והנה מלאבי ה' עולים ויורדים בו (ויצא) מתחלה עולים ואח"כ יורדים. עיין בפירש"י ז"ל. עולים תהלה ואח"כ יורדים. מלאכים שליווהו בארץ אין יוצאים חוצה לארץ ועלו לרקיע וירדו מלאכי חוצה לארץ ללוותו, עכ״ל.
הגאון ריעב"ץ ז"ל אומר שלא לומד צאתכם לשלום (כי כתיב בפסחים דף פ"ו ע״ב כל מה שיאמר בעל הבית עשה חוץ מצא ואיך יאמר להם "צאתכם").
אבל יש לתרץ, כי כמו שיש מלאכי א"י ומלאכי חוצה לארץ כן יש גם מלאכי שבת ומלאכי חול, ומלאכי חול ממתינים עד שבאים מלאכי שבת (כמו עמוד הענן שהמתין לעמוד האש) נמצא כשנכנסין מלאכי שבת אזי אומר להם שלום וכו' בואכם לשלום וכו' ברכוני וכו' ואח"כ יוצאין מלאכי חול, וכעת יש להבין, כי כמו שיש מלאכי א"י אחרים, וממתינים זה על זה, וכן כשיש מלאכי שבת ומלאכי חול, באין תחילה מלאכי שבת ואח"כ יוצאין מלאכי חול, לכן אומר בואכם לשלום למלאכי שבת, וצאתכם לשלום למלאכי חול.
ולפלא בעיני שדברים מאד דומים אנו קוראים בספרו של האדמו"ר מגור בעל השפת אמת (לפרשת תולדות תרס"א) כדלהלן:
בפסוק מלאכי אלקים עולים ויורדים. אחז"ל מלאכים שלווהו בא"י עלו וירדו מלאכי חו"ל כו'. דיש לכל מקום מלאכים מיוחדים. וכן בבחי' הזמן יש מלאכי שבת ומלאכי חול. [...] ולכן אומרים בש"ק שלום עליכם מלה"ש. ויתכן לפרש צאתכם לשלום על מלאכי חול שעולין למעלה. ומקדימים בואכם לשלום. הגם דכאן כתיב עולים ואח"כ יורדים.
ספרו של האדמו"ר נדפס אחר מותו בשנת תרס"ה ותקבל בחיבה בכל רחבי פולין. באותו עת כבר היה המגיד מקמניץ בלונדון, שם מת כעבור עשר שנים. האם לפנינו תופעה ממופלאה של שני נביאים מתבנאים בסגנון אחד? או שמא הדבר מתפרש באופן פשוט יותר. יתכן שאכן בא לידי המגיד ספר שפ"א החדש ונתרשם ממנו וכדרך הדרשנים ידע לשלב מבחר דרושים ורעיונות של אחרים לתוך שלו. מי יודע?