פורום אוצר החכמה

מנהג העולם לאחר סיום חומש קוראים הקהל 'חזק חזק ונתחזק', ותיבת נתחזק נאמרת בציר"י תחת הזיי"ן.

אמנם כבר העירו שבלשון הכתוב (שמואל ב י יב) חזק ונתחזק בעד עמנו וכו', מנוקדת הזיי"ן בפת"ח, וא"כ צריך לומר 'חזק חזק ונתחזק' בפתח [או בקמץ מפני שהוא כסוף פסוק, ויש שחילקו בזה בין הקהל שאומרים בפתח לבין הבעל קורא שהוא מסיים ההכרזה בקמ"ץ].

ונפשי בשאלתי לפי יודעי כללי דקדוק לשון הקודש -

למה באמת כתוב 'נתחזק' בפת"ח ולא בציר"י?

בעקבות המילה 'חזק' הקודמת, ואין כאן עניין לשוני כלל.

לא הבנתי -

מה זה 'בעקבות', האם כדי להתאים הלשון, סלח לי על בורותי.

לשונם של האנשים נמשכה אחר המילה 'חזק' ו"תיקנו" את ניקודה של המילה 'נתחזק'.
דוגמא ידועה לשגיאה בעקבות צמידות מילים היא צורת הביטוי 'סלתה ושמנה'.

בדוקא כתבת 'האנשים', היכן שאין זה ציטוט אנשים אין זו דרך המקרא?

והאם נראה לך מחמת זה שאין טעם להפוך את הפת"ח לקמ"ץ בסוף פסוק, אחרי שבלא"ה הטעם הוא בשביל להתאים הניקוד לתיבה שלפניה?

באשכנז נוהגים לומר כלשון הכתוב "חזק ונתחזק" (בפתח). זכור לי שבחלק מהפוסקים כתוב רק המילה "חזק".
האם יש מקור באיזה ספר לומר "חזק חזק ונתחזק"?

יש באוצר תדפיס של הרי"ש שפיגל על אמירת חזק.
בספר אם למקרא כתב הגר"ש דבליצקי שיש לומר בזיין קמוצה, ע"פ הכתוב. וכך נוהגים בבית מדרשו.

זה דומה ל'יתגדל ויתקדש' עפ"י כללי הדקדוק? גם שם יש סידורים מנוקדים בפת"ח תחת הדל"ת ויש בציר"י, עם מי הצדק?

יעויין בהרחבה בהשלמות שבסוף סידור אליהו בעניין הקדיש

כל הסיבה של המתקנים בקדיש צירי במקום פתח, זה בגלל שרצו להשוות ללשון הפסוק. (והתגדלתי והתקדשתי).
ואם כן אצלנו זה בדיוק הפוך. שלשון הפסוק היא דווקא בפתח.

(אולי זה עוד סוג של שינוי גורף חסר הבחנה, כמו שיש ששינו תתקבל בצירי ושם אין שום טעם בעולם לזה, וזה לכאורה שיבוש לכו"ע. וכעין זה ראיתי מתחכמים מאוחרים שהחליטו לשנות את כל המקומות שכתוב זו בשורוק ולהפכו לחולם. (כדי לעשות "כלל" חדש בלשון הקודש, שזו בשורוק פירושו "אשר") ובלהיטותם לשנות שינו גם בכמה מקומות שביטלו את כל המשמעות).