פורום אוצר החכמה

בני בנים (א מה) קבלתי מהגמו"ז [מהרי"א הענקין] שתפסו גדולי דורו על ספר ח"ח שהביא הרבה מדרשים ומאמרי ירושלמי ובנה עליהם הלכות מוצקות

האם ידוע לאלו גדולי הדור הכוונה?

נדמה לי שר' יצחק בלאזר.

מי יודע עוד פרטים?

למישהו יש מידע בנוגע לשאלה המעניינת הנ"ל?

שמעתי פעם שרבי ישראל מסלנט לא רצה להסכים על הספר מחמת שחלק על פסקו (כלל ד' הלכה י"ב) שמי שדיבר לשה"ר על חברו והגיע לו היזק מזה אפי' שחברו אינו יודע מזה צריך לגלות לו ולבקש ממנו מחילה ע"ז.

בערל כתב:שמעתי פעם שרבי ישראל מסלנט לא רצה להסכים על הספר מחמת שחלק על פסקו (כלל ד' הלכה י"ב) שמי שדיבר לשה"ר על חברו והגיע לו היזק מזה אפי' שחברו אינו יודע מזה צריך לגלות לו ולבקש ממנו מחילה ע"ז.

כן שמעתי ממו"ר הגר"א שפירא זצ"ל

בערל כתב:שמעתי פעם שרבי ישראל מסלנט לא רצה להסכים על הספר מחמת שחלק על פסקו (כלל ד' הלכה י"ב) שמי שדיבר לשה"ר על חברו והגיע לו היזק מזה אפי' שחברו אינו יודע מזה צריך לגלות לו ולבקש ממנו מחילה ע"ז.

לא נראה שהשואל חיפש חולקים מהסוג שהזכרת.

בערל כתב:שמעתי פעם שרבי ישראל מסלנט לא רצה להסכים על הספר מחמת שחלק על פסקו (כלל ד' הלכה י"ב) שמי שדיבר לשה"ר על חברו והגיע לו היזק מזה אפי' שחברו אינו יודע מזה צריך לגלות לו ולבקש ממנו מחילה ע"ז.

החפץ חיים ענה לו בסגנון: מה אני יכול לעשות? כך כותב רבינו יונה (זה אכן נמצא בשערי תשובה).
ובאמת, כל הנושא של הלכות שמירת הלשון זהו נושא טעון ורגיש מאוד, ונראה לי שזה מונע דיון ענייני וביקורתי בפסקי הלכות אלו. באמת חבל, אבל כנראה שאין אופציה אחרת.

קראקובער כתב:

בערל כתב:שמעתי פעם שרבי ישראל מסלנט לא רצה להסכים על הספר מחמת שחלק על פסקו (כלל ד' הלכה י"ב) שמי שדיבר לשה"ר על חברו והגיע לו היזק מזה אפי' שחברו אינו יודע מזה צריך לגלות לו ולבקש ממנו מחילה ע"ז.

לא נראה שהשואל חיפש חולקים מהסוג שהזכרת.

ודאי שכאלו הוא חיפש, שהרי הגרי"ס גדול הדור היה, ועומק עיונו מבהיל. וכן ר' איצל'ה. ובכא"פ הספר התקבל להלכה.

קו ירוק כתב:ודאי שכאלו הוא חיפש, שהרי הגרי"ס גדול הדור היה, ועומק עיונו מבהיל. וכן ר' איצל'ה. ובכא"פ הספר התקבל להלכה.

איך אפשר להבין אחרת?!

בני בנים (א מה) קבלתי מהגמו"ז [מהרי"א הענקין] שתפסו גדולי דורו על ספר ח"ח שהביא הרבה מדרשים ומאמרי ירושלמי ובנה עליהם הלכות מוצקות

האם ידוע לאלו גדולי הדור הכוונה?

קו ירוק כתב:

קראקובער כתב:

בערל כתב:שמעתי פעם שרבי ישראל מסלנט לא רצה להסכים על הספר מחמת שחלק על פסקו (כלל ד' הלכה י"ב) שמי שדיבר לשה"ר על חברו והגיע לו היזק מזה אפי' שחברו אינו יודע מזה צריך לגלות לו ולבקש ממנו מחילה ע"ז.

לא נראה שהשואל חיפש חולקים מהסוג שהזכרת.

ודאי שכאלו הוא חיפש, שהרי הגרי"ס גדול הדור היה, ועומק עיונו מבהיל. וכן ר' איצל'ה. ובכא"פ הספר התקבל להלכה.

שניכם צודקים.
ודאי שהערות של גדולי הדור, הגרי"ס והגרי"ב יתקבלו בברכה, אבל לא חיפשתי משהו מהסוג שהביא הרב בערל, אלא מסוג השאלה שבפתח האשכול, כפי שהעיר הרב קראקובר.

החושב כתב:ובאמת, כל הנושא של הלכות שמירת הלשון זהו נושא טעון ורגיש מאוד, ונראה לי שזה מונע דיון ענייני וביקורתי בפסקי הלכות אלו. באמת חבל, אבל כנראה שאין אופציה אחרת.

לא הבנתי. אפשר הסבר או דוגמא?

לא רוצה להביא דוגמה קונקרטית משום שאיני בסוגיא.
אך כוונתי היא, שאם בעניין שאר תחומי ההלכה משנה ברורה כותב הוראה מסוימת, גדולי הפוסקים לא נמנעים מלחלוק או לסייג את דבריו, והכל בהתאם לחוזק הראיות מש"ס ופוסקים. ואילו בעניין לשון הרע, אם החפץ חיים החמיר בעניין מסוים, זה בעייתי מאוד לבוא ולציין שדבריו מחודשים ומקורו אינו מוכרח.

הסיבה הפשוטה היא, שאין כ"כ מי שעוסק בהלכות אלו בעיון מהש"ס והראשונים וכל המקורות, ומי שכן לומד בעיון זה את הח"ח.

ראיתי באחד מספרי מקורבי החזו"א (לא זוכר כרגע מי) שהחזו"א טען לגבי מש"כ הח"ח שמי שמדבר לה"ר עובר על הרבה לאוין גם צדדיים, החזו"א טען שלא, דנים בזה בנוגע לנדון של מבטלין תלמוד תורה למקרא מגילה, ונשאלת השאלה אטו מקרא מגילה אינו תלמוד תורה, ומתרצים ע"פ יסוד החזו"א שמי שקורא מגילה, הוא לא נחשב עוסק בתורה.
מי שיודע יותר מדוייק שיעדכן.

הגר"ה זקס זצ"ל אמר שיעורים קבועים בספר ח"ח עשרות שנים, עוד בישיבת חברון, ושמעתי שבני משפחתו עובדים על ספר משיעוריו.

בנוגע לדברי הרב ענקין, לי זכור שהיה נדון על השימוש הרב שעשה הח"ח בספר שערי תשובה, והיה נדון אם ספר שנכתב לא בתור ספר הלכה אלא ספר יראה אם אפשר לפסוק הלכות על פיו

גיזונטע קאפ כתב:ראיתי באחד מספרי מקורבי החזו"א (לא זוכר כרגע מי) שהחזו"א טען לגבי מש"כ הח"ח שמי שמדבר לה"ר עובר על הרבה לאוין גם צדדיים, החזו"א טען שלא, דנים בזה בנוגע לנדון של מבטלין תלמוד תורה למקרא מגילה, ונשאלת השאלה אטו מקרא מגילה אינו תלמוד תורה, ומתרצים ע"פ יסוד החזו"א שמי שקורא מגילה, הוא לא נחשב עוסק בתורה.
מי שיודע יותר מדוייק שיעדכן.

מובא בתשובות וכתבים סי' ע"ה

סעדיה כתב:

גיזונטע קאפ כתב:ראיתי באחד מספרי מקורבי החזו"א (לא זוכר כרגע מי) שהחזו"א טען לגבי מש"כ הח"ח שמי שמדבר לה"ר עובר על הרבה לאוין גם צדדיים, החזו"א טען שלא, דנים בזה בנוגע לנדון של מבטלין תלמוד תורה למקרא מגילה, ונשאלת השאלה אטו מקרא מגילה אינו תלמוד תורה, ומתרצים ע"פ יסוד החזו"א שמי שקורא מגילה, הוא לא נחשב עוסק בתורה.
מי שיודע יותר מדוייק שיעדכן.

מובא בתשובות וכתבים סי' ע"ה

וע"ע - http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f= ... it#p268332

גיזונטע קאפ כתב:בנוגע לדברי הרב ענקין, לי זכור שהיה נדון על השימוש הרב שעשה הח"ח בספר שערי תשובה, והיה נדון אם ספר שנכתב לא בתור ספר הלכה אלא ספר יראה אם אפשר לפסוק הלכות על פיו

ראש וראשון למעוררים על עניין זה - החפץ חיים בהגהה להקדמה:

גיזונטע קאפ כתב:הגר"ה זקס זצ"ל אמר שיעורים קבועים בספר ח"ח עשרות שנים, עוד בישיבת חברון, ושמעתי שבני משפחתו עובדים על ספר משיעוריו.

מרשימותיו, מהקלטות או מכתבי תלמידים?

גיזונטע קאפ כתב:[הגר"ה זקס זצ"ל אמר שיעורים קבועים בספר ח"ח עשרות שנים, עוד בישיבת חברון, ושמעתי שבני משפחתו עובדים על ספר משיעוריו.
[/quote מתעניין] מרשימותיו, מהקלטות או מכתבי תלמידים?

מרשימותיו לא נראה לי, כי לא רשם כמעט כלום,
אם מכתבי תלמידים או מהקלטות לא אדע,
בכל מקרה הספרים שיצאו עד עכשיו, מדוייקים למדי.

עדיין מחכה לתשובה לשאלתי שלפי הח"ח מאי מקשה הגמרא כולם בלשוה"ר סלקא דעתך? אלא אימא באבק לשון הרע.

השגת מרן החזו"א זצ"ל, מצ"ב.

השגת רבי אריה צבי פרומר - הרב מקוז'יגלוב ע"ה הי"ד, מצ"ב.

שמעתי בשם החזו"א שמי ששמע מחבירו סברא וכד', וסברתו לא ישרה בעיניו, אעפ"כ מותר לו לומר סברא זאת לאחרים בשם אותו פלוני, ואין בזה משום לשה"ר אף שלמספר הדברים נראים כדברי הבל, כי אדם שמח שדברי תורתו נשמעים ומתפרסמים.
האם מישהו יכול להראותני מקור דברים אלו.
(לא באתי לדון כאן בפרטי הדינים שיש בזה, ולא לדון על עצם סברת החזו"א, אלא לבקש את מקורם).
יש"כ

גם זו לטובה כתב:בני בנים (א מה) קבלתי מהגמו"ז [מהרי"א הענקין] שתפסו גדולי דורו על ספר ח"ח שהביא הרבה מדרשים ומאמרי ירושלמי ובנה עליהם הלכות מוצקות

האם ידוע לאלו גדולי הדור הכוונה?

מישהו יודע למה הכוונה, איפה הח"ח בנה הלכות מוצקות על הירושלמי או על מדרשים?
כמעט ההלכה היחידה שהח"ח למד מהירושלמי היא שמותר לדבר לה"ר על בעלי מחלוקת. וגם בזה רבינו יונה הקדים אותו. אכן הוא מזכיר את הירושלמי כמה וכמה פעמים בספרו, ואף למד משם כמה דברים, אבל מכאן עד 'בנה עליהם הלכות מוצקות', הדרך רחוקה. ובר מן דין, מה החסרון בלהביא ראיה מירושלמי, אטו הוא היחיד שלמד הלכות מהירושלמי. ובשלמא אם היה פוסק כהירושלמי נגד הבבלי, ניחא, אבל לא זכור לי שיש אפי' מקום אחד כזה בכל ספר ח"ח.

אגב, על אף שאינו שאלת האשכול (ותשו"ח לר' באמונתו על המ"מ הנפלאים שהביא), ראוי לציין לדברי היעב"ץ (אבות פרק א', משנה ט"ז) בענין לשה"ר (בהערותיו שנדפסו במדור הגהות וחידושים במהדורת וגשל, וכעין זה בקצת שינוי לשון בחידושיו הנדפסים בגליון) על מה שכתב בפירוש המשניות להרמב"ם וז"ל, אמנם לה"ר הוא שיגנה גנות האדם אפילו בפעולותיו אשר יעשה באמת כו'. וכתב על זה היעב"ץ: ר"ל אם האיש ההוא כשר בזולת פעולת הגנות ההוא שאינו רשע מחמתו (כגון שאוכל הרבה) גם לא חטא כנגדו, כי באופן זה, לא ימלט ממנו גם החסיד שבחסידים כמו שמוכיחים מעשים רבים בתלמוד ובמדרשים, גם הר"מ עצמו לא נמלט מכיוצא בזה כנראה ממ"ש על מר זכריה ואחרים,
אבל קללת הרשעים בעלי החסרונות שזכרם לפנינו מחוייבת כמ"ש הרמב"ם ז"ל בחמישי משמונה פרקים שהקדים למסכתא זו, עכ"ל.

ומעולם תמהתי על מה שלפי הגדרת הח"ח כמעט כל העדה הקדושה נכשלת בלשון הרע גמורה ולמה נקטו חז"ל שכולם באבק לשון הרע? ואני שמח לראות שכיוונתי לדעת הרב קראקובר. ואנו רואים איך עם כל הפרסום שעושים היום על ענין לשון הרע, וכל הלימוד בהלכותיו, עדיין כ"כ קשה למצוא מי שבאמת נקי מעבירה זו לפי הח"ח, ואיך יתכן שעבירה כ"כ חמור יהיה כ"כ קשה ליזהר ממנה? עכ"פ כמדומה שדעת היעב"ץ קרוב יותר למה שהיה מקובל בעולם התורה בימי קדם, וכמו שכתב, הרי מעשים רבים יוכיחו על זה.