פורום אוצר החכמה

בכמה מקומות בספר משנה ברורה מובאים דברים מספר עבודת היום, ראה משנ"ב סי' לו משנת סופרים; ביאור הלכה סי' סו סעיף א ד"ה ואפי' באמצע; ביאור הלכה סי' עג סעיף א ד"ה ממתניהם ולמטה.

בחפשי אחר ספר 'עבודת היום' באוצר, עלה בידי שמדובר בספר על או"ח ה'כולל כל דיני הלכות הנהגות האדם בבוקר. נט"י שחרית. והל' ציצית ותפילין. וברכות השחר והלכות ק"ש הנצרכים ומוכרחים לכל איש ישראל לדעת אותם ולהורות נתן בלבם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון ולעבוד עבודת הקודש מדי יום ביומו. ובו מבואר כל הדינים המבואר בשו"ע ע"פ מקורו מש"ס ופוסקים מראשון שבראשונים עד אחרון שבאחרונים והכל בדרך הלכה פסוקה המוסכם אליבא דהלכתא, וכל דין מבואר בטעמו, והכל בלשון צח ובסדר נכון חכו ממתקים וכולו מחמדים אשר יגעתי ומצאתי בעז"ה ית"ש. אנכי הצעיר קטן הערך ישכר דוב בעריש נכד בת עיני ומבשר צדק'.

בפתיחת הספר מופיעה הסכמה ארוכה עם הערות בצירוף מכתב נוסף של תגובה לישוב ההשגות מאת רשכבה"ג הגאון בעל שואל ומשיב זצוק"ל מלבוב, ומכתב תשובה מהגאון מהר"ש קלוגר זצוק"ל.

מעניין להתוודע עוד אודות החיבור, המחבר, התקופה והנסיבות.

====
אגב, בביאור הלכה סי' עג איתא בזה"ל,

כתב בספר עבודת היום בד"א כל זה הסימן כשקורא ק"ש או מתפלל או מדבר ד"ת בפיו אבל להרהר בד"ת הלא קי"ל דמותר אפילו כשערותו מגולה כמו שכ' בסוף סימן ע"ה כ"ש בזה ועי"ש שכתב עוד ומטעם זה מותר להרהר בדברים שבקדושה בשעת תשמיש שהרהור אינו כדיבור לענין זה אף על פי שהוא כדיבור לענין להרהר במבואות המטונפות עכ"ל בקיצור.

והנה לא נתבאר בלשונו מהו הסבר החילוק וההגדרה בדיני הרהור כדיבור, דלענין איסור הרהור במבואות המטונפות חשבינן ליה כדיבור, ולענין הרהור דברים שבקדושה בשעת תשמיש לא חשבינן ליה. וכיון שלא אסתייע לי לראות הדברים במקורם, אודה למי שיעלה כאן הדברים, ושכמ"ה.

מפורסם היתרו לפאה נכרית.

עליו כתב ר"מ וונדר: http://www.otzar.org/aspcrops/105733_15 ... 102014.asp

תשו"ח.
אודה בכפילא למי שימלא אחר משאלתי השנית.

זהו העמוד הרלונטי [אין בו תוספת לשון יותר מהמובא בבה"ל].

נוטר הכרמים כתב:אגב, בביאור הלכה סי' עג איתא בזה"ל, כתב בספר עבודת היום בד"א כל זה הסימן כשקורא ק"ש או מתפלל או מדבר ד"ת בפיו אבל להרהר בד"ת הלא קי"ל דמותר אפילו כשערותו מגולה כמו שכ' בסוף סימן ע"ה כ"ש בזה ועי"ש שכתב עוד ומטעם זה מותר להרהר בדברים שבקדושה בשעת תשמיש שהרהור אינו כדיבור לענין זה אף על פי שהוא כדיבור לענין להרהר במבואות המטונפות עכ"ל בקיצור.
והנה לא נתבאר בלשונו מהו הסבר החילוק וההגדרה בדיני הרהור כדיבור, דלענין איסור הרהור במבואות המטונפות חשבינן ליה כדיבור, ולענין הרהור דברים שבקדושה בשעת תשמיש לא חשבינן ליה. וכיון שלא אסתייע לי לראות הדברים במקורם, אודה למי שיעלה כאן הדברים, ושכמ"ה.

בטח היה בהעלם מעיני כת"ר הרוממה דברי הגמרא בשבת דף ק"נ ע"א שמותר להרהר בדברי תורה כנגד ערוה ומפלגינן בין הא למקומות המטונפים בדרשא דקראי.