פורום אוצר החכמה

נתבקשתי לשאול:

החת"ס כותב (שו"ת יו"ד סימן שלח):
אך בספרי המאספים ובס' בכורי עתים נמצא אגרות משנת תקל"ב שהחכם רמ"ד טען להתיר איסורן של חכמי ישראל באמרו כי רופאי זמנינו אמרו שאין נודע גבול המגביל בין חיים למות וא"א אלא בעיכול הבשר והביא ראיתו ממתני' סוף מס' נדה הזב והזבה והנדה וכו' מטמאי' עד שיתעכל הבשר וכן פסק הרמב"ם ועוד מריש פרק ח' דמסכתת שמחות שמבקרים על המתים עד ג' ימים ופ"א חי אחד אחרי כן כ"ה שנים והוליד בנים וא"כ ק"ו ומה משום כבודו של מת מלינים להביא לו ארון ותכריכים כש"כ מפני פקוח נפשו וכ' מאז חפרו בכוכין והיה אפשר לדפוק על קברו אבל בזמנינו שקוברין בארץ ממש על כרחך להלינו אלו דבריו והאי חילוק בין קברים לכוכין הזכיר הפרישה בי"ד סי' שצ"ד ובש"ך שם סק"ב.
אך הגאון מו"ה יעב"ץ מחה לי' אמוחא מאה עוכלי בעוכלא ולא נשא לו פנים וגם אגרות מהרב המ"ץ דשווארין יע"ש כי היטב דיבר הרב ההוא ומעתה לא ידעתי מאן ספון מאן חשוב להתיר וכמדומה לי הואיל במדינת קיסר יר"ה הורגלו להלין מטעם המלך וגדוליו נשכח הדבר עד שחשבוהו לדין תורה.

האם כוונתו למשה מנדלסון? האם ספר בכורי העתים (שלא נמצא באוצר) הוא ספר של משכילים?
------
שמא הוא זה?
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?146892

כוונתו אכן למנדלסון.

תיאור מדהים של פרשה זו בתוספת סיפורים עסיסיים משני הצדדים מצויה בספר של ש' פיינר.

בהיברו בוקס נמצא עוד שני חלקים של ביכורי העתים לשנת תקצ"א (ונכלל יחד עמו עוד שנה תק"צ או תקפ"ט, איני זוכר), תקצ"ב