פורום אוצר החכמה

יכוון בהנחתם שציוונו הקב"ה להניח ארבע פרשיות אלו שיש בהם ייחוד שמו ויציאת מצרים, על הזרוע כנגד הלב, ועל הראש כנגד המוח, כדי שנזכור ניסים ונפלאות שעשה עמנו, שהם מורים על ייחודו ואשר לו הכוח והממשלה בעליונים ובתחתונים לעשות בהם כרצונו, וישעבד לקב"ה הנשמה שהיא במוח, וגם הלב שהוא עיקר התאוות והמחשבות, ובזה יזכור הבורא וימעיט הנאותיו.

שברי לוחות כתב:סימן א , סימן רלא

מחולת המחנים כתב:או"ח סי' קנ"ה-קנ"ו.

שברי לוחות כתב:סימן רכב סעיף ג

חייב אדם לברך על הרעה בדעת שלמה ובנפש חפצה כדרך שמברך בשמחה על הטובה כי הרעה לעובדי השם היא שמחתם וטובתם כיון שמקבל מאהבה מה שגזר עליו השם נמצא שבקבלת רעה זו הוא עובד את השם שהיא שמחה לו:

הרועה כתב:

שברי לוחות כתב:סימן א , סימן רלא

אלה אכן הדוגמאות המפורסמות, אבל הן עוסקות בהנהגות מוסריות (בסי' א הוא רק ברמ"א ולא במחבר גופו) ולא בתפיסות של אמונות ודעות במובן החמור (היינו תפיסות תאולוגיות). אשמח לדוגמאות נוספות.

מה שנכון נכון כתב:בסימן כה הוא ענין הלכתי לכמה פוסקים [וי"א שמעכב], ומאותו טעם כ"ה בסימן ח ס"ח ובסימן תרכה.

הרועה כתב:תודה לכל המשיבים. שכמ"ה.

מה שנכון נכון כתב:בסימן כה הוא ענין הלכתי לכמה פוסקים [וי"א שמעכב], ומאותו טעם כ"ה בסימן ח ס"ח ובסימן תרכה.

אכן עניין הלכתי, אבל היא מבליעה במפורש תפיסה תאולוגית (שאינה מוסכמת על כל הראשונים ואכמ"ל).

ברזילי כתב:גם כוונת השמות שבסימן ה' מבטאת, לפחות בניסוחה, תפיסה תיאולוגית מסוימת

מליצות ומשלים של שיחת חולין ודברי חשק כגון ספר עמנואל וכן ספרי מלחמות אסור לקרות בהם בשבת ואף בחול אסור משום מושב לצים ועובר משום אל תפנו אל האלילים לא תפנו אל מדעתכם ובדברי חשק איכא תו משום מגרה יצר הרע ומי שחיברן ומי שהעתיקן ואין צריך לומר המדפיסן מחטיאים את הרבים:

הוגה ומעיין כתב:הרועה צודק, הן במה שכתב שאינו מוסכם והן במה שכתב שאכמ"ל.
מישהו שכן מרחיב בזה קצת:
באוצר שלנו: http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?155234&&page=37
בה"ב: http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.as ... =&pgnum=21

הרועה כתב:איזה מרכיב ב"אכמ"ל" אינו מובן, שאתה מבקש הבהרות ממי שלדעתו אכמ"ל?

סגי נהור כתב:

הרועה כתב:

שברי לוחות כתב:סימן א , סימן רלא

אלה אכן הדוגמאות המפורסמות, אבל הן עוסקות בהנהגות מוסריות (בסי' א הוא רק ברמ"א ולא במחבר גופו) ולא בתפיסות של אמונות ודעות במובן החמור (היינו תפיסות תאולוגיות). אשמח לדוגמאות נוספות.

לענ"ד, סימן רל"א הוא בוודאי "תפיסה של אמונה ודעות במובן החמור" כי יש בו הסתכלות מסוימת על כל חיי האדם בעולם הזה. זו אולי לא תיאולוגיה, אבל זהו עיקרון בסיסי - אולי הכי בסיסי - בהשקפה על תכלית החיים.

לענ"ד טוב לאסוף גם מוסרי משנה תורה להרמב"ם ז"ל [שמשם הובא כמה דברים בשו"ע]. כגון בהל' לולב [שמחה] וכו'.