פורום אוצר החכמה

הבוקר ראיתי בבית הכנסת חומש בהוצאת 'כמשא ספריית תורה' תחת הכותרת 'מארמית יקורתא לארמית קלולתא' שהוציא ר' חיים ישורון המתגורר בחולון, ובמקום התרגום הרגיל ישנו תרגום חדש, שבעיני נראה כבליל מילים חסרות פשר...
מההקדמה הצלחתי להבין שמדובר במשהו שקשור ליהודי אזרבייג'אן.
למישהו יש מידע בעניין?

חיפוש בגוגל מעלה שמדובר בניב ארמית של יהודי כורדיסטאן

למשל קטע שמדבר על זה
ספריה למדעי היהדות, אוניברסיטת בר אילן
15 נובמבר 2012 ·
נש דידן, מי יודע?

"כשביקרתי אצל חבר באחד הישובים בשומרון גיליתי על מדף חמישה עותקים של ספר לא מוכר. כל כך לא מוכר שלא מצאתי זכר בספריות בישראל לעותק נוסף.

"כמשא ספרית תורה: מארמית יקורתא לארמית קלולתא"
מדובר בתרגום לארמית הקרויה נש דידן

הנשדידנית שלי חלודה וכשהתקשרתי למחבר הרב חיים ישורון לבדוק מתי נכתב הספר) יש רמז בהקדמת הספר) הוא אמר לי "אני בן 94 , אתה חושב שאני יכול לזכור?“
הוגן ! "

מכאן https://m.facebook.com/JewishLibrary.biu?v=timeline&filter=0&timecutoff=1396162799&sectionLoadingID=m_timeline_loading_div_1357027199_1325404800_8_&timeend=1357027199&timestart=1325404800&tm=AQDpEiidDIECAT6d

או זה http://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Article_83.6%281%29.pdf

בפשטות: 'יקורתא' =כבדה, 'קלולתא' =קלה. כלומר, מארמית כבדה לארמית קלה.

http://lishan.nashdidan.co.il/
מילון ארמי עברי לישן דידן - נאש דידן

ראשוני היהודים הגיעו לאורמייה, כבר בשנת 780 לפני הספירה, בעקבות הגלייתם מארץ-ישראל בידי מלכי אשור. באותן שנים, אורמייה - רמה במערב אזארביג'אן הפרסית במפגש בין טורקיה, איראן ורוסיה - הייתה לב-ליבה של ממלכת אשור הקדומה. מלכי אשור, ואחריהם מלכי פרס, היו סובלניים כלפי היהודים ואפשרו להם לשמור על זהותם ודתם. יהודי אורמייה היו מבודדים מקהילות יהודיות במדינות השכנות. עם זאת, הגיעו אליהם מדי פעם שליחים, לימדו אותם הלכות ומנהגים וחיזקו אותם.

בתחילת המאה ה-20 היו קהילות יהודיות בכמה מערי רמת אורמייה: סלמס, נג'דה וגאבור, אולם רוב בני הקהילה, כ-400 משפחות, חיו בעיר אורמייה. היהודים היוו מיעוט בקרב אוכלסייה מעורבת של מוסלמים (שיעים וכורדים), נוצרים (אשורים וארמנים).

שפת היומיום של יהודי אורמייה הייתה הארמית. עם זאת, הניב הארמי של יהודי אורמייה, היה שונה מהניב של התלמוד הבבלי, וקרוב מאוד לאשורית. במשך דורות שמרו יהודי אורמייה על מנהגיהם היהודיים הייחודים, שימרו את הניב הארמי הייחודי, כתבו ארמית ותורכית אזרית באותיות רש"י עבריות.

האוכלוסייה היהודית סבלה פעם אחר פעם ממעשי טבח, ביזה ושוד. בתקופת מלחמת העולם הראשונה אורמייה נכבשה אין ספור פעמים, על-ידי הרוסים, התורכים, הפרסים, והכורדים.

בשל המלחמות והרעב, מספר המשפחות היהודיות בעיר הלך וקטן באופן קבוע. במאה העשרים, עלו בני הקהילה לארץ בשלושה גלים: בשנות העשרים, בשנות השלושים ובשנות החמישים, לאחר הקמת המדינה, רוב בני הקהילה עלו לארץ. מעט המשפחות שנותרו בעיר עזבו עם עלייתו של חומייני בסוף שנות השבעים.



סטודנט אירני עזר

מעט מאוד טקסטים כתובים נותרו, כך שאין כמעט תיעוד היסטורי, או מסמכים מהם ניתן ללמוד על ההיסטוריה של הקהילה.

כדי לשחזר את ההיסטוריה של הקהילה, קראה יעקבי ספרים נדירים שהודפסו בתקופת מלחמת העולם הראשונה, יומנים ומכתבים של מיסיונרים אמריקאים וצרפתיים ובדקה מאות מסמכים בארכיונים בארץ, בפריס ובוושינגטון. לצד המסמכים והמוצגים, היא ליקטה ספרי זיכרונות ותמונות נדירות שנותרו בידי זקני העדה בעזרת אברהם חכמי, יו"ר עמותת יוצאי אורמייה, אשר הגה את רעיון אלבום ההיסטוריה, המסמכים תורגמו לעברית.

"בכל פעם, גיליתי קצה חוט חדש על קורות היהודים שם. כך למשל, באחת הפעמים, הגעתי דרך האינטרנט לסטודנט אירני ששלח לי, דרך אירופה, ספר היסטוריה נדיר על חבל אורמייה שנכתב על-ידי היסטוריון אירני בפרסית. במקרה אחר, הגיע לידי יומן שכתבה מיסיונרית אמריקאית, שישבה בעיר אורמייה. היא דיווחה, כי ילדות נוצריות הוכרחו להתאסלם, וזה הוביל אותי לגלות שגם נערות יהודיות שהוכרחו להתאסלם, אבל נושא זה הפך לטאבו בקרב הקהילה היהודית".

גילוי מרתק אחר נוגע להישרדותם של היהודים בזמן מלחמת העולם הראשונה. יעקבי מצאה, כי בקרב היהודים היו בעלי נתינויות שונות: טורקיות, רוסיות ופרסיות. כך למשל, כשהרוסים נכנסו לעיר, היהודים הטורקיים התחבאו אצל בעלי הנתינות הרוסית. כשהגיעו הטורקים, בעלי הנתינות הרוסית התחבאו אצל בעלי הנתינות הטורקית.

מן הראיונות האישיים עם זקני העדה היא גילתה מנהגים ייחודיים לקהילה זו. לדוגמה, במעמד בו מבקשים הורי החתן את יד הכלה, הם מבקשים סוכר למען בנם וכשהורי הכלה מסכימים לשידוך, הם מניחים על השולחן לאות הסכמה סוכר בצורת קונוס מקושט בסרטים צבעוניים. בטקס ברית המילה, מניחים קערת מים בכניסה לבית, הגברים מדליקים לפידים וכל אחד מן האורחים זורק מטבעות לקערה. מנהג אחר, נוגע לחתן ולכלה ביום חתונתם. החתן נוהג לעמוד על הגג ולהשליך לעבר הכלה היושבת בחצר למטה תפוחים אדומים, או חבושים.



להנציח קהילה נשכחת

בתום שש שנות מחקר הוציאה יעקבי את רומן הביכורים 'אלמוס' המבוסס על קורותיה האישיים של סבת חמותה, בצל המלחמות והכיבוש במלחמת העולם הראשונה.

"סיפור חייה של סבת חמותי, גולי, שימש לי השראה לסיפור של דמות הראשית ברומן שכתבתי. הסיפורים המרתקים ששמעתי ממנה על התרבות הייחודית של יהודי אורמייה, ועל המאורעות ההיסטוריים הקשיים שעברו על יהודי הקהילה, דחפו אותי להמשיך בעבודת המחקר, עד שקיבלתי תמונה שלמה על חיי היהודים שם", היא מסבירה.

בימים אלו, כחלק מהמאמץ לתעד ולזכור את חיי הקהילה החשובה הזו, ולשמר את תרבותה המיוחדת למען הדורות הבאים, יוצא אלבום היסטוריה המנציח את חיי קהילה, בתמיכתה של קרן "אמא" מיסודה של משפחת נזאריאן מלוס אנג'לס.

האלבום סוקר את קהילת יהודי אורמייה ומבוסס על מכתבים ומסמכים אותנטיים שנמצאו בארכיונים שונים בארץ ובעולם ועל ראיונות אישיים עם זקני העדה, יעקבי מעבירה הרצאות על מורשת קהילת יהודי אורמייה (נאש-דידאן) בפורומים שונים.