתולית. אך מעבר לחשש מפני הדמיון למנהג הנוצרי, הדבר מבטא את הרתיעה מפני הפקעתו של תהליך התשובה מתחום חייו הדתיים האישיים של האדם ומיסודו כערך חברתי. חכמי ישראל בימי-הביניים דחו את הדבר הזה, אך הוא מצא מקום מסוּים ביהדות בזמן החדש. (עכ"ל. יש לציין שגם ר' נחמן מברסלב מדבר בליקוטיו ח"א תורה ד על חשיבות "וידוי דברים לפני תלמיד חכם", ועל הכפרה שהחכם ממציא למתוודה בפניו).

פרקים נכבדים מספרו של דן (ובכללם הפרק הנ"ל העוסק במכלול תורת התשובה של ריה"ח ותלמידיו) מצויים באתר הספרייה הוירטואלית של מט"ח http://lib.cet.ac.il/pages/articleitem.asp?item=37

שמחה גדולה היא לנו. ספריו של הרי"י סטל הם דוגמא ומופת לעורכים תורניים רציניים, ולי אישית הם פתחו פתחים גדולים אל בית מדרשם של חסידי אשכנז.

בנוגע להערת אריסמנדי על הוידוי לפני חכם: בכל המקורות שנאספו ע"י איבן מרקוס ויוסף דן (ואולי כבר ע"י יצחק בער) וגם באלו שהוסיף למצוא ריי"ס לא מוזכר כלל שישנה מטרה בוידוי כשלעצמו. בכל המקומות מדובר רק ע"כ שהחוטא יבוא אל החכם ויספר לו חטאו ע"מ שהחכם ידריכהו כיצד לשוב ולתקן את החטא. משום מה סבר ריה"ח שאין לתת את תורת התשובה ביד כל אחד לעצמו, וצריך לשאול את החכם אודותיה (אולי היה על החכם להתייחס לכל מקרה לגופו, אם כי מהמקורות לא כ"כ משמע כן). הרוקח ראה שאנשים בושים בזה, ולכן הוא כן נתן ביד כל אחד את האפשרות להיוודע לבד כיצד יתקן את חטאיו.
החוקרים הרחוקים מתוי"ש ראו מהרהורי ליבם, וע"כ נפנו לדון על ההשפעה הנוצרית. לדידן, אין מקום אלא להגדרה כזו: ריה"ח הצריך התייעצות עם חכם כיצד לשוב, והרוקח ויתר על דרישה זו.

ענין הוידוי לפני חכם כבר היה עליו אשכול כאן ודברי הרב אוצה"ח שם קרובים למ"ש הרב יענקל

ג"א הקטן מצטרף למברכים.

נטיעות כתב:ו"אוצר לב" מדוע נשמט מן הרשימה?

האם אפשר לדעת מה טיבן של ספריו אוצר לב ובואו חשבון ובזה להיבין מפני מה נשמט מן הרשימה

לייבעדיג יענקל כתב:שמחה גדולה היא לנו. ספריו של הרי"י סטל הם דוגמא ומופת לעורכים תורניים רציניים, ולי אישית הם פתחו פתחים גדולים אל בית מדרשם של חסידי אשכנז.

בנוגע להערת אריסמנדי על הוידוי לפני חכם: בכל המקורות שנאספו ע"י איבן מרקוס ויוסף דן (ואולי כבר ע"י יצחק בער) וגם באלו שהוסיף למצוא ריי"ס לא מוזכר כלל שישנה מטרה בוידוי כשלעצמו. בכל המקומות מדובר רק ע"כ שהחוטא יבוא אל החכם ויספר לו חטאו ע"מ שהחכם ידריכהו כיצד לשוב ולתקן את החטא. משום מה סבר ריה"ח שאין לתת את תורת התשובה ביד כל אחד לעצמו, וצריך לשאול את החכם אודותיה (אולי היה על החכם להתייחס לכל מקרה לגופו, אם כי מהמקורות לא כ"כ משמע כן). הרוקח ראה שאנשים בושים בזה, ולכן הוא כן נתן ביד כל אחד את האפשרות להיוודע לבד כיצד יתקן את חטאיו.
החוקרים הרחוקים מתוי"ש ראו מהרהורי ליבם, וע"כ נפנו לדון על ההשפעה הנוצרית. לדידן, אין מקום אלא להגדרה כזו: ריה"ח הצריך התייעצות עם חכם כיצד לשוב, והרוקח ויתר על דרישה זו.

אכן כך הוא, ודפח"ח

ברכות לרב סטל
כה יתן ה' וכה יוסיף

אריסמנדי,
שלוש הערות:
1. ר' יהודה החסיד אינו היחידי מחסידי אשכנז המחייב את הוידוי לפני החכם. קדם לו אביו, ר' שמואל, המדגיש את הדבר כמה וכמה פעמים ב'ספר התשובה' שלו (הנכלל בתחילת ספר חסידים, מהדורת מק"נ). בנוסף לכך, גם דורות לאחר ר' יהודה החסיד המשיכו חסידי אשכנז והשותים מימיהם לחייב את הוידוי. לדוגמא, ר' אליעזר הדרשן, נינו של החסיד, מחייבו.
2. יצחק בער אכן טען ש'תשובת המשקל' הוא בהשפעה מובהקת מהנוצרים, אך כל חכמי האקדמיה (ביניהם יוסף דן) הסכימו שאין כל הכרח בדבר.
3. בנוגע לוידוי לפני חכם במשנת חסידי אשכנז, כנראה לא ראית את המובא ב'דרשות לימי התשובה', עמ' כג-כה הערה 130.