הפלא ופלא כתב:האם מצאנו כבר בקדמונים שחקרו למה נברא האדם באופן שיצטרך לאכילה?
תודה
אור החיים במדבר פרק יד פסוק ט
כי לחמנו הם - טעם שהוציאו הדבר בלשון לחם, יתבאר על פי דברי אנשי אמת שחקרו במעשה ה' אשר עשה בהרכבת הבעלי חיים, שכל חי אוכל ושותה, שהיה ה' יכול עשות שיתקיימו בעלי חיים בלא מאכל, והנה לפניך מין בריה ששואפת רוח והיה לה למזון, ואם ככה היה ה' עושה, היו ישראל נפנים לעסק התורה ולמצות, גם היו נמנעים מכמה מעשים בלתי הגונים אשר יסובבו מצורכי המחיה והכלכלה:
ולזה הייתי מתרץ מעצמי כי רצה ה' לזכות ישראל בתרי"ג מצות אשר רובם תלוים במיני המאכל והמשתה, תרומות מעשרות, חלה, מצות שמיטה, ושבזריעה, ושבחרישה, ושבקצירה, וכדומה:
אבל חכמי האמת הוסיפו בזה טעם לשבח בדרך כלל, כי כל עיקרי הנבראים, מעלין בקודש, בסוד הבירורין של ניצוצי הקדושה, הן הנה המתבררים באמצעות המאכלים, ומעתה ניצוצי הקדושה יקראו לחם עם ה':
גם אמרו ז"ל כי כל נברא יש בו ניצוץ קדוש, ואפילו בנבראים בלתי טהורים, והאנשים הרשעים, וגם בס"מ הרשע, אין מהם שאין בו חלק החיוני שהוא בחינת הטוב, שהוא דבר המעמיד שזולתו לא יתקיים כל דבר, ובהפרד ניצוץ החיוני ממקומו יתבטל ויאבד כל הבנין גם אמרו כי בחינת הקדושה בטבעה להמשיך מינה כאבן השואבת, ובזה תשכיל להבין מאמרם ז"ל (שבת לד) שאמרו יהיב ביה עיניה ונעשה גל של עצמות, והבן:
ועל פי הדברים יכוין אומרו אל תיראו וגו' כי לחמנו הם, וחזרו ופירשו (מין) [מה] הלחם שאנו אומרים הוא סר צלם מעליהם, והוא ניצוץ המחיה אותם כבר הוסר מעליהם, ועוד וה' אתנו שהוא בחינת כללות הקדושה, ובזה נעשה כאבן השואבת לכל ניצוצין המחיים אותם ונאבדים כלם יחד, ומעתה אין מקום לירא מהם כאומרו אל תיראום:
פי' המיוחס לבעש"ט על פרק ק"ז שבתהלים
רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף. פירש בכאן סוד גדול ונורא, והוא, למה ברא הקדוש ברוך הוא עניני מאכל ומשתה שאדם תאב להם לאכול ולשתות, והטעם שהם ממש ניצוצי אדם הראשון שהם מתלבשים בדומם ובצומח ובחי ובמדבר, ויש להם חשק לדבק בקדושה, והן מעוררין מיין נוקבין, בסוד (זוה"ק פינחס דרמ"ז ע"ב) אין טיפה יורדת מלמעלה שאין טפיים עולים כנגדה מלמטה, וכל אכילה ושתיה שאדם אוכל ושותה הוא ממש חלק ניצוצות שלו, שהוא צריך לתקן, וזהו שאמר הכתוב רעבים גם צמאים, כשאדם רעב וצמא להם, למה זה, וזהו שאמר נפשם בהם תתעטף.
ועי' עוד מה שכתב החיד"א על נותן לחם לכל בשר