פורום אוצר החכמה

נהוג עלמא רובו ככולו ליטול הסכמות ומכתבי ברכה להוצאת כמעט כל ספר תורני, והדבר נתפס אצל הכל כחובה קדושה אשר אין לסור ממנה ימין ושמאל, לבד מהוצאות ומכונים מפורסמים, שכפי הנראה די להם במה ששמו עטרה ונשיאות לראשם לכבוד ולתפארת מישהו מגדולי הדור, להיות להם כהסכמה כללית סמיכה ותמיכה במעשי ידיהם.
מישהו הגדיר את כללי הענין?

היה על זה מאמר או סיקור (מאת ר' אברהם דבדה), באחד מקבצי בית אהרן וישראל של השנים האחרונות.

שמעתי על ת"ח [הרב י.ק] שחיבר ספר ולא לקח שום הסכמות, ו"לחכם אחד" שתמה היכן ההסכמות? השיב לא הסכימו לתת לי הסכמה, ויאמר ה"חכם" הנ"ל לא יתכן, השיב הרב י.ק בבת שחוק א"כ למה צריך הסכמה?

מישהו יודע מקור מדויק למה שכתב יעקובי?

http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?157333
וע"ע בחת"ס חו"מ סימן מא.

יש קטע של ר' יונתן איישביץ שכל אלו שלא לוקחים הסכמות נשענים עליו.

צפנת פענח, חזון איש, קהלות יעקב, חדושים ובאורים ואידך זול גמור...

ארבע מי יודע
ארבע טעמים למה מהרא"ש שיק לא לקח הסכמות לספריו

אינני מכחיש את המוחש דהאידנא, אבל כמדומני מי שיסתמך על תשובת ח"ס יווכח שאיננו מעיד על מנהג לקחת הסכמות אלא על כך שראוי היה לקחת, המנהג המובא שם הוא מנהג הלוקחים ולא מנהג המדפיסים. יש עמי קצת דברים בנושא ועוד חזון למועד.
בענין דברי מהרא"ש שיק - הוא לוקח הסכמות מן הקוראים. ובכלל אין מנהיג לעדה שיודע כמוהו וכו' וכו'. אשר על כן החפץ בדבריו יחפוץ והחדל יחדל.

פעם שמעתי מאחד מגדולי הדור שליט"א שבאו לבקש ממנו הסכמה לספר,שלמרן הח"ח יש הסכמות למשנה ברורה אולם למעשה החפץ חיים הרבה יותר מוכר וכו ממי שהביאו לו הסכמה...

כתב בפלא יועץ ערך גאווה (נשמט בחלק מהדפוסים): "בכלל אומר אני שהחובר ספר לא טוב לבקש הסכמות, שהרי זה כאומר 'כבדוני נא', שידוע הוא שההסכמות הם לפאר ולרומם את המחבר, ומה ייתן אם יאמרו כי גדול שמו, מה ייתן ומה יוסיף".
וכתב ר"י אייבשיץ (בהקדמתו ל'כרתי ופלתי'): "מה תועלת יש בהסכמה? רחוק משכר וקרוב להפסד! כי דרך המסכימים להרבות בשבח המחבר... ואין זה אלא מוליד התנשאות רוח...".
בהקדמת הר"א היימן ל'תולדות תנאים ואמוראים' עמ' טז: "גמרתי בדעתי שלא להדפיס שום הסכמה... ההסכמות נבראו אך להרבות בתארים, ותוארים כהיום הוזלו כל כך שעד שגם תואר 'גאון גדול' כותבים על אנשים פשוטים שלא קראו ולא שנו, וכמעט לחרפה נהיה אם אין כותבים על רב 'הגאון האמיתי' כי בזה יראו ש'גאון' סתמא הוא אינו אמיתי. וכבר אמר לי חכם אחד: לו קמו מקבריהם החכמים וראו את כל הגדולות וגאונות אשר נכתב על מצבותיהם אז היו בושים. ועניתי לו שאין ממש בדבריו, יען שכמה מהם לא יהיו יכולים גם לקרוא כל הכתוב על המציבה. ולכן משכתי ידי מהסכמות, והספר יעיד על מחברו, וכמו שאמרו חז"ל 'אבני ביתו וקורותיו של אדם מעידין עליו', והבנין מעיד על הבונה אם חכם הוא"
לדעת ה'ישכיל עבדי' בהסכמתו לספר 'הלכה למשה' לר"מ מיימון בימינו אין תוקף להסכמות כי לא עבר המסכים על הספר אלא רק סומך על החזקה ולכן אין צורך בהסכמות והן נכתבות רק לשם ברכה, וכ"כ הגר"ע יוסף בהקדמתו להליכות עולם ח"ג עמ' כט ועמ' מא

בהקדמת הגאון ה'זכר יהוסף' לספרו 'ביאור חדש מהריז"ש על שיר השירים' (וילנא תרל"ה, עמ' ב) שכתב "אמת הדבר אשר נמצא בתקנת הקדמונים מועד ארבע ארצות שלא להדפיס ספר דרוש בלי הסכמות. אשר זאת לעדה כי נמצאו בתוכם מבינים אשר ידעו לחוש לחשש הזה בספרי דרוש אשר מיעוטם יפה". לפי דבריו עולה כי הצורך בהסכמה נתקן דווקא על ספרי דרוש [וראה בהקדמת ה'זכר יהוסף' ח"א שכתב שרצה לא לקחת מכתבי הסכמה אך חותנו הגאון רמ"ג יפה הפציר בעדו לקחת הסכמות משום שזו תקנה מגדולי הדורות והדבר נפרץ רק מיום שרבו גדולי הדור וכאילו כל אחד אין שני לו... עי"ש].
לעומת זאת יש שכתבו שההסכמה נצרכת דווקא לספרים שהם להלכה ולמעשה, וראה בהקדמת הר"א היימן שם: "גמרתי בדעתי שלא להדפיס שום הסכמה, יען כי ספרי זה לא נכתב בענייני איסור והיתר, ולא יצא שום מכשול ממנו אם לא כיוונתי אל האמת"

כמדומה לי שחלק מלשונות אלו ליקטתי מתוך ספרי הרי"ש שפיגל שליט"א