פורום אוצר החכמה

"שיחת תלמוד - שיגרת לשון חכמים" כך היא כותרתו של מאמר מאלף מפרי עטו של הרב ראובן ברים מבני ברק בקובץ בית אהרן וישראל (גל' קעד) שי"ל בימים האחרונים.

מאמר ראשון מתוך סידרא על ה'שיגרא דלישנא' של האמוראים בש"ס שנקטו לשון המקראות והכתובים בצחות לשונם; ויתירה מזאת, לשונות ראשונים (במאמר זה - רש"י ותוס') שנהגו כך. ממצא מחכים ומעניין, ולפעמים אף מבכר גירסא מסויימת על חברותיה.

יבורך מי שיעלה את המאמר הנ"ל לעיון החברים.

באדיבות אחד מהחברים, הנכון תמיד לסיוע בכל מבוקש, בעצה ובתבונה ובכל מלאכה.

ראיתי באיזהו מקומן כי מרן הגרש"ז אויערבאך זלל"ה התנגד בחריפות רבה להשתמש בפסוקים למליצות לשון וכדומה [ואולי רק בהקשרים מסויים], אך כמדומה שבנושא זה חלוקים עליו חבריו, ופוק חזי לרבנן ותלמידיהון שנוהגים כך.

יש להעיר על מחבר המאמר שמציין מקור לרש"י ערובין 'אמרי נואש' בפסוק בירמיה אמרו נואש, במקום באיוב ו' כו' 'אמרי נואש'

תשוח"ח להרב הכותב על המאמר הנפלא, מלא וגדוש ונכתב בתבונה.
אגב אעיר שנראה לי שיש לחלק בין השתמשות במליצה ע"פ פסוק בדו שיח רגיל, ובין השתמשות בהם בתוך ברכות ותפילות מפי תנאים ואמוראים. שהרי ברכות ותפילות ואיחולים נסמכו תמיד על לשונות המקרא, פוק חזי שעצם מטבע הברכות בנוי רובו על ביטויים ולשונות ע"פ מקראות.

ואגב אענה אף אני בשני מליצות בפירש"י, אחד בפירושו על התורה ואחד בפי' לזבחים. [אגב, שמתי לב שהכותב לא הביא מפירש"י לתורה.]
א -

(רש"י במדבר טז ז)

(ז) רב לכם בני לוי - דבר גדול אמרתי לכם. ולא טפשים היו שכך התרה בהם וקבלו עליהם לקרב, אלא הם חטאו על נפשותם, שנאמר את מחתות החטאים האלה בנפשותם. וקרח שפקח היה מה ראה לשטות זה, עינו הטעתו, ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו, שמואל ששקול כנגד משה ואהרן. אמר בשבילו אני נמלט, וכ"ד משמרות עומדות לבני בניו כולם מתנבאים ברוח הקודש, שנאמר (ד"ה א' כה, ה) כל אלה בנים להימן, אמר אפשר כל הגדולה הזאת עתידה לעמוד ממני ואני אדום, לכך נשתתף לבוא לאותה חזקה, ששמע מפי משה שכולם אובדים ואחד נמלט. אשר יבחר ה' הוא הקדוש, טעה ותלה בעצמו, ולא ראה יפה, לפי שבניו עשו תשובה, ומשה היה רואה.

ומקורו מתנחומא בלשון הנ"ל, והוא ע"פ הפסוק "ומשה היה רועה את צאן יתרו חותנו", במשחק מילים רועה \ רואה!

ב -

(זבחים קיד.)
[הגמרא מבארת מ"ט דר"ש דסבר דמחוסר זמן שהקריב בחוץ הוא בל"ת]
אמר רבי אילעא אמר ריש לקיש, דאמר קרא: לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום, אמר להו משה לישראל: כי עייליתו לארץ, ישרות תקריבו, חובות לא תקריבו, וגלגל לגבי שילה מחוסר זמן הוא, וקאמר להו משה: לא תעשון.

ופירש"י: "חובות לא תקריבו - איש איש שבכם לא יקריב שום חובה ואפילו בבמת ציבור, עד שתבאו אל המנוחה ותקריבום. אלמא, חובות דגלגל מחוסרי זמן הם עד כי יבא שילה ויקריבום שם, וקאמר רחמנא לא תעשון אותם בגלגל, ומשמע בין בבמת ציבור בין בבמת יחיד, אלמא מחוסר זמן בבמה בלא תעשה."

ראה גם רש"י שמות ל כט

כל משיחת משכן וכהנים ומלכים מתורגם לשון רבוי לפי שאין צורך משיחתן אלא לגדולה כי כן יסד המלך שזה חנוך גדולתן ושאר משיחות כגון רקיקין משוחין (עמוס ו) וראשית שמנים ימשחו לשון ארמית בהן כלשון עברית:

וכמודמה שכבר דברו כאן בזה

צולניק כתב:ראיתי באיזהו מקומן כי מרן הגרש"ז אויערבאך זלל"ה התנגד בחריפות רבה להשתמש בפסוקים למליצות לשון וכדומה [ואולי רק בהקשרים מסויים], אך כמדומה שבנושא זה חלוקים עליו חבריו, ופוק חזי לרבנן ותלמידיהון שנוהגים כך.

כמדומה אני שכוונתך לספרו הנחמד של ר' טוביה פריינד, ואם בכך הדברים אמורים, אזי הכוונה היתה דווקא לשימוש בפסוקים באופן של ליצנות מהפסוק, עד כדי כך שפעם שהה במקום שבדחן אחד עשה כן, וקם הגרש"ז בחרי אף לכבוד התורה ועזב את המקום.
אבל מליצות? מאן דכר שמייהו, בין נא והתבונן בספרי גדולי ספרד וארצות המזרח, אשר ינובבו שפתיים, יסננו בקולמוס מבין שיניים, בפסוקי דת יומיים, יהפכו ארץ לשמיים, יליצו ביושר וביופי זהב אופיריים, זה אחר זה יחרזו כמרוצת בני עפריים, ביתד ותנועות שתיים, או בכל מילים השוות בירכתיים...
בידידות ובברכה שתהא הצדיק וטוב לו מבין השנים...
א גאליציאנער

א גאליציאנער כתב:כמדומה אני שכוונתך לספרו הנחמד של ר' טוביה פריינד, ואם בכך הדברים אמורים, אזי הכוונה היתה דווקא לשימוש בפסוקים באופן של ליצנות מהפסוק

גמ' מפורשת

סנהדרין קא.
תנו רבנן הקורא פסוק של שיר השירים ועושה אותו כמין זמר והקורא פסוק בבית משתאות בלא זמנו מביא רעה לעולם מפני שהתורה חוגרת שק ועומדת לפני הקדוש ברוך הוא ואומרת לפניו רבונו של עולם עשאוני בניך ככנור שמנגנין בו לצים. וברש"י הקורא פסוק בבית המשתאות בלא זמנו - במיסב על יינו עושה שחיקותיו בדברי תורה וקורא פסוקים בקול רם לשחק בהם בני המשתה.

מה יש יותר ממליצות כמו העלה בזכורו או את מקורו הראה וכו'

בקרו טלה כתב:

א גאליציאנער כתב:כמדומה אני שכוונתך לספרו הנחמד של ר' טוביה פריינד, ואם בכך הדברים אמורים, אזי הכוונה היתה דווקא לשימוש בפסוקים באופן של ליצנות מהפסוק

גמ' מפורשת

סנהדרין קא.
תנו רבנן הקורא פסוק של שיר השירים ועושה אותו כמין זמר והקורא פסוק בבית משתאות בלא זמנו מביא רעה לעולם מפני שהתורה חוגרת שק ועומדת לפני הקדוש ברוך הוא ואומרת לפניו רבונו של עולם עשאוני בניך ככנור שמנגנין בו לצים. וברש"י הקורא פסוק בבית המשתאות בלא זמנו - במיסב על יינו עושה שחיקותיו בדברי תורה וקורא פסוקים בקול רם לשחק בהם בני המשתה.

הגמרא היא לא ראייה לנידון נושא האשכול כי כל אחד מבחין בחילוק בין מי שעושה ליצנות בפסוקים בבית המשתה לבין האומר דבר חריפות בשיחת חולין ואומר מליצה דרך שימוש בפסוק. ויש בזה צד הפוך לגמרי כי רואים שכל בעלי אומנות או אנשי מדע וכדומה בשיחת חולין שלהם משלבים את הביטויים מעולמם שעוסקים בו והמשתמש בפסוקים רק מוכיח שדעתו עליהם והיא שיחתו כל היום.

וכמדומני שגם אתה לזה התכוונת שהגמרא ראייה רק לעניין זה.

ולכאוה מדברי הגמרא אדרבה היה אפשר להוכיח להיפך שזה באמת דווקא בבתי משתאות וכדומה וראיה להתיר רק זה אפשר לדחות שחדא נקט.

תשו"ח למחבר המאמר המאלף ומאד מהנה. וטיבותא לשקייה.

מן הענין לציין לגמ' גיטין ו: בסוגיא דשרטוט ובפרט לדברי התוס' שם שכתבו:

אבל כשאדם שולח איגרת לחבירו מותר שיכתוב לשון המקרא כדי לכתוב לשון צח בלא שירטוט

וכן לעובדא שהביאו שם מהירושלמי

ר' מונא שלח כתב לר' אושעיא בר שימי ראשיתך מצער היה מאד ישגא אחריתך

על המאמר הנפלא שהועלה כאן למעלה אוסיף רק את הלשון 'לא נביא אנוכי ולא בן נביא' שאמר עמוס בדבריו, ונקטו לשון זה ר' חנינא בן דוסא ועוד.

קנמן בשם כתב:על המאמר הנפלא שהועלה כאן למעלה אוסיף רק את הלשון 'לא נביא אנוכי ולא בן נביא' שאמר עמוס בדבריו, ונקטו לשון זה ר' חנינא בן דוסא ועוד.

וכן הלל הזקן הנח להם לישראל אם אין נביאים הם, בני נביאים הם "

מה בצע ב...

נמצא הרבה פעמים בלשון הראשונים.

מענין לענין: דכירנא לשון אחד מגדולי האחרונים [מנו"כ של הרמב"ם או של השו"ע], שנקט על מישהו שהתעלם וכדו' מדברי הב"י "עשה עצמו כאילו לא ידע את יוסף".

שש משזר כתב:מענין לענין: דכירנא לשון אחד מגדולי האחרונים [מנו"כ של הרמב"ם או של השו"ע], שנקט על מישהו שהתעלם וכדו' מדברי הב"י "עשה עצמו כאילו לא ידע את יוסף".

מגן אברהם על [בר פלוגתתו המוהבק..] העולת שבת.
היה כאן אשכול פעם על מליצות והוזכר זה וכן דברי הטו"ז או"ח שי"ז "לא שבת ולא חודש".

הרמ"א כותב על הב"י "נתערב לו להרב בשר בחלב"

אמסטרדם כתב:

שש משזר כתב:מענין לענין: דכירנא לשון אחד מגדולי האחרונים [מנו"כ של הרמב"ם או של השו"ע], שנקט על מישהו שהתעלם וכדו' מדברי הב"י "עשה עצמו כאילו לא ידע את יוסף".

מגן אברהם על [בר פלוגתתו המוהבק..] העולת שבת.
היה כאן אשכול פעם על מליצות והוזכר זה וכן דברי הטו"ז או"ח שי"ז "לא שבת ולא חודש".

viewtopic.php?f=7&t=16767&p=158595#p158710

נוטר הכרמים כתב:"שיחת תלמוד - שיגרת לשון חכמים" כך היא כותרתו של מאמר מאלף מפרי עטו של הרב ראובן ברים מבני ברק בקובץ בית אהרן וישראל (גל' קעד) שי"ל בימים האחרונים.
מאמר ראשון מתוך סידרא על ה'שיגרא דלישנא' של האמוראים בש"ס שנקטו לשון המקראות והכתובים בצחות לשונם; ויתירה מזאת, לשונות ראשונים (במאמר זה - רש"י ותוס') שנהגו כך. ממצא מחכים ומעניין, ולפעמים אף מבכר גירסא מסויימת על חברותיה.
יבורך מי שיעלה את המאמר הנ"ל לעיון החברים.

מאז נוספו עוד ב' מאמרים (בגליונות קעה - קעו)

רמב"ן קונטרס דד"ג
"ומי שדמה שני ענינים אלו וערבן חייב משום כלאים"

זבחים לא.
אמר רבא ויקץ כישן הפיגול,
(וע"ש תוס' והגהות יעב"ץ ואמרי ישועה שם)

והנה כיו"ב ראיתי פעם בדברי הגרצ"ה מלובלין (דכ"ב ע"א) המצו"ב

והנה קישור לדבריו http://beta.hebrewbooks.org/reader/read ... hlts=&ocr=

בקובץ עץ חיים (באבוב) גליון כ"ה (ניסן תשע"ו) עמ' תל-תמא, יש מאמר על מליצות גדולי הדורות, וראה שם עמ' ת"ל הערה א' שהביא דוגמאות של מליצות במשנה ובגמרא,
viewtopic.php?f=7&t=26966&p=276061#p276046

דרופתקי דאורייתא כתב:זבחים לא.
אמר רבא ויקץ כישן הפיגול,

ראה ברכי יוסף יו"ד סי' של"ד אות נ"ג שהוכיח שהמשתמש במליצה רשאי לשנות אותה ממקורה, מטוב לרע או מרע לטוב, ואחת הראיות שהביא היא הגמרא הזו בזבחים דף ל"א אמר רבא ויקץ כישן הפיגול, שמקור המליצה הוא בתהלים ע"ח ס"ה, ושם נכתב כביכול כלפי מעלה, ובכל זאת רבא השתמש בזה (להבדיל) בענין פיגול.
וכן ראה שם הגדולים מע"ס ערך חק יוסף, שיש מי שערער שלא ראוי לתת שם "חק יוסף" לספר קדוש, משום שמקור הביטוי הוא חק שיוסף שם לכמרים (ראה בראשית מ"ז כ"ו), אך הוא דוחה את הטענה, וז"ל "ובמטו מיניה דמר דאין להשגיח בעיקר הדבר כמו שהוכחתי במ"א מזבחים דף ל"א ודי בזה".
ומסתמא כוונתו למליצת רבא הזו כמבואר בברכ"י.

עי' שאילת יעב"ץ ח"א סי' ק"ע בסופו

מחצד חקלא כתב:

דרופתקי דאורייתא כתב:זבחים לא.
אמר רבא ויקץ כישן הפיגול,

ראה ברכי יוסף יו"ד סי' של"ד אות נ"ג שהוכיח שהמשתמש במליצה רשאי לשנות אותה ממקורה, מטוב לרע או מרע לטוב, ואחת הראיות שהביא היא הגמרא הזו בזבחים דף ל"א אמר רבא ויקץ כישן הפיגול, שמקור המליצה הוא בתהלים ע"ח ס"ה, ושם נכתב כביכול כלפי מעלה, ובכל זאת רבא השתמש בזה (להבדיל) בענין פיגול.
וכן ראה שם הגדולים מע"ס ערך חק יוסף, שיש מי שערער שלא ראוי לתת שם "חק יוסף" לספר קדוש, משום שמקור הביטוי הוא חק שיוסף שם לכמרים (ראה בראשית מ"ז כ"ו), אך הוא דוחה את הטענה, וז"ל "ובמטו מיניה דמר דאין להשגיח בעיקר הדבר כמו שהוכחתי במ"א מזבחים דף ל"א ודי בזה".
ומסתמא כוונתו למליצת רבא הזו כמבואר בברכ"י.

האם יש מי שכתב שכוונת השם הגדולים למליצת "ויקץ כישן הפיגול"?

מכון המאור

וונדרבר כתב:האם יש מי שכתב שכוונת השם הגדולים למליצת "ויקץ כישן הפיגול"?

חיימקה כתב:

שם הגדולים מכון המאור סוף ערך חק יוסף.pdf

(545.45 KiB) הורד 199 פעמים

תודה רבה