לשון השו"ע, סימן א', סעיף ט:
יש נוהגין לומר פרשת הכיור (שמות ל, יז כא) ואח"כ פרשת תרומת הדשן (ויקרא ו, א ו) ואח"כ פ' התמיד (במדבר כח, א ח) ואח"כ פרשת מזבח מקטר קטורת (שמות ל, ז י) ופרשת סמני הקטורת ועשייתו (שמות ל, לד לו):
למה והאם מישהו כתב על זה: מכל הדברים, דוקא את פרשת 'מקטר קטורת', לא אומרים?