וְאֶחְשׁוֹק בְּפִי נַשֵּׁק אֲבָנָיִךְ

[הכהן]

מכתב שקיבלתי במייל (עם עוד רבים רבים... אנצל את ההזדמנות, לבקש מכל שולחי המכתבים מרובי הנמענים, להשתמש ב'עותק מוסתר')

חברים נכבדים, עד שלא חזרתי בתשובה, לא ידעתי על מנהג לנשק חפצים דוממים.
אני עדיין זוכר את הפעם הראשונה בו ראיתי סידור שנפל על הרצפה ואברך עבדקן שנחפז להטביע בכריכתו נשיקה מצלצת... אולי לא שמתם לב לכך אבל אנו אכן מרבים לנשק תשמישי קדושה כמו ספר תורה ציציות תפילין וכו', ואפילו ישנם כאלו שמהדרים בחיבוק קליל לספר התורה.
וְעַל יְדֵי חִבּוּק וְנִשּׁוּק סֵפֶר הַתּוֹרָה.... (מתוך תפילה זכה)

איכשהו נראה לי שהמשמעות של נשיקה היא אקט גופני גרידא ממקום רגיש, (היא כוללת את מספר הנוירונים התחושתיים הגדול ביותר בגוף).
יש הרבה מאד מחקרים למה אנשים מתנשקים, אך לא מצאתי בשום מחקר סיבה לנשיקה בין אדם לחפצים.
כי האמת חפצים אפשר גם לנשק עם האוזניים...

איכשהו נראה לי שאנו מתייחסים לקדושה כאילו שיש בה סוג של נשמה, כמו המשורר שמתייחס לך לציון ולירושלים לאורך כל הפיוט.

אבקש מהחברים הנכבדים אם תוכלו להסביר לי את המשמעות, ואודה לכם מראש על הטירחה , ותבואו על שכרכם מפי עליון.

[הכהן]

אגיב ראשונה:
לדעתי אין כאן "התייחסות לקדושה כאילו שיש בה סוג של נשמה", אלא פעולת אהבה וחיבה לחפצים ולאובייקטים שמקרבים אותנו לבורא ולעבודתו.
אולי אפשר לקרוא לזה אקט של אהבת ה'.

[תוכן]

כך אנו מבטאים אהבה וכבוד לחפצים היקרים לנו. מה כל כך קשה להבין בזה?

[ארזי ביתר]

בנשיקה, יש את המנשק שמביע אהבה וכבוד, ויש את המנושק, שמקבל את הבעת הרגשות האלו. בנשיקת חפצי קודש, יש רק את הצד של המנשק. זה הכל.

[תוכן]

שמעת פעם על חילוק שאינו מחלק?

[ארזי ביתר]

ר' תוכן, השאלה שלך לא הובנה.

[אוצר החכמה]

ר' אבא הווה מנשק כיפי דעכו.

[יעקב כהן]

אגב ידוע שיש שקראו תגר על נשיקת דברי קדושה דרך היד, והאמת שלהנ"ל אין בזה כל תימה כיוון שאין כאן איזה "חלות" שצריך לדון עם זה עובר עם היד, בסך הכל זה עוד דרך להראות חיבה לס"ת וכו', והפעולות החיצוניות משפיעות על הפנימיות.

[שש משזר]

אגב ידוע שיש שקראו תגר על נשיקת דברי קדושה דרך היד, והאמת שלהנ"ל אין בזה כל תימה כיוון שאין כאן איזה "חלות" שצריך לדון עם זה עובר עם היד, בסך הכל זה עוד דרך להראות חיבה לס"ת וכו', והפעולות החיצוניות משפיעות על הפנימיות.

וכסיפור הידוע שמספרים על המלבי"ם.

[תוכן]

ר' תוכן, השאלה שלך לא הובנה.

מה זה משנה אם יש תגובה מהצד השני או שאין, אנשים מנשקים חפץ להביע רגש כל שהוא. למה זה מעלה תמיהה?

[הכהן]

כך אנו מבטאים אהבה וכבוד לחפצים היקרים לנו. מה כל כך קשה להבין בזה?

מה שהוא לא הבין, זה מהי חשיבות החפץ הדומם, ומה העניין לבטא רגשות כשאין 'מקבל', כפי שהגדיר ארזי ביתר

בנשיקה, יש את המנשק שמביע אהבה וכבוד, ויש את המנושק, שמקבל את הבעת הרגשות האלו. בנשיקת חפצי קודש, יש רק את הצד של המנשק. זה הכל.

ר' אבא הווה מנשק כיפי דעכו.

זה אכן מקור, אבל לא הסבר.

[נוטר הכרמים]

יש להעיר את תשומת הלב, שגיפוף ונישוק חייבים עליהם בע"ז [כאשר דרך עבודתה בכך]. הרי שיש לזה משמעות עמוקה.

[בקרו טלה]

אגב ידוע שיש שקראו תגר על נשיקת דברי קדושה דרך היד.

בקיצור של"ה ענייני ס"ת כותב שמי שא"א לנשק הס"ת בפה שינשק ביד
ובדרך אגב
פרדס יוסף ויקרא פרק יט פסוק יז
המגיד מקעלם ראה בשבת שהעולם יניחו ידיהם על ספר תורה ואחר כך ינשקו האצבעות, ועוד שמע שהשמש קרא בקול שאותם שלא ישלמו הנדרים לא ישיגו עוד עליות, ואמר להם עולם הפוך ראיתי בנוהג שבעולם שנושקין בפה ונותנים ביד ובכאן נושקים ביד ונותנים רק בפה:

[נוטר הכרמים]

בענין נשיקת היד, ראה עוד בספר חשוקי חמד ע"ז יז, א בשם הגרי"ש אלישיב זצוק"ל מספר ויעש אברהם טשכנוב דהכי עדיפא טפי, יעו"ש בטעמו.
ידועה איגרת הגרמ"מ הלוי שולזינגר זצ"ל בענין זה לאחד מגדולי דורינו.

[מרן המשגיח]

מה שהוא לא הבין, זה מהי חשיבות החפץ הדומם, ומה העניין לבטא רגשות כשאין 'מקבל', כפי שהגדיר ארזי ביתר

אנשים דתיים ושאינם דתיים כל הזמן מביעים רגשות גם לנגד חפצים דוממים, זה יכול להיות דגל המדינה או תמונה של קרוב משפחה ועוד ועוד. כך שלא ברור מה שולח המכתב רוצה.

[איש רגיל]

נמחק, עקב הצילום שהובא להלן מהגריש"א.

[הכהן]

ראיתי לאחרונה בכתבה על מרן הגריש"א זצ"ל, שהיה מנשק ממרחק מה

[אמסטרדם]

אגב.
הגה"ק מהר"א ז"ל מבעלזא [שאין לנו שמץ של השגה בתהלוכותיו] נהג להעביר ציציותיו על פיו בלי לנשקם וכן התפילין. רק האתרוג בהושענא רבא כן נשק. כך אומרים המשב"קים.

[שי אבי דוד]

ריתי לאחרונה בכתבה על מרן הגריש,א זצ"ל, שהיה מנשק ממרחק מה

הופיע במוסף שבת של יתד נאמן לקראת היארצייט השנתיים

[נוטר הכרמים]

חלק זה של הכתבה ביתד נאמן - ציטוט מדויק אות באות מה'חשוקי חמד' שצויין לעיל.

[שי אבי דוד]

תמונה אחת שווה אלף מילים

[אמסטרדם]

...ונמצינו למדים שהגריש"א למד גם ספרי פולין.
ואגב מה שכתבתי לעיל: בבעלזא לא נהגו להשתדל לנשק הס"ת.