פורום אוצר החכמה

יזכה לגדלו לתורה ולחופה ולמעש"ט בנקל, ולראות ממנו אסאך יידיש נחת וכט"ס.

מזל טוב תזכה להכניסו בבריתו של אברהם אבינו בעיתו ובזמנו ולגדלו לתורה חופה ומע"ט אמן ואמן

ברכות לראש צורבא דרבנן דגמיר וסביר ורב גובריה ידידי הרב נוטר הכרמים נטריה רחמנא, לרגל השמחה במעונו בהיוולד לו בן זכר נר"ו למזל טוב.
יה"ר ששורק נטע שעשועים שניטעה בכרמו תגדל ותעשה פרי לתורה ולתעודה, וכל נטיעות שנוטעים ממנו יהיו כמותו,
ויהיה לאיש אשכולות המשמח אלוקים ואנשים ביינה של תורה שדעת זקנים נוחה הימנו.
כברכת מוקירו
ישבב אל-ליכבודי

מזל טוב
אסאך אידיש נחת

אשזר ברכתי בין ברכות החכמים, שיה"ר שתזכה לגדלו ולחנכו ויוציא יין משובח מבית הכרמים, כדרך אבותיו.

ברכות מעומק הלב לרב נוטר הכרמים שליט"א לכבוד השמחה השרויה במעונו.
יהי רצון שהשורק הניטע בכרמו יגדל ויצמח לתפארה, יוציא פרח ויצץ ציץ ויגמול פירות מתוקים המשמחים אלו' ואנשים.
ויזכו ההורים לגדלו בנחת ובשמחה לתורה ולירא"ש, ולכל טוב ברוחניות ובגשמיות.

כל המברכים יתברכו בכל הברכות בכפל כפליים, לגדל פרי הילולים בכרמי בת עמנו, לשם ותפארת.

יה"ר שנשמע אך בשורות טובות, שובע שמחות, ישועות ונחמות, ויחיש ד' עת הפדיון ליושבת ציון, בשוב ד' שבותנו ובנין בית מקדשנו בב"א.

וגם אני הקטן מצטרף לכל הברכות בברכת כהנים באהבה

מזל טוב נוטר.
הרבה נחת

ואף אני הק' מתכוון כנגד המברכים: יזכה יד"נ עם ביתו שתחי' לגדל הרך הנולד לתורה לחופה ולמע"ט ולהכניסו בבריתו של א"א בעתו ובזמנו, לגדלו לחנכו ולחכמו, עם שאר צאצאיו הברוכים, ועיניהם רואות ושמחות. המברך בכל לב א"ס.

גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל! כן תכניסנו לתורה לחופה ולמע"ט כאוות נפשך ונפש ידידיך מוקירך, הגה"מ.

מזל טוב! שתזכה לגדלו לתורה ולחופה!

תצורף נא ברכתי ברכת הדיוט בשורת המברכים, קדם האי גברא רבא ויקירא, הרב הנוטר את כרם בית ה' בנטירותא יתירא דקביל עליה, ינטרהו צורו ויחייהו, לרגל תת ה' שמחה במעונו למז"ט.

יזכה מעלתו לגדלו ולחנכו, לחכמו ולהחכימו, לתורה לחופה ולמע"ט, וכבוד אבי הבן יזכה עוד רבות בשנים להגדיל תורה ולהאדירה ולהרבות פעלים לתורה ולתעודה, להנות בהם בני אדם ולהחיות בהם נפש כל חי, לנטור ולעבוד לעקור ונלטוע בכרם בית ה', ולעשות מחולות בכרמים מחול לצדיקים, בהני מילי מעלייתא טבא מאוצרו הטוב, כיד ה' הטובה עליו.

מזל"ט יזכו אביו ואמו להכניסו בבריתו של אאע"ה בעתו ובזמנו ולגדלו לתורה לחופה ולמע"ט.

אף אני מצטרף לברכות הלבביות. יזכו אביו ואמו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו בעתו ובזמנו ולגדלו לתורה לחופה ולמעשים טובים. וירוו ממנו ומשאר יוצ"ח רוב נחת דקדושה מתוך אושר ועושר, רוב שמחה.

אף אני אענה כנגד המברכים
מז"ט ורוב נחת

מצטרף למברכים

גם אני ברכתי תעלה לראש משביר, מחולל וכביר, הוא המשביר, בתורה ובעבודה הוא גביר, את ידו מעביר, לפרש ולהסביר, גדול הוא הן בשמעתתא והן באגדה ובהשקפה, בל תהי ידו רפה, חסד ה' עליו חופפה, בלי חסרון וגריעותא רק בהעדפה, מתוך נחת ושמחה יחדיו צרופה, וקומתו יהיה זקופה, עדי נזכה להתגלות כבוד ה' עלינו, בבנין בית המקדש וביאת מלך המשיח בב"א

ג"א מצטרף למברכים,שתזכה לגדלו לתורה חופה ומע"ט מרוב נחת, מוקירו בלתי מכירו

גם אני מצטרף לכל הנ"ל ושכ"ל הנ"ל יתקיים בבנך ובבן בנך עד סוף כל הדורות.

אפשר להציע שידוך...
נולדה לי בת בשעטומ"צ ובמזל"ט בשבוע האחרון...

באשכול אחר (בפורום ביהמ"ד) נטען שכיום לא יאבו החסידים להשתדך עם הליטאים, והנה עינינו רואות ...

מזל טוב! מזל טוב! מזל טוב!

יזכו אביו ואמו לגדלו לתורה לחופה למעשים טובים, ולהכניסו בבריתו של אברהם אבינו בעתו ובזמנו.

זכות אבותיו ואבות אבותיו שנתנו נפשם למען הכלל להורות בנ"י את הדרך ילכו בה ולסייע בעדם ברו"ג בכל מקומות מושבותיהם, יעמוד להאי ינוקא לגדול כענף עץ אבות, מושלם ומופלג בג' עמודי עולם.

מזל טוב!

אכפול ברכה ואשנה תודה ליקירי קרתא בעינם הטובה ובעתירתם הנלבבה. היטיבה ד' לטובים.
===

סנסן אחד מהני מילי מעלייתא שנאמרו בליל ש"ק באזני הרך הנולד.

יְבָרְכוּן בֵּית יִשְׂרָאֵל יַת יְנוּקָא בְּיוֹמָא דִמְהוּלְתָּא

וַיְבָ֨רֲכֵ֜ם בַּיּ֣וֹם הַהוּא֘ לֵאמוֹר֒ בְּךָ֗ יְבָרֵ֤ךְ יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר יְשִֽׂמְךָ֣ אֱלֹהִ֔ים כְּאֶפְרַ֖יִם וְכִמְנַשֶּׁ֑ה.

ובתרגום המיוחס ליונתן, וּבָרֵיכִינוּן בְּיוֹמָא הַהוּא לְמֵימַר בָּךְ יוֹסֵף בְּרִי יְבָרְכוּן בֵּית יִשְׂרָאֵל יַת יְנוּקָא בְּיוֹמָא דִמְהוּלְתָּא לְמֵימָר יְשַׁוִינָךְ יְיָ כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶׁה. [וכן מובא בריבב"ן (שיטת הקדמונים; שבת קלז, ב); שיבלי הלקט הל' מילה סי' ד].

והנה באמת בברכי יוסף (יו"ד סי' רסה סק"ה) מובא שיש נוהגין לומר בסוף הברכה [ברכת אשר קדש] 'וקיים בו מקרא שכתוב ישימך אלהים כאפרים וכמנשה'. אולם כמדומה שאין המנהג רווח כן, ויש לברר לפי מנהגנו היאך מתקיימים דברי התרגום.

ובפירוש יונתן כתב, וז"ל, פי' כשמברכים את הילד ביום המילה, וז"ל הגאון מהר"ד שמברכים הקטן גדול יהיה כמו שאפרים היה מוקדם לברכה משום דכתיב ואחיו הקטן יגדל, כך זה הקטן יגדל ג"כ, עכ"ל.

ואמנם כן מפורש גם במדרש שכל טוב (בובר) כאן, וז"ל, לאמר. לומר לדורות: ישימך אלהים כאפרים וכמנשה. והיכן מצינו שישראל מברכין בניהן כענין זה ישימך אלהים כאפרים וכמנשה, אלא ביום המילה כשמברכין את הילד ואומרים פלוני הקטן גדול יהיה. ברם, עדיין הדברים סתומים ומחוסרי הבנה, מה יחוד נמצא באותה ברכה בדווקא שהקטן יגדל כמו אפרים.

וביאר הגרי"מ פיינשטיין זצ"ל, דהנה גדולת אפרים ממנשה לא היתה ע"י נטילת הבכורה והגדולה מאת מנשה האח הבכור (כמו שמצינו ביוסף ויהודה ולוי שנטלו מעלותיהם מאת ראובן הבכור), אלא שאפרים נתעלה ועלה על אחיו הגדול, ועי' ברבינו בחיי (מח, יד) שפירש 'כי מנשה הבכור' - אף על פי שמנשה הבכור, לפי שידע מעלת הצעיר עליו. [ובדומה לזה ברש"י]. והיינו שמנשה נשאר בבכורתו, ומ"מ אפרים הצעיר עלה בדרגתו עליו, וזה מכח עליית עצמו ויגיעתו. ומבואר בדברי רש"י לעיל (מח, א) שאפרים היה רגיל לפני יעקב בתלמוד.

וזהו תוכן ברכת זה הקטן גדול יהיה, שזה הקטן הרך הנימול זה עתה, יזכה להוציא את כל כוחותיו הנטועים בו מן הכח אל הפועל, ורק כך יגדל ויתנשא מעלה מעלה. עכת"ד.

ונראה להוסיף עוד, דהנה בדברי רש"י להלן (מט, כח), איש אשר כברכתו - ברכה העתידה לבא על כל אחד ואחד. ומטו להעיר בזה, דלכאורה נמצא לפי"ז שיעקב אבינו לא 'חידש' בברכתו לבניו, אלא שרק גילה להם את הברכה העתידה לבוא על כאו"א, ומה הועילם בזה.

אולם באמת כל ענין ברכות יעקב היה שהעמיד לפני כל אחד מבניו את כוחותיו ומה שמצופה ומקווה ממנו, וענין הברכה הוא שיזכה כל אחד מהם להוציא מן הכח אל הפועל את כוחותיו. ודוק.

ב) ואאמו"ר שליט"א פירש בפשיטות טפי דברי התרגום, וזאת לפי הנשמע בלשון רש"י כאן, בך יברך ישראל - הבא לברך את בניו, יברכם בברכתם ויאמר איש לבנו ישימך אלהים כאפרים וכמנשה, והנה הברכה של אפרים ומנשה הלא היא מפורשת במקרא לעיל בסמוך (פס' טז), הַמַּלְאָךְ֩ הַגֹּאֵ֨ל אֹתִ֜י מִכָּל־רָ֗ע יְבָרֵךְ֘ אֶת־הַנְּעָרִים֒ וְיִקָּרֵ֤א בָהֶם֙ שְׁמִ֔י וְשֵׁ֥ם אֲבֹתַ֖י אַבְרָהָ֣ם וְיִצְחָ֑ק וְיִדְגּ֥וּ לָרֹ֖ב בְּקֶ֥רֶב הָאָֽרֶץ. ופירש"י, הנערים – מנשה ואפרים. ואמנם פסוק המלאך הגואל אנו נוהגים לומר בליל יום המילה. (זוכר הברית סי' ג, יד).

ג) ואולי ניתן לפרש עוד בהקדם המובא בב"י (סי' רסה, ו בבדק הבית), וז"ל, כתוב בארחות חיים (הל' מילה עמוד 9) במדרש תלים בני ארץ ישראל אומרים יהא כאח לשבעה וכאב לשמונה... ויש אומרים אח לשבעה אח לאפרים שהוא שביעי לדגלים ומנשה שמיני.

ולפי דברי המדרש למדנו ביאור נוסף היכן נזכרה ברכת מנשה ואפרים ביום המילה.

נוטר הכרמים כתב:ג) ואולי ניתן לפרש עוד בהקדם המובא בב"י (סי' רסה, ו בבדק הבית), וז"ל, כתוב בארחות חיים (הל' מילה עמוד 9) במדרש תלים בני ארץ ישראל אומרים יהא כאח לשבעה וכאב לשמונה... ויש אומרים אח לשבעה אח לאפרים שהוא שביעי לדגלים ומנשה שמיני.

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרק מח

כ) ויברכם ביום ההוא לאמר בך יברך ישראל לאמר לדורות: ישימך אלהים כאפרים וכמנשה. [להיכן מצינו שישראל מתברכין בענין הזה ישימך אלהים כאפרים וכמנשה], במילה, שישראל אומרים [יחי הילד לאביו ולאמו], יהי אח לשבעה וגם לשמונה, אלו אפרים ומנשה שהקריבו קרבן נשיאים בשביעי ובשמיני, שנאמר [ביום השביעי נשיא לבני אפרים (במדבר ז מח)] וביום השמיני נשיא לבני מנשה (שם שם נד): וישם את אפרים לפני מנשה. וכן בנשיאים הוא אומר אפרים לפני מנשה:

ושם בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) במדבר פרשת נשא דף צד עמוד ב

אם הקריב אפרים ביום השביעי מנשה ביום השמיני. מכאן נהגו לומר בשעת המילה יהי אח לשבעה וגם לשמונה לקיים מה שנאמר (בראשית מח) בך יברך ישראל לאמור ישימך אלהים כאפרים וכמנשה:

שכל טוב (בובר) בראשית פרק מח

יברך ישראל שיקחו ממך ברכה לברך את זרעם: לאמר. לומר לדורות: ישימך אלהים כאפרים וכמנשה. והיכן מצינו שישראל מברכין בניהן כענין זה ישימך אלהים כאפרים וכמנשה, אלא ביום המילה כשמברכין את הילד ואומרים פלוני הקטן גדול יהיה יהא אח לשבעה וגם לשמונה, כלומר יהא שוה ושקול לאפרים שהקריב ביום השביעי לנשיאים בחנוכת המזבח [שנא' ביום השביעי נשיא לבני אפרים (במדבר ז מח)], ולמנשה שהקריב ביום שמיני [שנא' וביום השמיני נשיא לבני מנשה (שם שם נד)]:

ספר שבולי הלקט הלכות מילה סימן ד [שהוזכר לעיל]

יהא אח לשבעה ואב לשמונה. יש מפרשין יהא אח לשבעה זה אפרים דכתיב ביום השביעי נשיא לבני אפרים וגם לשמונה זה מנשה דכתיב ביום השמיני נשיא לבני מנשה וכן הוא אומר ישימך אלהים כאפרים וכמנשה וישם את אפרים לפני מנשה. ואימתי יברך ישראל את הברכה זו בברכת המילה:

ברכת מזל טוב. תזכה להכניסו בבריתו של אאע"ה מתוך רוב שמחה ולגדלו לתורה למעשים טובים ולכל טוב.
ומשמחה זו יושפע שפע שמחות לכל חברי הפורום ולכל ישראל.

נשוב ונכפול ברכה לידידינו הגאון שליט"א המשקנו תדיר מאוצרו הטוב, לרגלי השמחה במעונו בהיכנס בנו נ"י לעול תורה ומצוות.
יזכה הוא וכל הנלוים עימו לרוות רוב נחת דקדושה מחתן בר המצוה ומכל יוצ"ח בבריות גופא ונהורא מעליא.

מז"ט!!!!

יה"ר שיתגדל לאילנא רברבא ולהיות מנוטרי כרם ה' צבאות בית ישראל!!!

ישבעו אביו ואמו רוב נחת ממנו לאורך ימים ונשים כאו"נ ידי"נ דושו"ט כל הימים, הגה"מ.

אף אני אצטרף למברכים, ואברכו כי השורק אשר ניטע בכרמו, יפרח ויצמח לגפן פוריה, יחזק ויהיה לאיש, וישמור את משמרת ד' אלקיו, וילך בדרכיו.
ונזכה כולנו כי יבוא בעל הכרם ויגאל את כרמו אשר בקרן בן שמן.

גם אני הקטן מצטרף למברכים את כב' הרה"ג נוטר הכרמים שליט"א ואת בנו נ"י.
בברכת כהנים באהבה

מזל טוב להרב הנוטר ולהרב ברגר להולדת ילדיהם [במועד שלא שהיתי כנראה באתרא הדין], ולשמחת הבר מצוה של בן הרב נוטר.
שיתקיימו בשניהם כל הברכות האמורות לעיל בלב טוב של חו"ר הפורום שליט"א.

ירבו אצלם השמחות ויזכו לגדלם עם כל בניהם ובנותיהם לתורה ויר"ש מתוך שמחה ונחת כל הימים.

מזל טוב והרבה נחת
אגב חשבתי שאולי הטעם בתרגום יונתן הוא: דהנה יוסף הצדיק זכה במידת הדין למה שזכה, ומהאי טעמא אין עין הרע שולטת עליו, דיסוד עין הרע הוא שאם זכה אדם ודנוהו בזמן שפע, והמקנא מעורר עליו דיון מחדש, ואם עורר עין הרע לדונו בזמן שמידת הדין שולטת מפסיד את כל מה שזכה במה שנידון בעת רצון. אך בבני יוסף שגם מידת הדין מודה, אין נפק"מ אימתי נידון תמיד יזכה בדין. ולכן ידגו לרוב שאין עין הרע שולט בהם.
ולכן מברכים ישימך אלוקים, במידת הדין, היינו שמברכים שבני ישראל יזכו אף הם כיוסף הצדיק לזכות במידת הדין ולא רק במידת הרחמים.
ולכן זמן הברכה הוא בזמן הברית שהוא זמן שמידת הדין מודה, ולשם בא אליהו מלאך הברית לראות שישראל שלמים ואין צריך לקנאות.
וזו הטעם שמברכים בליל שבת בזמן שמלאך רע עונה על כרחו אמן.

כל המברכים בטובת עין וברוחב לב, וכל השמחים עמנו בשמחתנו בקירוב דעת ובריחוק מקום, יתברכו בכפליים מהשוכן במרומים, ונזכה כולנו לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות כל ימיהם.

====

וכדי שלא ביאתי ביאה ריקנית מדברי תורה, הנה כמה גרגרים מעניינה של שמחה, ויהא רעוא דאימא מילתא דתתקבל.

א) ז"ל רבינו המהרש"ל בספר 'ים של שלמה' ב"ק פרק מרובה סי' לז:

וסעודת בר מצוה שעושים האשכנזים לכאורה אין לך סעודת מצוה גדולה מזו, ושמה יוכיח עליה, ועושים שמחה ונותנים למקום שבח והודיה שזכה הנער להיות בר מצוה וגדול המצוה ועושה וכו'.

וראיה להדיא סופ"ק דקידושין שא"ר יוסף לבסוף השתא דאר"ח גדול המצווה ועושה וכו', מאן דא"ל שאין הלכה כר"י דאמר סומא פטור מן המצוות עבידנא יומא טבא לרבנן אע"פ שהיה כבר חייב, אלא אבשורה שלא היה נודע לו עד עתה רצה לעשות יו"ט, כ"ש על הגעת העת והזמן שראוי לעשות יו"ט,

עכ"ל, והו"ד במג"א סי' רכח ס"ק ד.

[ויל"ע טובא במה שהובא במג"א לעיל מיניה, וז"ל, כ' בי"ח בליקוטים סי' כ"ט שמצוה על האדם לעשות סעודה ביום שנעשו בנו בר מצוה כיום שנכנס לחופה. מהי ההשוואה ליום הכניסה לחופה.

ועי' בשו"ת חדות יעקב (או"ח סימן כו) שהביא דברי הזוהר חדש פרשת בראשית שכתב שביום שיגיע הבר מצוה להיות בר מצוה בעי למחדי כיום חתונה ודרש זה על פסוק צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו מהו ביום חתונתו ביום שראוי לעשות מצות התורה שזהו שמחת הצדיקים ואימתי ראוי א"ר יצחק משלש עשרה שנה ואילך רוצה לומר ביום הבר מצוה שבאותו היום חובה לעשות שמחה ולהיות שמח בלבו כמו יום שנכנס לחופה].

הרי מבואר מדבריו דמהות השמחה של בר מצוה היא על היות חתן הבר מצוה מצווה ועושה. ונראה להתבונן קצת בענין זה של מצווה ועושה.

ב) נראה בביאור ענין גדול המצווה ועושה, כי החלק היותר עיקרי בעשיית המצוות אינו פעולת המצוות לחוד, אלא העבדות של הנברא שמתבטאת בזה, וענין עבדות שייך רק כאשר הוא מוכרח ומשועבד לזה בכל אופן שהוא, והוא עושה הדבר מחמת הציווי וכבר אחז"ל לפום צערא אגרא.

והענין בזה נראה, מלבד שדורש ליבות ה' ורחמיו על כל מעשיו, ולכן מגיע שכר גם על מדת העמל והצער שהיה במעשה זה, הנה במעשה כזה שנעשה מתוך צער או מתוך עמל בזה מתבטא יותר העבדות, ולכן מקבל ע"ז יותר שכר.

ונראה דזהו ג"כ ההדגשה שמצינו בענין 'לשמה' דוקא בענין העבדות, דתנן בריש אבות: אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס וכו', דישנו דין לשמה מיוחד בעבדות, דאם הוי לשמה זוהי עבדות שלמה, וכל שלא לשמה הוי גריעותא בעצם העבדות, ועי' היטב.

ג) ונראה לפרש לפי"ז ענין בר מצוה, וזהו לפי מה ששמעתי ממו"ר שליט"א, מהו מטבע הלשון 'בן עליה' שעל זה נאמר דבני עליה מועטין הן. ואמר בזה, שדרך כל אדם מישראל שהוא מתעלה לפעמים וכו' וישנן ג"כ ירידות, ובן עליה הוא מי שהעליה היא חלק בלתי נפרד ממנו, כלומר, שגם אם יורד קצת מיד הוא נאחז שוב ואינו מרפה מהעליה.

ולפי"ז יש לבאר גם ענין בר מצוה, והיינו שהמצוה היא חלק ממנו, וזה ע"י כך שנעשה למצווה ועושה, והוא מוכרח בעשיית המצוות, וזוהי השמחה המיוחדת של בר מצוה שנהפך למצווה ועושה, והוא בעצם הוויתו בר מצוה.

[ובהגדרת הרש"ר הירש בפי' עה"ת לענינו של בן סורר ומורה, וז"ל, הרי הם יודעים שהוא נהיה עתה "בר - מצוה" - בן למצוה שניתנה מאת ה'. הם יכולים להפקיד אותו בידי כוחה המחנך של תודעת המצוה, ועליו נאמר במידה גדולה עוד יותר, בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין (קידושין ל, ב)].

ד) ולפי האמור נראה ליתן טעם במה שמקובל בישראל השייכות ההדוקה בין מצוות תפילין לבר מצוה, ואף שהרי בכל המצוות אינו מחויב עד הגיעו לגדלות, ומצד מצות חינוך ישנו אף קודם לכן, ומה שלא הקדימו כ"כ משום שחששו שמא יפיח וכו', ויש כמה מנהגים בזה, ובמה נתייחד ענין תפילין אצל בר מצוה.

אמנם לפי מה שנתבאר דענין בר מצוה זה עבדות, הנה תפילין זה חותם העבדות, על היד – לשעבד תאוות ומחשבות לבנו לעבודתו יתברך, על הראש – שהנשמה שבמוחי ושאר חושי וכוחותי יהיו משועבדים וכו', ודוק היטב.

מזל טוב, יה"ר שתרוה ממנו רוב נחת.

לב מי לא נמס לשמע קולו של חתן תמים למעלות, כמר אליעזר נרו יאיר ויזרח, מפטיר בנחמת ירושלים, כזקן ורגיל בנעימה ובקול מתרונן.

נמנו וגמרו כל הנאספים על השמחה ופסקו מפסוקו של יום:

ה' אלוקים נתן לו לשון לימודים, הביטו אל צור חצבתו ואל מקבת בר נקרתו, מי ילד ומי גדל אלה? ירא ה', שומע בקול עבדו, אשר נגה לו, מידו היתה זאת לו!

---שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה ---

כאחילת זעירא דמן חבריא מכונה א"ס

גם אני אהא מתכווין כנגד המברכים ואצטרף באחילת ברכה מקרב לב לידיד יקר המכונה נוטר הכרמים, שיזכה לראות רוב ברכה ונחת מכל כרמיו נטע שעשועים אשר בקרן בן שמן ולראות מהם פרי קדש הלולים לתפארת משפחת רם.