פורום אוצר החכמה

כתב הגאון היעב"ץ זצ"ל בהגהותיו למס' מגילה דף לא. על דברי רש"י בטעמא דמילתא שקורין ביוה"כ במנחה בפרשת עריות "לפי שנפשו של אדם מחמדת (עריות) ויצרו תוקפו" ע"כ.

העיר על זה היעב"ץ שלא דייק לישנא דרש"י שהרי אמרו חז"ל שאחרי דכחלוהו אנשי כנה"ג לעיניה דיצה"ר לאו עבירה מצויה ואין יצרו תוקפו, עיי"ש מה שפי' בדברי רש"י וסיים "ובעו"ה בדור אחרון הלז, חזר יצר הרע דעבירה לאיתנו הראשון, אל פריצי בני עמנו, הכת המודחת, הרצה אחר צבי מודח לבאר שחת".


האם יש לזה סימוכין בספרות היסטוריות?

כוונתו לכת של יעקב פראנק, ומעשיהם שנחשפו ביריד לנצקורון....

גם כת ש"ץ היו ידועים בזה ואף ערכו סעודת כריתות ר"ל

לא עבדו ישראל ע"ז אלא כדי להתיר להם עריות....

יעויין בציצת נובל צבי עמ' 80, 89, שהתאונן ר"י ששפורטש על מעשי תועבה ופריצות של ש"צ.

לשון החיד"א (שה"ג ערך זהר): "עוברים על כריתות ומיתות בית דין, ותלו עצמם בלשונות הזוהר בדברי שוא ושקר".

לשון הג"ר יוסף משטיינהרט בהקדמת ספרו שו"ת זכרון יוסף: "בני פריצי עמנו שגגו ושלו... אמרו על איש ידוע ש"צ ימ"ש ירקב היותו משיח... זדון לבם השיאם לנהוג קלות בכמה מיני עבירות, ומנתקים (?) גם בעריות החמורות".

יעקובי כתב:יעויין בציצת נובל צבי עמ' 80, 89, שהתאונן ר"י ששפורטש על מעשי תועבה ופריצות של ש"צ.

לשון החיד"א (שה"ג ערך זהר): "עוברים על כריתות ומיתות בית דין, ותלו עצמם בלשונות הזוהר בדברי שוא ושקר".

לשון הג"ר יוסף משטיינהרט בהקדמת ספרו שו"ת זכרון יוסף: "בני פריצי עמנו שגגו ושלו... אמרו על איש ידוע ש"צ ימ"ש ירקב היותו משיח... זדון לבם השיאם לנהוג קלות בכמה מיני עבירות, ומנתקים (?) גם בעריות החמורות".

כנראה הכונה למכריתים עצמם.

קשה קצת, דהו"ל ומתנתקים. אך לו יהי...

תודה לכל

איש רגיל כתב:לא עבדו ישראל ע"ז אלא כדי להתיר להם עריות....

אכן כן, וזו היתה סיבת שאלתי, ומוסר גדול יש בזה גם בפריצי ופוקרי דורנו ואכמ"ל

יה"ר שיקוים בנו יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם, ומלאה הארץ דעה את ה' בביאת בן דוד גואלנו, אמן

קבלה בידינו מן הגאונים שכל ע"ז שירדה לעולם ירד עמה ג"כ זנות. גם בנביא ע"ז מכונה זנות.

משך חכמה כתב:קבלה בידינו מן הגאונים שכל ע"ז שירדה לעולם ירד עמה ג"כ זנות. גם בנביא ע"ז מכונה זנות.

קבלה מן הגאונים?
ע"ז יורדת מן השמים? והלא ע"ז טמאה ומטמאה, ואין דבר טמא יורד מן השמים.

משך חכמה כתב:קבלה בידינו מן הגאונים שכל ע"ז שירדה לעולם ירד עמה ג"כ זנות. גם בנביא ע"ז מכונה זנות.

כמו שהיה בעגל.
ובעצם: אין כח בעולם שיוכל למנוע האדם מאש התאוה זולת התורה הק'. וכידוע מאריסטו כמו שמבאר ר' צדוק ז"ל בישראל קדושים.

שמעתי ממקובל אחד שהיכן שמנסים להתקרב לעיסוק בקבלה ללא הצורה הטהורה והראויה, נופלים בזימה בצורה חמורה מאוד. והדברים מובנים ליודעים.
ולכן כת ש"צ נפלו בזה.
[ומקרוב, ראה גם ערך ג"ש ואכמ"ל וד"ל]

שו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' ח:

מכ"ש במאמיני בישי שבתי צבי שבור ורע ומר יעקב מינאי... ועושים כל התועבות אשר שנא ד' מעשים לא יעשו בימי האמורי והכנעני אז בארץ עליהם וכו'.

משך חכמה כתב:קבלה בידינו מן הגאונים שכל ע"ז שירדה לעולם ירד עמה ג"כ זנות. גם בנביא ע"ז מכונה זנות.

ואני שמעתי כן בשם הרמב"ם.

כת ש"צ עם ספיחיה ונספחיה, היה ידוע באיסורי עריות שהתירו.
משבתי צבי עצמו דרך חיון ולמל עד פרנק וחבורתו.
כמו"כ עד היום הזה הרי כת הדונמה - ממשיכיו של שבתי צבי, ידועים בשיקוציהם אחת בשנה באיסור עריות ברבים, ואכמ"ל אא"כ תדרשנו מעמי.

מהי כת הדונמה?
היכן הם?
הם יהודים?

איש רגיל כתב:מהי כת הדונמה?
היכן הם?
הם יהודים?

בטורקיה. נמנעים מנישואי תערובת, אך הם מוסלמים לפנים [ע''פ טענתם, וכשיטת מורה דרכם שר''י], ההגדרה ההלכתית שלהם אינה ידועה לי. מקפידים על ברית מילה ועוד כמה ענינים ומצד שני מתפללים במסגד וכדו'.

ההגדרה ההלכתית שלהם: גוים לכל דבר. נטמעו בין האומות. עוד לא נגענו לבעיית הממזרות ע"י החילופי זוגות.

קצת אודותם מתוך ויקיפדיה:
דוֹ‏נְמֶ‏ה (או דֶ‏נְמֶ‏ה. בטורקית dönme. בתרגום לעברית: "מהופך" או "מומר") היא כת שבתאית בעלת מאפיינים מוסלמיים ויהודיים שחבריה מתגוררים ומנהלים את אורח חייהם הדואליסטי בעיקר באיסטנבול שבטורקיה.

"דונמה" הוא כינויים בפי הטורקים, אך הם עצמם מתנגדים לכינוי זה וקוראים לעצמם "מאמינים" (בטורקית: "Mamina". ובלאדינו: "לוס מאמינימס") או "חברים" ("Haberim"). היהודים כינו אותם "מינים" או "יהודים ישנים" (ישנים במובן "לשעבר") ובאדריאנופול נודעו בכינוי "דגים קטנים" ("Sezanicos").

מקורם של בני הדונמה הוא בכמה מאות משפחות מחסידי שבתאי צבי מהעיר סלוניקי שביוון שהתאסלמו בשנת 1683 בעקבות התאסלמות משיחם. יריביהם טענו שהתאסלמותם נועדה למנוע את האשמתם בעבירות מוסר. במשך 250 שנה ישבו בני הקהילה בסלוניקי בשתי שכונות ייחודיות ותפסו עמדות חשובות בבנקאות ובמסחר.

הדונמה אסרה על בניה את הנישואים הן עם המוסלמים והן עם היהודים. כשקמו בתוכה פלגים אידאולוגיים שונים נמנעו חבריהם אף מנישואין עם בני הדונמה שאינם נמנים עם הפלג שלהם עצמם. כתוצאה מכך, רבו בדונמה נישואי קרובים. אך עובדה זו לא השפיעה על הריבוי הטבעי הגבוה שלהם. באמצע המאה ה-18 כבר מנתה הכת כ-600 משפחות (שלושת אלפים נפש) ולאחר שנאלצה לעזוב את סלוניקי,‏‏‏ מנתה הכת 13-15 אלף נפש. מספרם כיום אינו ידוע במדויק, והוא מוערך ב-15-20 אלף נפש.

החל מסוף המאה ה-19 חרגו משכילי הדונמה מתחומה של הכת. חלקם פנו לפעילות ציבורית כלל-טורקית. חלק מהם היו פעילים בתנועת הבונים החופשיים בטורקיה. היו בהם שנטלו חלק במהפכת הטורקים הצעירים של 1908 ובהדחת הסולטאן עבדול חמיד השני. היו אף שטענו כי מייסדה של טורקיה המודרנית, מוסטפא כמאל אטאטורק, הוא בן לאב שנמנה בעבר על בני הדונמה. לאחר הגירוש מיוון התיישבו מרבית בני הדונמה באיסטנבול, באיזמיר, באנקרה, בבורסה ובקוניה. חלק מעניי הכת התפזרו בערים קטנות יותר. הפיזור הרחב הביא לידי משבר. חלק מהמאמינים - בעיקר מפלג היעקוביים - התבוללו והתחתנו עם שכניהם. גם העיתונות הטורקית תקפה אותם בשל המסתורין האופף את אמונתם. נסיון של חלק מהם לחזור ליהדות נדחה על ידי הרבנים בגלל חשש לממזרות ובגלל שנחשבו למומרים-להכעיס (לא אנוסים).

כלפי חוץ נראו בני הדונמה כל השנים כמוסלמים לכל דבר. בינם לבין עצמם האמינו באדיקות בשבתאי צבי המשיח וקיימו בסתר מנהגים ותפילות משל עצמם. הם מחזיקים ב-18 עיקרי אמונה, חלקם מצוות ומנהגים הנטולים מהיהדות (כמו מילת הבנים ביום השמיני ואמירת תהילים מדי יום). לרבים מהם היה שם כפול - טורקי ויהודי, קיימו בתי קברות נפרדים, הקפידו על גידול זקנים וגילוח ראש. לאחר עזיבת סלוניקי, כשהחלו חלק מסודות הכת לדלוף, נודע על נוסחים שונים של תפילות בדונמה, בהן משתקפים ניגודים גדולים בין שתי תפיסות באשר למעמדו של שבתאי צבי, שחלק מהדונמה מתפללים אליו כאל אלוהות וחלק רואים בו משיח בשר ודם בלבד.

מענין לענין, אכתוב מילתא מעלייתא ששמעתי מאחד מחשובי הת"ח בלייקווד, בשם חכם אחד, לא ידעתי אכנהו.
בפרשת העגל כתוב "וישכימו בבוקר, ויעלו עולות, ויזבחו שלמים, וישב העם לאכול ושתו, ויקומו לצחק."
ואמר אותו אדם גדול, שכך היא דרכה של כל "אמונה טפלה" או "עבודה זרה" או "אידיאולוגיה" חדשה. יש בזה 4 שלבים.

1) ויעלו עולות - כל מאמיניה עוסקים בה כולו "לשמה".
2) ויזבחו שלמים - עדיין יש 'חלק גבוה', אבל יש כבר אכילה לבעלים.
3) וישב העם לאכול ושתו - כל אחד מהדוגלים בשיטה עושה רק לשם הנאת עצמו.
4) ויקומו לצחק - זה נהיה בדיחה אחת גדולה ואף אחד מבעלי השיטה לא מאמינים בה.

ואם צחות היא נצחק גם אני, שההקדמה לכ"ז היא: וישכימו בבוקר, פי': ער איז אויפגעשטאנען אויפן לינקן זייט... [קם במצב רוח קשה].

מיללער כתב:כתב הגאון היעב"ץ זצ"ל בהגהותיו למס' מגילה דף לא. על דברי רש"י בטעמא דמילתא שקורין ביוה"כ במנחה בפרשת עריות "לפי שנפשו של אדם מחמדת (עריות) ויצרו תוקפו" ע"כ.

העיר על זה היעב"ץ שלא דייק לישנא דרש"י שהרי אמרו חז"ל שאחרי דכחלוהו אנשי כנה"ג לעיניה דיצה"ר לאו עבירה מצויה ואין יצרו תוקפו, עיי"ש מה שפי' בדברי רש"י וסיים "ובעו"ה בדור אחרון הלז, חזר יצר הרע דעבירה לאיתנו הראשון, אל פריצי בני עמנו, הכת המודחת, הרצה אחר צבי מודח לבאר שחת".


האם יש לזה סימוכין בספרות היסטוריות?

ראה נא גם אריכות דברים להגריעב"ץ גופיה בספרו מור וקציעה סי' א שכותב בין היתר שרצו להתיר עריות בפרהסיא, ובלשונות חריפים יותר, ובפרטות, בשו"ת שאילת יעב"ץ ח"ב סי' טו.

עוד בכללות הענין של כת ש"צ שר"י, יש לציין לדברי המאור ושמש פר' אמור שכתב שאפיקורסות הכת בא להם ממה שלמדו ספרי קבלה בטומאת הגוף.
ור"צ הכהן בספר הזכרונות כתב שראה בספר נדפס לאחד קדוש מדבר שהכת באו למה שבאו ע"י עסקם בחכמת הקבלה בלב מלא תאוות העוה"ז, והגשימו הרבה ע"י ראותם לשונות זיווג חיבוק ונישוק וכד', נפלו לתאות ניאוף ח"ו ועד שהרשיעו הרבה, ויעו"ש באורך. וכן בספרו תקנת השבין עמ' קע.

נוטר הכרמים כתב:עוד בכללות הענין של כת ש"צ שר"י, יש לציין לדברי המאור ושמש פר' אמור שכתב שאפיקורסות הכת בא להם ממה שלמדו ספרי קבלה בטומאת הגוף.
ור"צ הכהן בספר הזכרונות כתב שראה בספר נדפס לאחד קדוש מדבר שהכת באו למה שבאו ע"י עסקם בחכמת הקבלה בלב מלא תאוות העוה"ז, והגשימו הרבה ע"י ראותם לשונות זיווג חיבוק ונישוק וכד', נפלו לתאות ניאוף ח"ו ועד שהרשיעו הרבה, ויעו"ש באורך. וכן בספרו תקנת השבין עמ' קע.

האם כוונת ר' צדוק הוא שזה ענין טבעי שע"י דיבור הרבה מלשונות של זיווג נופלים לתאוה או שזה ענין סגולי.

"אלא אמר רבי אבהו: אלו בני אדם שהיו אוכלים ושותים זה עם זה, ודובקין מטותיהן זו בזו, ומחליפין נשותיהן זה עם זה, ומסריחין ערסותם בשכבת זרע שאינו שלהן" (שבת סב ע"א).
הכל החל מכך "שהיו אוכלים ושותים זה עם זה" ואכמ"ל.

איש-אחד כתב:"אלא אמר רבי אבהו: אלו בני אדם שהיו אוכלים ושותים זה עם זה, ודובקין מטותיהן זו בזו, ומחליפין נשותיהן זה עם זה, ומסריחין ערסותם בשכבת זרע שאינו שלהן" (שבת סב ע"א).
הכל החל מכך "שהיו אוכלים ושותים זה עם זה" ואכמ"ל.

למה?! הכל התחיל מכך שהם היו 'בני אדם'.

ישבב הסופר כתב:מענין לענין, אכתוב מילתא מעלייתא ששמעתי מאחד מחשובי הת"ח בלייקווד, בשם חכם אחד, לא ידעתי אכנהו.
בפרשת העגל כתוב "וישכימו בבוקר, ויעלו עולות, ויזבחו שלמים, וישב העם לאכול ושתו, ויקומו לצחק."
ואמר אותו אדם גדול, שכך היא דרכה של כל "אמונה טפלה" או "עבודה זרה" או "אידיאולוגיה" חדשה. יש בזה 4 שלבים.

1) ויעלו עולות - כל מאמיניה עוסקים בה כולו "לשמה".
2) ויזבחו שלמים - עדיין יש 'חלק גבוה', אבל יש כבר אכילה לבעלים.
3) וישב העם לאכול ושתו - כל אחד מהדוגלים בשיטה עושה רק לשם הנאת עצמו.
4) ויקומו לצחק - זה נהיה בדיחה אחת גדולה ואף אחד מבעלי השיטה לא מאמינים בה.

עוד מענין לענין בדרך אגב: שמעתיפעם [נ''ל הובא בפרדס יוסף] הקושיא איך יצא רק עגל בעוד שבמשכן ע''י נדבת ישראל הוקם משכן שלם? אלא ע''כ שהם עצמם לא האמינו כ''כ, וכל אחד לקח קצת בגניבה לעצמו. נו, וא''כ היה צריך לצאת ציפור ולא עגל? אלא כנראה שהיו כמה ערליכע אידן שם...

[quote="שש משזר"]ההגדרה ההלכתית שלהם: גוים לכל דבר. נטמעו בין האומות. עוד לא נגענו לבעיית הממזרות ע"י החילופי זוגות.

נסיון של חלק מהם לחזור ליהדות נדחה על ידי הרבנים בגלל חשש לממזרות ובגלל שנחשבו למומרים-להכעיס (לא אנוסים).


אין דינם כגויים גמורים ממש, שהרי אם כן לא היה עליהם חשש ממזירות וכאשר היו מתגיירים היינו מקבלים אותם ככל גר, אלא ע"כ שעל כל אחד מהם יש חשש שמא הוא יהודי שאמו ואם אמו עד דורו של אותו רשע ימ"ש היו בנות ישראל, וממילא יש חשש ממזירות עליו מחמת מנהגם המקולקל, ועל כן דינם חמור יותר מסתם גוי.
וכאשר יקדש אחד מהם אשה הרי ניחוש לקידושין וכקס"ד דגמ' גבי כל גוי מחמת עשרת השבטים אי לאו משום דנשי דאותו דור אצטרויי עי' ביבמות דף ט"ז ע"ב ושם.

בין הזמנים כתב:

שש משזר כתב:ההגדרה ההלכתית שלהם: גוים לכל דבר. נטמעו בין האומות. עוד לא נגענו לבעיית הממזרות ע"י החילופי זוגות.

נסיון של חלק מהם לחזור ליהדות נדחה על ידי הרבנים בגלל חשש לממזרות ובגלל שנחשבו למומרים-להכעיס (לא אנוסים).


אין דינם כגויים גמורים ממש, שהרי אם כן לא היה עליהם חשש ממזירות וכאשר היו מתגיירים היינו מקבלים אותם ככל גר, אלא ע"כ שעל כל אחד מהם יש חשש שמא הוא יהודי שאמו ואם אמו עד דורו של אותו רשע ימ"ש היו בנות ישראל, וממילא יש חשש ממזירות עליו מחמת מנהגם המקולקל, ועל כן דינם חמור יותר מסתם גוי.
וכאשר יקדש אחד מהם אשה הרי ניחוש לקידושין וכקס"ד דגמ' גבי כל גוי מחמת עשרת השבטים אי לאו משום דנשי דאותו דור אצטרויי עי' ביבמות דף ט"ז ע"ב ושם.

יתכן שזה נאמר רק בדורות הקודמים, היינו סמוך לתקופת ש"צ, שעדיין היה ידוע מה טיבם והיו עדיין יהודים משומדים, אבל בזמנינו אלה שאין לנו שום שייכות איתם, דינם גרוע טפי לכל מילי [היינו מצד אחד חשש גוי, ומצד שני חשש ממזרות].

בכל אופן זה ברור שהמשפט "נסיון של חלק מהם לחזור ליהדות נדחה על ידי הרבנים בגלל חשש לממזרות ובגלל שנחשבו למומרים-להכעיס (לא אנוסים)" הוא עמרצות של רבינו ויקיפדיה, שאין שום קשר בין חשש ממזרות לבין לא לקבלם חזרה ליהדות. שהרי ממזר חייב בכל התורה כולה (אולי מלבד פרו ורבו).

כמדומני שיש מקורות לסברא דומה לגבי הקראים (אולי כבר בתשובת רבינו שמשון??)

מסתמא יש ליישב דברי מרנא בעל הוויקי שהכוונה להתירם לבוא בקהל.

איש רגיל כתב:בכל אופן זה ברור שהמשפט "נסיון של חלק מהם לחזור ליהדות נדחה על ידי הרבנים בגלל חשש לממזרות ובגלל שנחשבו למומרים-להכעיס (לא אנוסים)" הוא עמרצות של רבינו ויקיפדיה, שאין שום קשר בין חשש ממזרות לבין לא לקבלם חזרה ליהדות. שהרי ממזר חייב בכל התורה כולה (אולי מלבד פרו ורבו).

בגמ' יבמות דף ט"ו ע"א מבואר 'אין מקבלים גרים מתרמוד' והטעם מבואר שם בסוגיא כיון דיש שם חשש ממזירות וחיישינן שיתערבו בבנות ישראל, הרי דברי בעל ה'ויקי' עולים כפשוטם

שם מדובר על גירות. פה אנו מדברים על יהודים (או שלא, אך זה לא קשור לממזרות).

איש רגיל כתב:שם מדובר על גירות. פה אנו מדברים על יהודים (או שלא, אך זה לא קשור לממזרות).

שם מדובר ממש כמו כאן, יש חשש של יהדות על כל אחד מעדה זו, וממילא אין לקבל מהם נסיון 'חזרה ליהדות' דהיינו 'גרות' בלשון אחר, על אף דמצד אחד יש לחשוש שמא יהודים הם וממילא אי''צ כלל לגירות, בכל זאת כיון שמצד שני יש חשש שהם גויים, הרי אין לקבלם לחיק היהדות מחשש שיתערבו בעמינו ויפסלו את בנינו.

עכשיו אני קולט שכונתך שהכת הזאת אין חשש עליהם שנתערבו בגויים מחמת תקנות דתם שלא להנשא למוסלמים.

ולכן הם דומים לקראים שאחת מהסיבות המרכזיות שלא לקבלם (אליבא דהשיטה שאין לקבלם) היא בגלל הממזרות.

בין הזמנים כתב:

איש רגיל כתב:שם מדובר על גירות. פה אנו מדברים על יהודים (או שלא, אך זה לא קשור לממזרות).

שם מדובר ממש כמו כאן, יש חשש של יהדות על כל אחד מעדה זו, וממילא אין לקבל מהם נסיון 'חזרה ליהדות' דהיינו 'גרות' בלשון אחר, על אף דמצד אחד יש לחשוש שמא יהודים הם וממילא אי''צ כלל לגירות, בכל זאת כיון שמצד שני יש חשש שהם גויים, הרי אין לקבלם לחיק היהדות מחשש שיתערבו בעמינו ויפסלו את בנינו.

עכשיו אני קולט שכונתך שהכת הזאת אין חשש עליהם שנתערבו בגויים מחמת תקנות דתם שלא להנשא למוסלמים.

תודה על שדנת אותי לכף זכות, אך לא לזאת התכוונתי. פשוט טעיתי.

אך בינתיים התעוררה לי קושיה על הגמ' שם (בלא עיון מספיק), מה עם ספק ממזר? ועוד, מדוע שלא נקבלם ונאסור עליהם להתחתן. הלא על הצד שהוא אכן ישראל, אנו מחוייבים להצילו ולהחזירו לכלל ישראל.

נוטר הכרמים כתב:

מיללער כתב:כתב הגאון היעב"ץ זצ"ל בהגהותיו למס' מגילה דף לא. על דברי רש"י בטעמא דמילתא שקורין ביוה"כ במנחה בפרשת עריות "לפי שנפשו של אדם מחמדת (עריות) ויצרו תוקפו" ע"כ.

העיר על זה היעב"ץ שלא דייק לישנא דרש"י שהרי אמרו חז"ל שאחרי דכחלוהו אנשי כנה"ג לעיניה דיצה"ר לאו עבירה מצויה ואין יצרו תוקפו, עיי"ש מה שפי' בדברי רש"י וסיים "ובעו"ה בדור אחרון הלז, חזר יצר הרע דעבירה לאיתנו הראשון, אל פריצי בני עמנו, הכת המודחת, הרצה אחר צבי מודח לבאר שחת".


האם יש לזה סימוכין בספרות היסטוריות?

ראה נא גם אריכות דברים להגריעב"ץ גופיה בספרו מור וקציעה סי' א שכותב בין היתר שרצו להתיר עריות בפרהסיא, ובלשונות חריפים יותר, ובפרטות, בשו"ת שאילת יעב"ץ ח"ב סי' טו.

תודה רבה על המ"מ, דברים כדרבונות וכמסמרות נטועים "אחר שנתערבו בישראל המופקרים כת ש"ץ שר"י שר הנואפים, הרוצים שיכלו נשמות עם הגופים, למען הביא משוח לפי טמא"ו, עם שפחות חרופות"
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=187

[11

יישר כח גדול על מה שהבאת מהדברות משה (וברוכים הבאים).

הוא מוכיח מכח קושיה זו, שאסור להחזיר בתשובה ממזר שיצא לתרבות רעה. אלא שגם הוא לא ביאר הטעם, והדבר תמוה ופלאי, הלא אנו ערבים עליו שיקיים כל המצוות, ומה טעם אין לנו לקבלו, ומה שייכות יש להא דאסור עליו לבא בקהל, לקיום כל המצוות.

אתה צודק שדבריו צ"ע. ולא מובנת בכלל הראייה, הרי ברור ששם החשש הוא בגלל שמא יקח בת ישראל, רק קושייתו של האגרו"מ למה לא תיקנו כאן תקנה חדשה מיוחדת שיהיה לו דין גר אבל כמו עמוני ומואבי שאסור בבת ישראל, וזה פלא להקשות למה לא תיקנו תקנה חדשה ומזה להביא ראייה.