פורום אוצר החכמה

קלונימוס הזקן כתב:הן לא סיים דבריו
במלל צור עולמים
אלא בפי יצוריו
נתן נאום נוקמים

בברכה המשולשת כתב:ונתתי נקמתי באדום ביד עמי ישראל
ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו

נמצאים אנו עתה במצב קשה בארץ ישראל, וכידוע שא"א אדמו"ר זצוק"ל התבטא כמה וכמה פעמים בתקופת חייו האחרונה, ביחידות וברבים, אודות זמן קשה העומד לבוא, והיו הדברים מפחידים את הלב. ומיד היה ממשיך ומחזק שהקב"ה לא יעזוב אותנו. מי היה יכול אז להעלות על דעתו שיגיע מצב כזה, מראש השנה עוד לא היה יום רגוע, יום יום יורים ומנסים לפגוע ביהודים, ויהודים נהרגים ונפצעים, והאחרון הכביד מכת הפיגועים ההמוניים. מבחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה, ורבים שואלים כיצד מתחזקים בתקופה כזו שלא רואים לה קץ, באשר שום פתרון טבעי לא נראה באופק. ואם בזמנים עברו היו שסברו כי ניתן לפתור את הבעיות בגישה תקיפה, כיום כבר אין מי שחושב כך, ואף הדוגלים בתקיפות זהו יותר בכדי לקרר את רגש הנקמה שלהם מאשר בשביל לפתור את הבעיה. וגם אלו שסברו כי ניתן לבוא בדברים עם הערבים ולנהל אתם משא ומתן, מבינים כבר שאין על מה לדבר ואין עם מי לדבר, כי פיהם דיבר שוא וימינם ימין שקר. ומאין יבא עזרי, איך מתחזקים, ומה יהיה הסוף, כלום יכול מצב זה להמשך לאין קץ.
אכן איתא בספה"ק דגל מחנה אפרים (נח), שכל מציאות החושך אינה אלא כיסוי המכסה על אור מסויים, "דאי אפשר לחושך בלא אור, כי האור יוצא וניכר מתוך החושך, אך שהוא מכוסה ובהעלם שם וכו', אבל מי שהוא חכם – עיניו בראשו, ויבין כי יש אור גדול מכוסה ונעלם בתוך אותו החושך". משמעות דבה"ק שהאור ניכר מתוך החושך, היינו שככל שהחושך יותר גדול סימן שמסתתר תחתיו אור גדול יותר. ומצינו כמה מאמרי חז"ל שעולים בקנה אחד עם רעיון זה. כגון מה שאמרו (מדרש, מובא באוהב ישראל לשבת חזון), לא היה יום מועד לישראל כיום שנחרב בו בית המקדש. והא דאיתא במדרש (ב"ר פה,א) עה"פ כי אנכי ידעתי את המחשבות, שבטים היו עסוקין במכירתו של יוסף, ויוסף היה עסוק בשקו ובתעניתו, ראובן היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויעקב היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויהודה היה עסוק ליקח לו אשה, והקב"ה היה עוסק בורא אורו של מלך המשיח. באותה שעה קשה שבית ישראל היה שרוי בשפל המצב והשבטים היו שבורים כל כך, אז היה הקב"ה עוסק ובורא אורו של משיח ע"י תמר ופרץ. ויש להסביר זאת בב' אופנים: או שזה מעשה שטן להסתיר בחושך את מציאות האור ואת הגילויים הגדולים, כדי שלא יכירו בגודל השעה שאין כמותה, ולא יראו את האפשרויות הגדולות הקיימות עתה לפעול לטובה ולהשיג דברים כבירים. או להיפך, מטרת החושך היא דוקא לבלבל את השטן, שהוא לא יכיר כי זהו זמן מיוחד בו נפעלים ענינים גדולים. כמו שמצינו בכמה מקומות שבשעות גדולות נעשות פעולות שונות שמטרתן לבלבל את השטן בכדי שלא יקטרג ולא יעכב. וע"ד שביארו בספרים מעשה יהודה ותמר, שכלפי חוץ היה נראה מעשה זר ומוזר, אלא שלולא זאת היה השטן מעכב ולא היה מניח לברוא אורו של משיח.
ולאור זה יש להסתכל גם על תקופתנו, לדעת כי יש אור גדול בתוך החושך, והחושך אינו אלא מעשה שטן להסתיר האור, או שנעשה כדי לבלבל ולערבב את השטן, שייראה מבחוץ כאילו זה זמן גרוע. ולשני ההסברים הרי זה זמן של אור מיוחד במינו, וכדברי הדגמ"א שהחושך אינו אלא כיסוי על האור, ומי שיודע ומבין זאת לגביו מסתלק החושך ואינו מפריע לו, ויכול להתקרב למקורות האור. זהו זמן מיוחד ותקופה מיוחדת שלא היו כמותם בארץ ישראל בחמשים השנים האחרונות, המצב נראה נורא ואיום, אך המציאות הפוכה ממה שנראה לעינים, בעינים רואים חושך והמציאות האמיתית היא אור. ההרגשה היא שעומדים לפני אור גדול, ותפקידנו להיות "החכם – עיניו בראשו" כלשון הדגמ"א, לדעת כי אכן נפעלים עתה ענינים גדולים, וזו תקופת עשיה מבורכת שיכולים להשיג בה דברים גדולים, אלא שכל זה מכוסה בהסתר.
ויש לדעת כי כל הסתר אינו אלא בבחינת כאשר ייסר איש את בנו ה' אלקיך מיסרך, וכדכ' (משלי ג,יב) כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה, וברש"י שם ובביאור הגר"א, כי טבע האב כאשר מייסר את בנו קשות מבקש אח"כ דרך לשוב לרצותו, שהרי אינו רוצה לנתק את קשריו עמו, אלא להיפך, מוכיחו ביסורים מחמת אהבתו אשר גדולה אליו יותר מן הכל, ומאחר שכבר ייסר אותו הריהו מחפש כיצד לפייס אותו, ומדבר אליו רכות מתוך אהבה והתפייסות. ועדיין זכור לנו כיצד היה אאמו"ר זצ"ל חוזר תמיד על מאמר היסוה"ע שדרש מסורה על תיבת "דרש" הכתובה בב' הפסוקים: ארץ אשר ה"א דרש אותה תמיד עיני ה"א בה (דברים יא,יב), ואת שעיר החטאת דרש דרש משה והנה שורף (ויקרא י,טז). ופירש, שכך היא ההנהגה בארץ ישראל, כאשר נדמה כי "והנה שורף", לא רואים שום מוצא ומה יהיה הסוף, אז מתגלה כי היא ארץ אשר ה"א דורש אותה, שמתגלה לפתע גילוי של רוח והצלה יעמוד ליהודים ויוצאים מן המיצר למרחב ונהיה אור וטוב. יש בחי' כל מה דעביד רחמנא לטב עביד, שלבסוף תצא מזה טובה, ויש "גם זו לטובה", שכבר עכשיו טוב, כדברי הדגמ"א שהחושך הוא כיסוי לאור הגדול.