שומר-הגחלת כתב:לרגל יום היא"צ גליון מיוחד ממשנתו של רבה של ירושלים ומרא דארעא דישראל רבי שמואל סלאנט זלל"ה
בגליון המיוחד כתב:ח. מנהגי רבינו היו לפני ההמון דוקא לפי ההלכה ללא חומרות והוספות [שמן הסתם נהג לעצמו לבד] וכן נהג שמה שהורה נהג כך לעצמו ותמה על הרבנים המתירים לאחרים דברים שיש בהם משום ספק ומחמירים על עצמם.
היכול מאן דהו לבאר את הכתוב בסעיף זה?!
"לעצמו לבד" נהג בחומרות והוספות, או "שמה שהורה נהג כך לעצמו"?!
עיינתי מקופיא בספר 'אדרת שמואל' (על רגל אחת בחנות הספרים), והוא נגוע מראש ועד זנבו בחוליי הכתיבה "העיתונאית החרדית" - חס וחלילה שרש"ס נהג "ללא חומרות והוספות" - אז צריך להוסיף בסוגריים "שמן הסתם נהג לעצמו לבד"...
<לפי סגנון מרוצת הכתיבה, נראה שהוספה זו שבמוסגר נוספה מאוחר יותר כנראה ע"י איזה "מעיר" שעבר על הכתוב>.
וכשבעלון הזה מסופר שר"ד בהר"ן רצה לשמוע שיעור ממהריל"ד וכשנתבטל השיעור ורצה לחזור לעץ חיים - אז כמובן שחלילה "לא תכסיס דיפלומטי היה זה מצד ר' שמואל" - כמובן וכמובן! מי כהכותב היודע...
מה שהכי הרגיזני - זה בהקדמת הספר, המתאר את היחסים הנפלאים של רש"ס עם מהריל"ד - ממש צוף דבש!
נו, באמת! אתה לא רוצה לכתוב את האמת - אל תכתוב כלום. (ואז נתווכח אם זה הוגן או לא) - אבל לסלף?!
אגב, גם צריך לדייק:
בגליון המיוחד כתב:כשרבינו היה בן פ"ג שנה תקפה אותו מחלת עינים קשה, וכל עמל הרופאים להציל את מאור עיניו עלו בתוהו, ומאז במשך עשר שנה עד ליום פטירתו היה סגי נהור.
אז ככה:
רש"ס נולד בב' שבט תקע"ו.
ר"ח ברלין כותב מכתב לרש"ס ביום כ' שבט תרנ"ח:
יען כי למן היום שנועדתי כי הדר"ג שליט"א חש בעיניו. וכי נסע ליפו למצוא תרופה לזה. מהיום ההוא והלאה. את חובתי אשמור. ואין יום שאינני מעתיר בעדו, והבוחר בציון ית"ש. שיאיר עיניו.
חשבון פשוט אומר שהוא אז בדיוק בן פ"ב.
נניח לחסר ויתר של מס' אחד (בגי' הרי זה לא נחשב...), אבל מנין להם שמאז במשך 10 שנים היה סגי נהור?
פוק חזי מכתב הסכמתו לספר "מדרש פליאה עם ביאור זכרון מנחם:
יו"ד לחודש שבט תרס"א - - - ואף שבימים האלה שגברה עלי החולשה וגם עיני כהו מעט