פורום אוצר החכמה

שמעתי, ואיני יודע עד כמה שמועה זו מבוססת, כי אחד מגדולי הדורות שעברו שנהג לעשן, היה מנהגו למלאות בקבוקי עשן לכבוד שבת.
יש היודע מקורה של שמועה?

נפק"מ....

הכת"ס זצ"ל. מובא ברשומים בשמך - סיפורי הגרי"ש אונגר זצ"ל

[ואגב, אני לא הייתי מדפיס דבר כזה. וכנאמר לעיל, למאי נפק"מ. אלא שהמו"ל להוט היה]

זלמניו כתב:[ואגב, אני לא הייתי מדפיס דבר כזה. וכנאמר לעיל, למאי נפק"מ. אלא שהמו"ל להוט היה]

מדוע לא יהיה נפק"מ למעשה? ולמה לא להדפיס?

תוך כדי אכילת פרס כתב:מדוע לא יהיה נפק"מ למעשה?

מהי באמת?

מאידך במקו"א מסופר על תלמידו הגרי"ח זוננפלד שלא השתמש במקל הליכה כבר ביום חמישי כדי שלא ירגיש בחסרונו בשבת ויצטער בשבת, ותלה מעשיו בהנהגת רבו הכת"ס שלא עישן מקטרת מיום חמישי ואילך מהטעם הזה.

אחד ממיוחדי חכמי המקום (שהחליט משום מה להפוך לנסתר), כתב לי:

היות ושאלו מאי נ"מ כתבתי כמה נקודות.
א. שאין העשן מוקצה. או שכן ושאף מהבקבוק בלי ליטלו בידו.
ב. שאין בזה התחכמות על איסור התורה. ע"ע מכון צומת.
ג. שלא חיישינן למראית העין כשמפריח מפיו העשן. או שכן והיה זה באין רואים או באופן הניכר.
ד. שאין בזה משום חדש אסור מן התורה.
ה. האם ראוי לעשות כן משום עונג שבת, ולכה"פ שלא יהיה פחות מיום חול.

חכם באשי כתב:א. שאין העשן מוקצה. או שכן ושאף מהבקבוק בלי ליטלו בידו.

שייך מוקצה באויר או גז??

פעם שמעתי שסיפרו על ר' שמואל רוזובסקי שהיה עושה כך.

אמר רבי אליעזר בר צדוק פעמים הרבה נכנסתי אחר אבא לבית רבן גמליאל ולא היו מניחין את המוגמר ביום טוב אלא מביאין ערדסקאות של ברזל ומעשנין אותן מערב יום טוב ופוקקין נקביהן מערב יום טוב למחר כשאורחים נכנסין פותחין את נקביהן ונמצא הבית מתגמר מאליו אמרו לו אם כן אף בשבת מותר לעשות כן.
ביצה דף כ"ב ע"ב

היום לאור התפתחות הטכנולוגיה, אפשר לייצר מכשיר אלקטרוני.
בצד אחד מונחת סיגריה ע"ג בסיס מתכתי, ובצד השני יש משאבה קטנה אשר בכל חצי דקה שואבת מן הסיגריה קומץ עשן ומפליטה אותו דרך פומית קטנה היישר אל תוך פי המשתמש. כל שעה או שעתיים תלוי לפי הגדרת המשתמש, תופס מוט מכני סיגריה מן מיכל הסיגריות שבתחתית המכשיר, ומעלהו אל בסיס ההדלקה. שם מצת אלקטרוני מצית את הסיגריה והמשאבה מתחילה לשאוף עשן ולהעבירו דרך הפומית היישר אל פי המשתמש. וחוזר חלילה. אפשר לעשות גם שתי פומיות, כך שאפשר יהיה לעשן סיגריה אחת בחברותא.
אני סומך על מי שיוציא את הרעיון הזה לאור, שישתפני במעשר או חומש מן הרווחים.

חשבונות רבים כתב:

חכם באשי כתב:א. שאין העשן מוקצה. או שכן ושאף מהבקבוק בלי ליטלו בידו.

שייך מוקצה באויר או גז??

"הנח לנר שמן ופתילה - הואיל דנעשה בסיס לדבר האסור" (שבת מז, א), ופירש"י: "לדבר האסור - לשלהבת", ואם בשלהבת [שאין בה ממש] יש מוקצה [שהרי הבסיס נאסר בגללה], כ"ש בעשן.

חשבונות רבים כתב:

חכם באשי כתב:א. שאין העשן מוקצה. או שכן ושאף מהבקבוק בלי ליטלו בידו.

שייך מוקצה באויר או גז??

נראה שיש לעשן אותו דין מאש, שהמוציאה לרשות הרבים פטור, משום שאין בה ממש. לכן נלע"ד שגם אינו מוקצה. וכן לנד"ד.

שמעתי פעם מבני משפחת הרב משה יעקב וייס אב"ד נווה אחיעזר שסיפר להם שכך נהגו במקום שנולד וגדל בו באירופה [כמדומה שבמרמורש] והיו עושים שואפים את העשן אחרי הצ'ונט. ואגב העיסוק בנושא אציין שני סיפורים ששמעתי מתלמיד ישיבת פונוביז' בעבר ר' כתריאל קולודצקי מבני ברק הנוגעים לנושא העישון. סיפר שהרב שמואל רוזובסקי בזמן מחלתו אמר שהוא סולח לכל אלה שהרעו לו, מלבד לאדם אחד - האדם שנתן לו את הסיגריה הראשונה. וסיפר גם שהמשגיח הרב יחזקאל לוונשטיין הוצרך ליסוע לארצות הברית לטיפול של ניקוי ריאות עקב העישון, וכשחזר התבטא שהמשגיחים אינם צריכים לדבר על שום נושא, רק על כך שיחדלו מן העישון [אשמח למקורות נוספים, בעל פה או בכתב, לסיפורים אלה, את הסיפור על ר"ש רוזובסקי נדמה לי שראיתי פעם מודפס, מכל מקום כל הפניה תתקבל בתודה ובברכה].

ובנותן טעם להוסיף דברי הרה"ג נסים חיים משה מזרחי ז"ל, נפטר ד' תמוז שנת תק"ט, בשו"ת אדמת קדש או"ח סימן ד' דן בראובן שלהוט הרבה אחר שתית העשן כל ימי החול לרבות הלילות עד שהשינה חוטפתו, והיה לו הרבה צער ביום שבת קדש, ויבקש לו יצרו עצה נבערה שילך וישב אצל הגוי השותה עשן, ויהנה מריח העשן היוצא מפי הגוי, וכן עשה ונתיישבה דעתו בזה.
נמשך מזה שהיה לו לראובן אהוב גוי והרגיש בראובן שהיה לו הנאה מריח העשן, והגוי מעצמו ביום שבת קדש אמר לראובן שיפתח את פיו ויקבל העשן תוך פיו הרבה, כי ימלא את פיו עשן ויוציאנו ראובן אחר כך לאט לאט, וכן היה עושה בכל שבת קדש.
ונמשך עוד מזה כשהיה הגוי רואה את ראובן בא אלו ביום שבת קדש,טרם יקרב אליו היה הגוי משתדל להדליק כלי העשן, לעשות נחת רוח לראובן ובא יושב בצידו ועושה כנ"ל, ואף על פי שלא היה בדעתו של הגוי לשתות עשן, מכל מקום היה שותה בשביל כבוד ראובן אהובו, ונשאלתי אם יש איסור בדבר אם לאו.
ואחרי שהאריך בזה, לדינא פסק דכל כי האי מיקרי שהגוי עושה מלאכה גמורה בשביל ישראל וצריך הוא כפרה ובודאי איסורא רבה עבד שחילל את יום השבת וצריך לקבל סיגופים וישוב אל ה' וירחמהו, ובפרט שגם חילל את ה' בין הגויים במעשהו הרע שהיה מקבל העשן תוך פיו כי אז ימלא פיהם שחוק על תורתינו הקדושה ועון חילול ה' גדול הוא כנודע אם לא בחילא דתיובתא, וה' יכפר בעד.

גביר כתב:הצ'ונט.

הצ'ולנט.

גביר כתב:וסיפר גם שהמשגיח הרב יחזקאל לוונשטיין הוצרך ליסוע לארצות הברית לטיפול של ניקוי ריאות עקב העישון, וכשחזר התבטא שהמשגיחים אינם צריכים לדבר על שום נושא, רק על כך שיחדלו מן העישון.

תבדוק שוב את הסיפור. לא נשמע מעולם שהיה מעשן, ואולי בבחרותו ואת זה ודאי לא יכול לזכור ר' כתריאל.

גביר כתב: ואגב העיסוק בנושא אציין שני סיפורים ששמעתי מתלמיד ישיבת פונוביז' בעבר ר' כתריאל קולודצקי מבני ברק הנוגעים לנושא העישון. סיפר שהרב שמואל רוזובסקי בזמן מחלתו אמר שהוא סולח לכל אלה שהרעו לו, מלבד לאדם אחד - האדם שנתן לו את הסיגריה הראשונה.

הנוסח שאני שמעתי:

לא סולח לשני אנשים, זה שנתן לי את הסיגריה הראשונה, וזה שיקח ממני את האחרונה...

איש_ספר כתב:

גביר כתב:וסיפר גם שהמשגיח הרב יחזקאל לוונשטיין הוצרך ליסוע לארצות הברית לטיפול של ניקוי ריאות עקב העישון, וכשחזר התבטא שהמשגיחים אינם צריכים לדבר על שום נושא, רק על כך שיחדלו מן העישון.

תבדוק שוב את הסיפור. לא נשמע מעולם שהיה מעשן, ואולי בבחרותו ואת זה ודאי לא יכול לזכור ר' כתריאל.

יתכן ואיני זוכר במדויק והרב שנסע לצורך ניקוי ריאות היה רב אחר, סוכ"ס שמעתי את הדברים לפני כ"ח שנים, עם זאת דומני שהדברים אכן נאמרו בידי המשגיח.