פורום אוצר החכמה

בספרי המחברים מצאנו רבות את התיבה 'נופך'. הוספתי נופך, אוסיף נופך וכו'.
שאלתי היא מה מקור התיבה? לכאורה היינו אמורים לומר 'נופח', שמשמעותה תוספת וניפוח על האמור לעיל. אבל תיבת 'נופך' לכאורה קשה להבין משמעותה.
תודה מראש לכל המשיבים.

ראשית, המקור הוא לא בס' המחברים כי אם בגמ' ב"ק צט,ב: "הכא במאי עסקינן כגון שהוסיף לה נופך משלו". היינו שהאומן שיפץ ו'שדרג' את הטבעת עי"ש.

ומובן, ששורש הענין אינו 'ניפוח' כמותי, אלא שיפור ומתן פנים חדשות ונאות יותר.

(אולי זה הגיע משמה של האבן 'נופך' מאבני החושן, וצ"ע).

מתוך אבן שושן: שאול מן קידושין מח: ושם כנראה הכוונה לתוספת של אבן הנופך לשיבוץ בטבעת: "(אמר לה: הרי את מקודשת לי) בין בשכר שעשיתי ובין בשכר שאעשה עמך – אינה מקודשת, ואם הוסיף לה נופך משלו – מקודשת".
הוֹסִיף מַשֶּׁהוּ (מִשֶּׁלּוֹ), יִפָּה וְקִשֵּׁט אֶת הַדָּבָר בְּתוֹסֶפֶת כָּלְשֶׁהִי: "וְאַחַר אֵלּוּ הַפֵּרוּשִׁים עִם מַה שֶּׁאָנוּ מוֹסִיפִים נֹפֶךְ מִשֶּׁלָּנוּ בְּהַרְחָבַת הַבֵּאוּר" (דוראן, הקדמה מגן אבות). "וְכָל אֶחָד וְאֶחָד הָיָה מוֹסִיף נֹפֶךְ מִשֶּׁלּוֹ וְאוֹמֵר עֲלֵיהֶם מִלְּתָא דִּבְדִיחוּתָא" (מנדלי מו"ס, שס). "בִּשְׁעַת הַדְּחָק בָּא רָשִׁ"י וּמוֹסִיף נֹפֶךְ – וְהַדְּבָרִים מְאִירִים" (ביאליק, ספיח ט). "מוֹסִיף... לְפִי קֹצֶר דַּעֲתָהּ וּמִעוּט תְּפִיסָתָהּ נֹפֶךְ מִשֶּׁלּוֹ" (הזז, צל 62). "מִעֲטוּ בְּמִקְצָת אֶת דְּמוּתָהּ וְהוֹסִיפוּ לָהּ (לַמִּלָּה 'חָסִיד') נֹפֶךְ מַשְׁמָעוּת" (שטיינמן, גן 9).

תודה רבה. ושוב, מה בדיוק נתכוונו חז"ל בתיבה זו? האם ייפוי כדברי מור, או שמא נטלו את נופח ושדרגוה לנופך עקב אבן החושן (משהו כמו לשון נופל על לשון)?

זקן ששכח כתב:תודה רבה. ושוב, מה בדיוק נתכוונו חז"ל בתיבה זו? האם ייפוי כדברי מור, או שמא נטלו את נופח ושדרגוה לנופך עקב אבן החושן (משהו כמו לשון נופל על לשון)?

השאלה אם "נופח" היא תיבה שהשתמשו בה בזמן חז"ל?

זקן ששכח כתב:תודה רבה. ושוב, מה בדיוק נתכוונו חז"ל בתיבה זו? האם ייפוי כדברי מור, או שמא נטלו את נופח ושדרגוה לנופך עקב אבן החושן (משהו כמו לשון נופל על לשון)?

אני חושב שכבר 2 חברים ענו לך על כך למעלה והביאו ראיות..

שבתי והתבוננתי. מור, על ידך טעיתי. אמנם הוזכר בגמרא 'נופך', אבל אין כוונת תיבה זו בגמרא למה שציטטוהו כל המחברים.
אכן בגמרא מדובר אודות תכשיט, אבל כל המחברים השתמשו בתיבה זו בהתכוונם לתוספת שהוסיפו לחידוש מסויים, ועל כך אני שב ושואל, האם רמזו לאותה גמרא או שמא כוונה אחרת היתה עמם, ואז נצטרך להתבונן בשורש תיבה זו.
בצלאל, דברי אבן שושן יש להם ראיה או מקבילה בספרותינו?

יאיר כתב:http://www.safa-ivrit.org/exp-abc/hey/%D7%94%D7%95%D7%A1%D7%99%D7%A3+%D7%A0%D7%95%D7%A4%D7%9A

תודה על שאתה חושב ומנסה לסייע. אולם זה ממש 'שוואכע מעשיות'. לא הועיל במאום ולא הוסיף אותו כותב כלום. הוא אולי חזר בקיצור על מה שכבר ידענו.

הגר"א אמר: עקשן יצליח"..

במקרה הזה אני לא בטוח...

תודה יאיר, מעולם לא תימצת אדם את אישיותי ברמת דיוק שכזו.
ולעצם הענין, אשמח אם יהיה מי שיאיר את עיני.

זקן ששכח כתב:בספרי המחברים מצאנו רבות את התיבה 'נופך'. הוספתי נופך, אוסיף נופך וכו'.
שאלתי היא מה מקור התיבה? לכאורה היינו אמורים לומר 'נופח', שמשמעותה תוספת וניפוח על האמור לעיל. אבל תיבת 'נופך' לכאורה קשה להבין משמעותה.
תודה מראש לכל המשיבים.

לענ"ד משמעות הספרים שניהם גם יחדיו, "נופח" שהוא "נופך".
והוא לשון צחה עפ"י הגמרא קידושין הנ"ל.
ראה מאמר בתוספת תורנית [המודיע] לכבוד סוכות, ליקוט לשונות בדרך צחות והלצה. כדוגמת צפ"ת אמת תכון לעד, וכמוהו רבים.

גלילי תודה, כבר עלה כן בדעתי, אבל חפשתי לכך מקור.
ולגבי משחקי הלשון שרמזת ב'צפת אמת תיכון לעד', אכן ישנן כדוגמת זו לאלפים רבים, וספרי הרחיד"א מלאים בהן מזן אל זן.

זקן ששכח כתב:שבתי והתבוננתי. מור, על ידך טעיתי. אמנם הוזכר בגמרא 'נופך', אבל אין כוונת תיבה זו בגמרא למה שציטטוהו כל המחברים.
אכן בגמרא מדובר אודות תכשיט, אבל כל המחברים השתמשו בתיבה זו בהתכוונם לתוספת שהוסיפו לחידוש מסויים, ועל כך אני שב ושואל, האם רמזו לאותה גמרא או שמא כוונה אחרת היתה עמם, ואז נצטרך להתבונן בשורש תיבה זו.
בצלאל, דברי אבן שושן יש להם ראיה או מקבילה בספרותינו?

צודק ברמת הפשט, היינו, בגמ' מיירי על הוספת אבן יהלום, ובספרות הכוונה להוספת תוכן. אך ברמת העיקרון לאו טעות היא, לדעתי. שכן על משקל האמור בגמ' שם השתמשו המחברים כולם גם כן, כאשר ברצונם לבטא הוספת דברים, העשרה, תוכן חדש וכד', ובחרו בביטוי זה על משקל הגמ' שם.

לדעתי אין מקום למשמעות מצד ניפוח. שכן המשמעות לא קשורה כלל וכלל: ניפוח ענינו הוספה - ובד"כ גם משמש לביטוי להוספה שלילית ולא ענינית, הוספת דברים בעלמא, בבחינת נתינת 'אויר' - ניפוח. הוספת נופך ענינה הוספה ברמת התוכן והאיכות, וייתכן לעיתים שע"י הוספת הנופך, תקטן כמות הטקסט. גם מבחינה דקדוקית - תחום שאין לי יד ורגל בו - כמדומני ש'נופך' לא יכול להתקשר ל'ניפוח', ויבואו המדקדקים ויחכימונו.

כמעט ברי לי ככל האמור לעיל, שהביטוי בא על משקל הוספת אבן יקרה - נופך - המשביחה ומרוממת את הטבעת ע"י הוספתה.

מור כתב:גם מבחינה דקדוקית - תחום שאין לי יד ורגל בו - כמדומני ש'נופך' לא יכול להתקשר ל'ניפוח', ויבואו המדקדקים ויחכימונו.

מצינו ש-כ' ו-ח' מתחלפות?

יאיר כתב:

מור כתב:גם מבחינה דקדוקית - תחום שאין לי יד ורגל בו - כמדומני ש'נופך' לא יכול להתקשר ל'ניפוח', ויבואו המדקדקים ויחכימונו.

מצינו ש-כ' ו-ח' מתחלפות?

האותיות גיחך יש ביניהן חלופות, כיון שכולן באות מאותו מוצא (שיש ה' מוצאות פה, שפתים, חיך וכו').

מור כתב:צודק ברמת הפשט, היינו, בגמ' מיירי על הוספת אבן יהלום, ובספרות הכוונה להוספת תוכן. אך ברמת העיקרון לאו טעות היא, לדעתי. שכן על משקל האמור בגמ' שם השתמשו המחברים כולם גם כן, כאשר ברצונם לבטא הוספת דברים, העשרה, תוכן חדש וכד', ובחרו בביטוי זה על משקל הגמ' שם.

כמעט ברי לי ככל האמור לעיל, שהביטוי בא על משקל הוספת אבן יקרה - נופך - המשביחה ומרוממת את הטבעת ע"י הוספתה.

בעיקרון אינני בר פלוגתא דידך, אלא שנראה מוזר שישבח מחבר את עצמו שהוא זה שהוסיף לענין אבן יקרה. תאר לעצמך דרשן שעומד בפני קהל ואומר חידוש זה שחידשתי נפלא הוא, וע"ז אמרו יהללך זר ולא פיך. וכבר נוכחתי בעצמי בנאום שכזה ודומני שאם היה אחד שלא גיחך היה זה החרש שבחבורה.
מ"מ אשוב ואומר, אכן מסתברא שאסמכו דבריהם על הגמרא, אולם עדיין צ"ב מה שכאילו נטלו גדולה לעצמם להשתבח בתהילתם.

זקן ששכח כתב:גלילי תודה, כבר עלה כן בדעתי, אבל חפשתי לכך מקור.
ולגבי משחקי הלשון שרמזת ב'צפת אמת תיכון לעד', אכן ישנן כדוגמת זו לאלפים רבים, וספרי הרחיד"א מלאים בהן מזן אל זן.

מקור למה,
ללשון צחה כמעט לא שכיח למצוא מקור, אפשרי למצוא שהשתמשו בזה, אך ביאור קשה.
פעם שמעתי מת"ח שפשוט כל הגדולים היה נהירים וחביבים להם דברי חז"ל, ולכך היו משתמשים בפשיטות מרוב חביבותם בלשונות חז"ל.
ואנו המלקטים מנסים להתדבק בעפר כפות רגליהם להבין ולהבהיר דבריהם גחלי אש ז"ל.

זקן ששכח כתב:

מור כתב:צודק ברמת הפשט, היינו, בגמ' מיירי על הוספת אבן יהלום, ובספרות הכוונה להוספת תוכן. אך ברמת העיקרון לאו טעות היא, לדעתי. שכן על משקל האמור בגמ' שם השתמשו המחברים כולם גם כן, כאשר ברצונם לבטא הוספת דברים, העשרה, תוכן חדש וכד', ובחרו בביטוי זה על משקל הגמ' שם.

כמעט ברי לי ככל האמור לעיל, שהביטוי בא על משקל הוספת אבן יקרה - נופך - המשביחה ומרוממת את הטבעת ע"י הוספתה.

בעיקרון אינני בר פלוגתא דידך, אלא שנראה מוזר שישבח מחבר את עצמו שהוא זה שהוסיף לענין אבן יקרה. תאר לעצמך דרשן שעומד בפני קהל ואומר חידוש זה שחידשתי נפלא הוא, וע"ז אמרו יהללך זר ולא פיך. וכבר נוכחתי בעצמי בנאום שכזה ודומני שאם היה אחד שלא גיחך היה זה החרש שבחבורה.
מ"מ אשוב ואומר, אכן מסתברא שאסמכו דבריהם על הגמרא, אולם עדיין צ"ב מה שכאילו נטלו גדולה לעצמם להשתבח בתהילתם.

אם הדרשן היה נוקט בלשון זו של חז"ל לא היו מגחכים. כיון שמ"מ יש במשמעות גם נופח.

לא חסרות דוגמאות לדברים אלו..ור' יוסף אמר בגמ' (סוף סוטה כמדומני) "לא תתני רבי דהאיכא אנא"

רש"י:שאני ענוותן.

ומסתמא הרבה דיברו על זה וכן ממה שמשה רבינו בעצמו כתב בתורה "והאיש משה ענו וכו'" ועדיין נשאר ענו..

דבפשטות ענוה הוא לאו דוקא כמו שאנו מבינים אלא יש בו עמקות שיתכן ואדם יגיד דבר שבח על עצמו ובכל זאת יהיה ענו..

(בגמ' שהוזכרה לעיל תירץ הגר"א תירוץ יפה..שיש בירושלמי אמורא ששמו היה "אנא").

זקן ששכח כתב:

מור כתב:צודק ברמת הפשט, היינו, בגמ' מיירי על הוספת אבן יהלום, ובספרות הכוונה להוספת תוכן. אך ברמת העיקרון לאו טעות היא, לדעתי. שכן על משקל האמור בגמ' שם השתמשו המחברים כולם גם כן, כאשר ברצונם לבטא הוספת דברים, העשרה, תוכן חדש וכד', ובחרו בביטוי זה על משקל הגמ' שם.

כמעט ברי לי ככל האמור לעיל, שהביטוי בא על משקל הוספת אבן יקרה - נופך - המשביחה ומרוממת את הטבעת ע"י הוספתה.

בעיקרון אינני בר פלוגתא דידך, אלא שנראה מוזר שישבח מחבר את עצמו שהוא זה שהוסיף לענין אבן יקרה. תאר לעצמך דרשן שעומד בפני קהל ואומר חידוש זה שחידשתי נפלא הוא, וע"ז אמרו יהללך זר ולא פיך. וכבר נוכחתי בעצמי בנאום שכזה ודומני שאם היה אחד שלא גיחך היה זה החרש שבחבורה.
מ"מ אשוב ואומר, אכן מסתברא שאסמכו דבריהם על הגמרא, אולם עדיין צ"ב מה שכאילו נטלו גדולה לעצמם להשתבח בתהילתם.

כמדומה שהטענות מיצו את עצמן. ברם אם זו היא שקשה לך, הריני להבהיר שוב: הביטוי מכוון למשמעות של הוספת תוכן והעשרה, והוא על משקל אומן שמוסיף אבן. ומה בין הדרשן שנקט בל' "הוספתי נופך" לדרשן שאמר "ובאמת יש להוסיף בזה", והיא היא.

מור כתב:כמדומה שהטענות מיצו את עצמן. ברם אם זו היא שקשה לך, הריני להבהיר שוב: הביטוי מכוון למשמעות של הוספת תוכן והעשרה, והוא על משקל אומן שמוסיף אבן. ומה בין הדרשן שנקט בל' "הוספתי נופך" לדרשן שאמר "ובאמת יש להוסיף בזה", והיא היא.

עדיין יש פער בין האומר 'ובאמת יש להוסיף' לבין האומר 'הוספתי חידוש נפלא'. ודי בכך.

נראה אולי לומר דנופך הוא מלשון נוף.
דהיינו הנוף הוא ריבוי והסתעפות האילן, ונותן לו יופי ועושר רב, וזהו ענין הנופך.
אולם מקור לכך לא מצתי.

בענין 'נופך' מצאתי חידוש הטיה בפיוט לנישואין לר' קלונימוס הבחור בן רבנא יהודה, בתארו את בריאת חוה. מצורף בזה:

באשי, תודה על ההפנייה, אלא שלצערי לא הבנתי את דברי הפייטן ולא סייע לי המהדיר בהערותיו במאום להבנת הענין.
אולי תואיל ותבאר?

האמת, גם אני לא הבנתי את דברי הפייטן במילים "מנופכין מנופכת",
ושמא יש לשקול אפשרות ניקוד שונה (אם כי, שלדברי המהדיר, הניקוד הוא בכת"י; גם מנקדים בכת"י - טעו לא פעם ולא פעמיים). ואיני בקי בכגון דא.

במחשבה שניה, לכאורה הכוונה שהיו בגדיה של חוה בתוספת יהלומים, כדברי הגמ' הוסיף לה נופך. כלומר, שלבד העטרות פז, אותם בגדי זהב נאים, היו לה לחוה עליהם אף תוספות של יהלומים.
ומ"מ הניקוד נראה כתקנו. אינני רואה לכאורה אפשרות שונה לניקוד תיבות אלו.

אולי הכוונה יותר מנופכין (כינוי לדברים יפים או כדומה) [היא] מנופכת.

בשו"ע מהדורת מכון ירושלים סוס"י רפב - "נופח":

אולם בדפו"ר - "נופך":

זקן ששכח כתב:

יאיר כתב:

מור כתב:גם מבחינה דקדוקית - תחום שאין לי יד ורגל בו - כמדומני ש'נופך' לא יכול להתקשר ל'ניפוח', ויבואו המדקדקים ויחכימונו.

מצינו ש-כ' ו-ח' מתחלפות?

האותיות גיחך יש ביניהן חלופות, כיון שכולן באות מאותו מוצא (שיש ה' מוצאות פה, שפתים, חיך וכו').

גיכק הן מהחיך, ואילו אהחע (ואמרי לה אהחער) מהגרון.

איפה נדפס הפיוט שחכם באשי הביא?