פורום אוצר החכמה

מי שמעונין לעזור ולשלוף מזכרונו סיפורים או מאמרי חז"ל (לא הלכות) שקשורים לביזוי אוכלין, יבא על שכרו [משמים].

ישנו המעשה, אולי הכי ידוע, בתענית דף כ"ד, על אותה עיר שבחוצותיה שיחקו בלחם, ועבר רב יהודה והתבטא שעוד יבואו אצלם ימים שלא יהיה מאום לאכול. עיי"ש (וכעין זה נפסקה ההלכה באו"ח סי' קע"א).

תודה רבה רבה.
אם יש עוד סיפורים מכל הזמנים, אודה לחברי הפורום.

בבקשה

גלילי, האם אטעה אם אומר ששני הסיפורים סותרים זה לזה?

מבחינתי אתה יכול לומר את אשר נראה בעיניך,
אבל לדעתי אינו מוכרח, כיון שבמעשה השני נראה העניין שלא לאכול מאכל הנוטה לקלקול.
אבל אם בכ"ז נראה בעיניך סתירה, תוכל לצרפו לרשימת המעשים של איש ספר כאן.

זקן ששכח כתב:גלילי, האם אטעה אם אומר ששני הסיפורים סותרים זה לזה?

במעשה הראשון עם הלחם אעפ"י שלכאורה אינו ראוי לאכילה אך עדיין אין לעשות זאת בצורה של זלזול באוכל ובפרט שהמדובר כאן הוא בלחם שחמור משאר אוכלים וודאי שבזיון הוא להשליכו לכלי נטילת הידיים וצריך לכל הפחות לעוטפו בשקית ורק אז להשליכו. (יש מחמירים בשאריות הלחם לתתו לבהמה וכדומה והיותר מחמירים עושים מהם פירורי לחם).

אך במקרה השני מדובר בסתם מאכלים שאכילתם עלולה לפגום בבריאות האדם ולא חמורים כלחם ויכול להשליכם כמות שהם..כנלע"ד..

גלילי כתב:בבקשה

ScreenShot005.jpg

תודה רבה

קיים הסיפור הנפלא על הרב משה צבי נריה זצ"ל, שהיה נכנס לחדר האוכל בישיבתו אחרי שכל התלמידים נכנסים. עוצר ליד אחד השולחנות ומציץ ל'כולבויניק'. כשזיהה שם פרוסת לחם מלוכלכת ורטובה (פרוסות לחם היו מונחות בסלסלה על כל שולחן, וב"מאבק" על האוכל הן היו הנפגעות הראשונות), היה מניח אותה בצלחת. מבקש סליחה וניגש ליטול ידיים. כשחזר, היה אוכל אותה בסכין ובמזלג, כאילו היה זה ברבורים אבוסים. במקביל היה מתאר בצורה ציורית לתלמידים בשולחן את דרכה של הפרוסה, מאז היותה גרגר חיטה עד זכותה הגדולה להישלח לישיבה לסייע בלימוד תורה.

איני זוכר במדוייק. דומני שמובא בירושלמי אודות ר' יוחנן שהיה מגיע בבוקר שלמחרת סעודת מצוה, אוסף את שיירי המאכלים ואוכלם. אולי יהיה ביד מאן דהו לציין מקור ולהוסיף פרטים.

זקן ששכח כתב:איני זוכר במדוייק. דומני שמובא בירושלמי אודות ר' יוחנן שהיה מגיע בבוקר שלמחרת סעודת מצוה, אוסף את שיירי המאכלים ואוכלם. אולי יהיה ביד מאן דהו לציין מקור ולהוסיף פרטים.

איני יודע מהו המקור אליו התכוונת, אך אם מדובר שם בסעודת מצווה - נראה יותר, שהוא נהג כן משום חיבוב שיירי מצווה ולא משום שלא יגיעו המאכלים לידי ביזוי.

חכם באשי כתב:

זקן ששכח כתב:איני זוכר במדוייק. דומני שמובא בירושלמי אודות ר' יוחנן שהיה מגיע בבוקר שלמחרת סעודת מצוה, אוסף את שיירי המאכלים ואוכלם. אולי יהיה ביד מאן דהו לציין מקור ולהוסיף פרטים.

איני יודע מהו המקור אליו התכוונת, אך אם מדובר שם בסעודת מצווה - נראה יותר, שהוא נהג כן משום חיבוב שיירי מצווה ולא משום שלא יגיעו המאכלים לידי ביזוי.

אמת ויציב. ואעפ"כ הוא לא נטל את הכסאות לשבת עליהם, וגם לא החליט לקבוע ביתו באותו אולם, אלא נטל האוכלים שהיו מיותרים ואכלם כדי לחבבם ולייקרם. אף שאין ספק שבלא סעודת מצוה לא היה עושה זאת, אבל גם אין ספק שבהאי גוונא היו האוכלים באים לידי ביזוי והצילם.
וכבר אמר החכם: הבוחר יבחר.