ואין דורשין בעריות וכו' - כפשוטו?

[עולה ומרגיז]

לשון מרן דרכי משה סימן רמ"ו מטור יורה דעה:

בחידושי אגודה כתב בשם ראבי"ה הא דאין דורשין בעריות וכו' היינו בימי התנאים ואמוראים שהיו לומדים על פה אבל אנו לומדים דבר כתוב אין לחוש. עכ"ל. אני מצאתי בספר הזהר פ' אחרי מות סדר עריות וטעמן ע"ד קבלה שרומזין כולן על מעשה מרכבה ונ"ל שע"ז אמרו שאין דורשין בעריות וכו' מיהו בתלמוד שלנו משמע שהדבר כפשוטו

ונפלאים הדברים המצאנו לעוד מרבותינו הראשונים ז"ל התייחסות כה פשטנית למשנה זו?

[אוצר החכמה]

ברש"י שם.

[יורד ומתעה]

הריני להבהיר בזאת כי אין שמץ של קשר ביני ונין פותח אשכול זה.

[המעיין]

למה היינו אמורים לחשוב שיש קשר?

[מחשבה אחת]

הריני להבהיר בזאת כי אין שמץ של קשר ביני ונין פותח אשכול זה.

אני מציע לך לחשוב אולי זה השכן מלמעלה.

[איש גלילי]

הריני להבהיר בזאת כי אין שמץ של קשר ביני ונין פותח אשכול זה.

זה נגד גמרא מפורשת...

[יורד ומתעה]

למה היינו אמורים לחשוב שיש קשר?

כי במקרה מרן 'המרגיז' חטף לי המימרא.

הריני להבהיר בזאת כי אין שמץ של קשר ביני ונין פותח אשכול זה.

אני מציע לך לחשוב אולי זה השכן מלמעלה.

לצערי, אני העליון בבנין. לבינתיים אני מקווה למצוא בשכני היקרים דווקא את בחינת ה'נוטל רשות', בעודם מרחיבים להם מרפסות על ימין ועל שמאל.

[עולה ומרגיז]

כי במקרה מרן 'המרגיז' חטף לי המימרא..

לא ידעתי על מה תתנפל ואני כאיש תמים המשיח לפי תומו ותרגזו עלי כולכם.

[ישבב הסופר]

הגמ' עצמה מתייחסת למתני' בצורה כה פשטנית. והטעם מפני שהתלמיד השני השומע מפי הרב יכול לפספס חלק מהדיון. וכשלומדים מתוך הכתב אין בית מיחוש, ופשוט.

[עולה ומרגיז]

אכן ברש"י ז"ל ד"ה סתרי עריות הכי משמע. אע"פ שלומר שכן הוא הפשט הוא דחוק מאד משום שאין רובן באנוסת אביו ואין זה מן העבירות שאדם דש בעקביו. ואת הגמרא עצמה ניתן לפרש בשונה.

[ישבב הסופר]

בעריות הקפידו מאוד כי הטבע הוא שהאדם מתפתה למצוא היתרים. [ולכן גם במתורגמן המכנה בעריות, דהיינו שהוא מתרגם בדרך דרש ולא בדרך פשט, הקפידו ואמרו שמשתקין אותו.]
וכלשון פירוש המשנה לרמב"ם (מסכת חגיגה פרק ב מ"א) "ואמר שאסור לדרוש בסתרי עריות אלא אם כן השומעין פחות משלשה, וטעם הדבר כדי שלא יתעסק אחד מהם במשא ומתן עם הרב והשנים במשא ומתן זה עם זה ותטרד דעתם ולא ידעו הדין הנכון בסתרי עריות, ומחמת תאות רוב בני אדם בענין זה לא יקפידו אם נפל להם ספק במה ששמעו מן הרב ויכריעו להקל."
וזה ממש מה שהגמ' אומרת, שאין דורשיןבשלשה מפני שרק תלמיד אחד ידבר עם הרב ושני האחרים ישאו ויתנו זה עם זה, ויבואו לטעות באיסורי עריות. וביארו בגמ' דגזל ועריות נפשו של אדם מחמדתן, ולכן חששו בעריות שיבואו להורות היתר ולא בשאר דינים, וגם בגזל לא חששו בזה, מפני שהחמדה לגזל מצויה רק כשהגזל לפניו.

אבל ידידנו המרגיז ממלכות ס"ל שזה 'דחוק מאוד לומר שכן הוא הפשט".

[מיללער]

ןכן פסק הרמב"ם להל' כפשוטו בה' איסורי ביאה פכ"ב הי"ז

[ההוא גברא]

דבר זה בתלמוד רב אשי לא מצאנו בתלמוד ארץ ישראל מצאנו
זו לשון הירושלמי בתחילת אותו פרק: ר' בא בשם רב יהודה דרבי עקיבה היא, ברם כר' ישמעאל דר' ישמעאל תני אזהרות לעובדה. מן דר' אמי יתיב מתני אזהרה לשוכב אזהרה לנשכב הדא אמרה הלכה כר' ישמעאל: ולא במעשה בראשית בשנים: ר' בא בשם רב יהודה דר' עקיבה היא ברם כר' ישמעאל דורשין לעובדה. מן מה דרבי יודה בר פזי יתיב דרש בתחילה היה העולם מים במים הדא אמרה הלכה כר' ישמעאל.
וגם בבבלי למעשה יש דרשות על כל העריות, ורק בספרא יש חור בפרשת עריות בין באחרי ובין בקדושים, ויש שם מכילתא דעריות שהיא כנראה דבי ר' ישמעאל להשלים אותו..

[לוצאטי]

בכ"י קאופמן של המשניות יש בסוף סדר נשים מסכת 'עריות', והיא חלק ממסכת דרך ארץ - בעיקר דיני פסולי חיתון. שמא יש לפרש דורש בעריות על מסכת זו, קרוב לדברי רש"י.