השמטה מעניינת של בעל השמועה בספר 'תורה תמימה'
פורסם: ה' אוגוסט 21, 2014 6:03 pm
בעבר דובר כאן רבות על ה"גניבות" של בעל התורה תמימה, ובכוונה ציינתי מרכאות, שכן הדבר ניתן להידרש בכמה פנים.
עתה בענין אקטואלי לקראת שנת השביעית הבעל"ט, השמטה מעניינת במיוחד!
בספר תורה תמימה פר' בהר (פרק כה הערה כא) כתב, וז"ל, והנה בסוכה ל"ה ב' איתא בטעם האיסור ליקח אתרוג של תרומה, חד אמר מפני שמכשירה לקבל טומאה וחד אמר מפני שמפסידה, ופירש"י קליפתה החיצונה נמאסת במשמוש הידים ואסור להפסיד תרומה, יעו"ש, ולפי הדרשה שלפנינו לאכלה ולא להפסד קשה איך יוצאין באתרוג של שביעית אחרי שמפסידו וכמו באתרוג של תרומה, וצע"ג.
וי"ל לחומר הענין דשאני תרומה דאיסור הפסדה ילפינן מדכתיב בה משמרת תרומתי וכפירש"י שם, ובעלמא פי' הלשון משמרת הוא כעין סייג וגדר, ולכן אסור בה גם הפסד כזה מן הקליפה החיצונה של האתרוג, דאולי יבא עי"ז להפסד ממש, משא"כ בשביעית דילפינן מן לאכלה ולא להפסד, לכן גם אם קליפה החיצונה נמאסת בכ"ז ראויה הפרי לאכלה, ואין זה בכלל איסור ולא להפסד, ודו"ק.
אכן קושיא עצומה וישוב ע"פ חילוק למדני נפלא, הלא דבר הוא שבספרו 'מקור ברוך' (ח"ד פרק לח סעיף ט) מספר התו"ת שהוא עצמו בעודו באיבו בהיותו בן ט"ו שנה כאשר פגש במינסק בפעם הראשונה את הבית הלוי, ודרש הבית הלוי מפיו 'קושיות חזקות', העלה ר"ב אפשטיין שאלה זו שכבר שאל בוואלז'ין בלי לקבל 'תירוץ מספיק ונאמן'. והתירוץ הנ"ל 'לחומר הענין' הוא תירוצו של הבית הלוי לשאלתו. (העיר על כך רש"ז הבלין שליט"א, מובא במכתב בהמעין טבת תשכ"ז עמ' 42)
מה הניא את התו"ת אף הפעם שלא לומר דבר בשם אומרו הדגול? קשה לחשדו ב'שכחת' המעשה הנפלא הלז.
המעניין הוא שכמעט בנוסח זה מופיע תשובה משמו של המהרי"ל דיסקין זצ"ל (בספר אהל משה (חסקין) סי' כג בתוך כרם ציון אוצר השביעית, והובא בשו"ת מנחת יצחק ח"י סי' קיט באריכות).
[ובעיקר הקושיא, ראה אריכות דברים בשו"ת הר צבי או"ח ח"ב סי' קיא, ושם בתו"ד העיר על דברי התו"ת, וז"ל, ולפום ריהטא אמרתי להעיר דבהפסד הקליפה מתקלקל כל הפרי שלא יהא ראוי עוד לאכילה... וצ"ל דיש תקנה לזה והאי סמיא בידן, או נאמר דאין דרך שתהא כל הקליפה נמאסת וגם מקצת המשתייר מגין על המאכל שלא יזיק, אבל מ"מ אין תירוצו של התו"ת מספיק דאין במשמעות משמרת תרומתי שום רמז מיוחד לאסור הפסד הקליפה ואין לנו לדרוש מעצמנו דרשה חדשה כזאת שלא נזכרה בגמרא.
ובספר דרך אמונה הל' שמיטה ויובל פ"ה ה"ז ביאור ההלכה ד"ה אין סכין שני אופנים אחרים בישוב הקושיא. ובשו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' לט הביא הערה זו בשם ה'שערי דעה', וציין לעוד מראי מקומות ותירוצים בענין, וראה עוד במאמרו של הג"ר אברהם יעקב זלזניק זצ"ל במוריה קובץ רכו – רכח עמ' עט - פב].
עתה בענין אקטואלי לקראת שנת השביעית הבעל"ט, השמטה מעניינת במיוחד!
בספר תורה תמימה פר' בהר (פרק כה הערה כא) כתב, וז"ל, והנה בסוכה ל"ה ב' איתא בטעם האיסור ליקח אתרוג של תרומה, חד אמר מפני שמכשירה לקבל טומאה וחד אמר מפני שמפסידה, ופירש"י קליפתה החיצונה נמאסת במשמוש הידים ואסור להפסיד תרומה, יעו"ש, ולפי הדרשה שלפנינו לאכלה ולא להפסד קשה איך יוצאין באתרוג של שביעית אחרי שמפסידו וכמו באתרוג של תרומה, וצע"ג.
וי"ל לחומר הענין דשאני תרומה דאיסור הפסדה ילפינן מדכתיב בה משמרת תרומתי וכפירש"י שם, ובעלמא פי' הלשון משמרת הוא כעין סייג וגדר, ולכן אסור בה גם הפסד כזה מן הקליפה החיצונה של האתרוג, דאולי יבא עי"ז להפסד ממש, משא"כ בשביעית דילפינן מן לאכלה ולא להפסד, לכן גם אם קליפה החיצונה נמאסת בכ"ז ראויה הפרי לאכלה, ואין זה בכלל איסור ולא להפסד, ודו"ק.
אכן קושיא עצומה וישוב ע"פ חילוק למדני נפלא, הלא דבר הוא שבספרו 'מקור ברוך' (ח"ד פרק לח סעיף ט) מספר התו"ת שהוא עצמו בעודו באיבו בהיותו בן ט"ו שנה כאשר פגש במינסק בפעם הראשונה את הבית הלוי, ודרש הבית הלוי מפיו 'קושיות חזקות', העלה ר"ב אפשטיין שאלה זו שכבר שאל בוואלז'ין בלי לקבל 'תירוץ מספיק ונאמן'. והתירוץ הנ"ל 'לחומר הענין' הוא תירוצו של הבית הלוי לשאלתו. (העיר על כך רש"ז הבלין שליט"א, מובא במכתב בהמעין טבת תשכ"ז עמ' 42)
מה הניא את התו"ת אף הפעם שלא לומר דבר בשם אומרו הדגול? קשה לחשדו ב'שכחת' המעשה הנפלא הלז.
המעניין הוא שכמעט בנוסח זה מופיע תשובה משמו של המהרי"ל דיסקין זצ"ל (בספר אהל משה (חסקין) סי' כג בתוך כרם ציון אוצר השביעית, והובא בשו"ת מנחת יצחק ח"י סי' קיט באריכות).
[ובעיקר הקושיא, ראה אריכות דברים בשו"ת הר צבי או"ח ח"ב סי' קיא, ושם בתו"ד העיר על דברי התו"ת, וז"ל, ולפום ריהטא אמרתי להעיר דבהפסד הקליפה מתקלקל כל הפרי שלא יהא ראוי עוד לאכילה... וצ"ל דיש תקנה לזה והאי סמיא בידן, או נאמר דאין דרך שתהא כל הקליפה נמאסת וגם מקצת המשתייר מגין על המאכל שלא יזיק, אבל מ"מ אין תירוצו של התו"ת מספיק דאין במשמעות משמרת תרומתי שום רמז מיוחד לאסור הפסד הקליפה ואין לנו לדרוש מעצמנו דרשה חדשה כזאת שלא נזכרה בגמרא.
ובספר דרך אמונה הל' שמיטה ויובל פ"ה ה"ז ביאור ההלכה ד"ה אין סכין שני אופנים אחרים בישוב הקושיא. ובשו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' לט הביא הערה זו בשם ה'שערי דעה', וציין לעוד מראי מקומות ותירוצים בענין, וראה עוד במאמרו של הג"ר אברהם יעקב זלזניק זצ"ל במוריה קובץ רכו – רכח עמ' עט - פב].