פורום אוצר החכמה

יום שמחה לישראל!
מכון אהבת שלום הוציאו לאור מהדורה חדשה, מוגהת ומוערת, של ספר המכתם לברכות פסחים ור"ה (שאר המסכתות בע"ה בעוד כשנה).
מצ"ב העמודים הראשונים והמבוא על בעל המכתם, שנכתב ע"י ד"ר פנחס רוט.

ידוע לי מכבר על ת"ח מופלג, מחשובי הכותבים בפורום מכובד זה, שעוסק מזה שנים בההדרת ספר המכתם למסכת סוכה. מעניין להתעדכן בהתפתחויות בנושא.

עדיאל ברויאר כתב:מהדורה חדשה, מוגהת ומוערת, של ספר המכתם לברכות

עבודה משובחת וחשובה, תורה מפוארת בכלי מפואר.

ברם יש להעיר, כי בהרבה מקומות בהערות שם צויין: "כ"כ בחידושי הריטב"א וכ"כ השיטמ"ק", והיינו הך. גם לכאורה ראוי היה לכנות ספר זה בשמו השלישי (והנכון לכאורה) "שיטת הר"א אלשבילי".

יעקובי כתב:

עדיאל ברויאר כתב:מהדורה חדשה, מוגהת ומוערת, של ספר המכתם לברכות

עבודה משובחת וחשובה, תורה מפוארת בכלי מפואר.

ברם יש להעיר, כי בהרבה מקומות בהערות שם צויין: "כ"כ בחידושי הריטב"א וכ"כ השיטמ"ק", והיינו הך. גם לכאורה ראוי היה לכנות ספר זה בשמו השלישי (והנכון לכאורה) "שיטת הר"א אלשבילי".

לא בדקתי את המיוחס לריטב"א והשיטמ"ק, אך כמדומני שמהקדמת מהדיר הריטב"א (כמדומני הרב הרשלר) משמע שהחיבורים דומים מאוד מאוד, אך בכ"ז ישנם שינויים שיתכן שזה לא ממש אותו חיבור.
יש לציין שר' אליהו ליכטנשטיין חלק על הייחוס של החיבור הזה לריטב"א במבואו לאחד מחידושי הריטב"א לסדר נשים הוצ' מוה"ק.

הרב הרשלר מסכים בפשיטות שזה אותו חיבור (אם כי עם תוספות בכ"י שהיה לפניו).

מיהו אותו פינחס רוט? מהו עיסוקו העיקרי? היש פרטים ליצירת קשר עמו?
אשמח לעזרתכם

יעקובי כתב:הרב הרשלר מסכים בפשיטות שזה אותו חיבור (אם כי עם תוספות בכ"י שהיה לפניו).

כך באמת נראה שהוא סובר, אולם הוא בהחלט מציין שהשיטמ"ק מקוצר משמעותית, ונראה שהעניין צ"ב.

עדיאל ברויאר כתב:

יעקובי כתב:הרב הרשלר מסכים בפשיטות שזה אותו חיבור (אם כי עם תוספות בכ"י שהיה לפניו).

כך באמת נראה שהוא סובר, אולם הוא בהחלט מציין שהשיטמ"ק מקוצר משמעותית, ונראה שהעניין צ"ב.

מה הנידון?
אם שיטה לר"א אלשבילי
זה אותו חיבור של המכתם על ברכות?

לא. בהערות למכתם הם ציינו כל פעם שכ"כ בשיטמ"ק וריטב"א, והשאלה האם שטימ"ק והמיוחס לריטב"א/ר"א-אלשבילי על ברכות הם אותו חיבור.

הספר הנדפס לראשונה בשם 'שיטה מקובצת' על ברכות, אינו שיטה מקובצת, ונדפס אח"כ מכת"י בשם 'שיטה להר"א אלאשבילי' ואח"כ הדפיסוהו כחלק ממהדורת הריטב"א בלא סיבה ממשית, וכבר התלוננו ע"כ רבים.
ראיתי כבר מחברים רבים ששגו בזה שלא באשמתם, אבל מהדיר ראשונים ראוי שיבדוק כראוי לפחות בתחום בו הוא עוסק.
כיוצ"ב מצוי גם בתוס' טוך ותוס' רשב"י על קידושין, או יד רמ"ה וריטב"א גיטין ועוד.
לאחרונה ראיתי גם בשבלי הלקט מהדורת זכרון אהרון שהמהדיר מציין סתירה בין האשכול (של אלבק! שנמצא בבר אילן...) לבין תשובות הר"א אב"ד, ומסיים וכבר נודע הפקפוק ביחוס ספר האשכול...

זה שהוא אינו שיטה מקובצת זה ברור.
אני רק טוען (מבלי לבדוק את תוכנו של הספר) שלאור תיאורו של הרב הרשלר, שעל אף שזה כמעט אותו חיבור בכל זאת יש הבדלים משמעותיים בין הנדפס כשיטמ"ק ובין שיטה לר"א אלשבילי, לענ"ד יש מקום לבדוק אם זה אכן ממש אותו חיבור או שמא יש כאן עיבוד מסויים או כעין מהדורה קמא ובתרא של אותו חיבור.

ראה כאן:
http://asif.co.il/?wpfb_dl=926

אין כאן מקום לפלפולים ארוכים [על זהות ה'שיטמ"ק' עם הנדפס ע"ש הריטב"א], טול לידך את חידושי הריטב"א מהדורת מוה"ק לברכות דף ב' א' , ופתח בבר אילן בשיטה מקובצת על ברכות דף ב' א' ותראה שהדברים שוים מילה במילה. אם יש קטעים חסרים ב'שיטה מקובצת' זה כשינויי כתבי יד הקיימים בכל חיבור כמעט.

ספר המכתם לרבינו דוד בן לוי נדפס אמנם לראשונה רק לפני כמה עשרות שנים, אולם רבים מדבריו המתוקים מדבש קיבלו את מקומם הראוי כבר לפני 400 שנה ויותר. מפני שהארחות חיים \ כלבו מביא את כל דבריו השייכים לפסיקת דין, ומשם לקחם הב"י ועוד גדולי האחרונים, וסייעה לכך העובדה שספר כלבו נדפס כבר בשנים הקדומות ההם, וכך דברי המכתם נעשו נחלת הכלל.
ואכן כדאי לדעת, שהמובא בב"י ורמ"א בשם הכלבו, הוא במקרים רבים מתורת בעל המכתם. והטעם שאת דבריו הם יכלו לשאוב רק מהכלבו. משא"כ את דברי ראשונים אחרים שהובאו שם, שהם שאבו אותם ישירות מהמקור. אמנם העובדה שמקור הדברים מהמכתם, זאת אנו יודעים רק לאחר שנדפס ספר זה, כיון שהארחות חיים \ כלבו מזכיר רק לפעמים את שמו של בעל המכתם כמקור דבריו.
למעשה מכל חכמי פרובינציא בתקופה השלישית (מהדור המקביל לרמב"ם - היינו ר"י מלוניל) עד הגירוש ממדינה זו, ואני מדבר על אלו החכמים שחיו כל ימיהם או עיקר ימיהם בארץ זו. הרי ישנם בודדים שזכו ושאנחנו זכינו, שהרבה מדבריהם נודעו בדורות הקדומים ההם, וכך נעשו חלק מהשו"ע ונו"כ, וכן דנו בהם דורות רבים. והם בעל המכתם, ר"י מלוניל (בעיקר פירושו לעירובין), רבינו מנוח (שחלק מדבריו הגיעו לב"י וכס"מ). ולעומתם ישנם ראשונים שכתבו חיבורים רבים ומהם חיבורים גדולים ולא נודע זכרם כמעט עד הדורות האחרונים ממש, ההשלמה וכו', ואבוה דכולהון: המאירי. ועוד כמה וכמה שחיבוריהם כמעט ולא נדפסו עד היום. (איני מדבר ביחס לספר המנהיג וספר ארחות חיים, שדבריהם נודעו מאז, מפני שמחבריהם היגרו באמצע חייהם לספרד, ונחשבים גם מחכמי ארץ זו).
[דוגמא בעלמא: השיטה הידועה של "גאון" בכלבו שאין ביטול לחמץ ידוע, היא שיטת המכתם. וכל הספרים מלאים בדיון בשיטה זו. ואכמ"ל].
אבל כל הנ"ל הוא מפעולות מסבב הסיבות, ולפום צערא אגרא. ישנה הרגשה שבתחילה נתקלו דברי בעל המכתם בקשיים אפילו בארצו. בעצם ישנם ג' ספרים של הראשונים שמרבים להביא את דבריו. א. ארחות חיים - שמזכיר מפעם לפעם את שמו. ב. ספרי המאירי מלאים מדבריו, אבל לעולם אינו מזכיר את שמו (מלבד פעם א' בספרו מגן אבות על המנהגים). ג. פירוש הרשב"ץ לברכות, שמרבה להביא מדבריו, אבל לעולם אינו מזכיר זאת.
ועוד ועיקר: המאירי בספר הקבלה כשמונה את חכמי ארצו, אינו מזכיר את ר' דוד בן לוי, בעוד שלמעשה המאירי בפירוש הש"ס השתמש בספר המכתם לרוב.
ואין איתנו יודע עד מה.
ומעניין שמדורו של רבינו דוד, הגיע לידינו איזכור שלו בכבוד, דוקא מהסמ"ק הצרפתי (כותב: רבי דוד מורי הרב), ואף הסמ"ק שינה את פסקו הראשון לאחר שקרא את מכתביהם של רבינו דוד וחביריו, ראה תשובות חכמי פרוביציא עמ' 47.
ואני מצרף מעט מדברי המבוא לספר המכתם מהדורת אהבת שלום. בתחילה נאמר שם, שהמאירי והתשב"ץ מזכירים את ספר המכתם פעם אחת (המאירי במגן אבות והתשב"ץ בתשובות). ובסוף המאמר כבר נכתב, שהם מביאים מדבריו פעמים רבות. אלי יש כאן טשטוש מכוון, מטעמים של צנזורה חרדית. אבל אינני יודע מה הועילו בכך, מלבד זאת שמבלבלים את הקורא.

אין מה לחשוד את פנחס רוט בצנזורה חרדית, ואני גם לא רואה שום היגיון לצנזר כאן.
מסתבר שהחלוקה היא בין אזכור מפורש ובין שימוש בשתיקה.

לדאבוני אינני מכיר את פנחס רוט. אבל הפריע לי כקורא, שכשהוא כותב "חיבוריו של רבי דוד עשו רושם כבר בזמנו", הרי מה יותר טוב מלהביא שהמאירי מעתיק כמעט את כל דבריו, וכן התשב"ץ בא' מחיבוריו, ולמעשה הוא מביא אסמכתא מכך שהם מזכירים אותו פעם אחת בלבד. ואילו רק בסוף המבוא (7 עמודים מאוחר יותר) הוא כביכול נזכר בסיפור האמיתי.

ראה בקובץ המצורף, מאותה הוצאה 'אהבת שלום'. שנוגע בדברים דומים למה שכתבתי, אבל למעשה נרתע מהם - "ושמא רושם מוטעה" כו'.

לגבי רוט - הערתך נכונה. ושמא הדבר קרה בעקבות עריכת הדברים מתוך הדוקטורט שלו (רצוני לומר - את המבוא לספר המכתם הוצ' אהב"ש הוא עיבד, בצורה די קרובה למקור, מתוך הפרק על ספר המכתם בדוקטורט שלו). ואין שעתי פנויה לבדוק עניין זה שם.
לגבי המבוא לרשב"ץ - כמובן שאין לקשר בין הדברים בגלל ההוצאה. שם זה בכלל הרד"צ הילמן, שכתב את הדברים לפני שנות דור.

ולעצם הערתך - התופעה של העתקת מחברים מדברי קודמיהם בשתיקה הייתה נפוצה מאוד מאוד בספרי הראשונים. שמחה עמנואל הראה אף יותר מכך בספר החכמה לר' ברוך ממגנצה, שמעתיק מדברי חבירו, הראבי"ה, בשתיקה, ואף כותב את קושיותיו על שמו (ואין בדבר עניין מגונה, למי שיעיין שם בלשונו, שלא עולה ממנה בדווקא שזה חידוש שלו, אלא שהוא מתקשה בנידון, והרי זה דבר אמיתי שהוא מתקשה בנידון). החלק השני נדיר במיוחד. אינני יודע עד כמה מצוי להעתיק בשתיקה מדברי מישהו השקול כחברו.
ובהקשר למאירי יש להזכיר את דברי א' הורביץ במבוא לספר המנוחה הל' ק"ש, תפילה וברכות הוצ' מוה"ק, שכותב שם שהרבה פעמים המאירי בברכות מזכיר את דברי ר' מנוח מבלי לציין את שמו. ר' מנוח היה ככל הנראה בן דורו הזקן של המאירי, ולא ברור עד כמה היה יותר זקן ממנו.

(אגב, שים לב שהמבוא למכתם הוצ' אהב"ש נמצא במלואו בראש האשכול)

התופעה של העתקת מחברים מדברי קודמיהם בשתיקה הייתה נפוצה מאוד מאוד בספרי הראשונים

בודאי ובודאי. אבל מפעם לפעם מזכירים את השם. והעיקר הפליא אותי זה שהמאירי אינו מזכירו בספר הקבלה. אגב גם את הרבינו מנוח הוא אינו מזכיר, אבל אי"ז קשה כ"כ, שהרי היה בן דורו, כפי שכתבת. אבל המכתם היה דור קודם.

המהדורה של אהב"ש נעשתה בדייקנות מירבית ממש.
והנה דוגמא יפה.

במכתם לברכות ריש פרק תפילת השחר, מהדורת הרשלר בתוך גנזי ראשונים כתוב כך:לפי הכתוב כאן, עולה חידוש גדול דדוקא לרבנן שמוסף זמנו כל היום אין תשלומין למוסף בלילה אבל לר' יהודה שמוסף עד שבע שעות יש תשלומים במשך היום.

ועתה שימו לב לכתב היד
במקום תיבת "דרבנן", היה חור, וכותב מאוחר השלים אותה (מסברתו?). יתכן שהכותב היה גברא רבא (יש חתימת הפר"ח על כתב היד!) אבל כל עוד שאין אנו יודעים את מקורו יש להתייחס לדברים כהשערה בעלמא.
באהבת שלום נדפס כך כהוגן:
רק חבל שמחמת טעות מצערת נשמטה ממהדורה טובה זו הקדמה קצרה המספרת על כללי עריכת הספר. וכך המעיין אינו יודע פשר סוגריים אלו (עד שירים טלפון וישאל...).

אפשר לתרץ שבזמן הראשונים היו חידושים שהיו נפוצים בכל בתי המדרשות בגלל שיטת הלימוד השווה, וכמו בזמננו שראשי ישיבות רבים אומרים בערך אותם שיעורים, ולכן לא כתבו את החידושים בשם הספר הראשון שהם כתובים בו.

איש_ספר כתב:המהדורה של אהב"ש נעשתה בדייקנות מירבית ממש.
והנה דוגמא יפה.
...
ועתה שימו לב לכתב היד

כתב יד.png

במקום תיבת "דרבנן", היה חור, וכותב מאוחר השלים אותה (מסברתו?). יתכן שהכותב היה גברא רבא (יש חתימת הפר"ח על כתב היד!) אבל כל עוד שאין אנו יודעים את מקורו יש להתייחס לדברים כהשערה בעלמא.

הרב אי"ס,
ראשית, תודה על הדוגמה היפה! (ובחלומי, שיהיה אשכול [ענייני!] של דברי הערכה וביקורת על מהדורות נדפסות. לרוב ניתן ע"י כמה בדיקות מקומיות לאפיין את המהדורה באופן כללי).
שנית, להשלמת העניין היה כדאי לעיין בצילום צבעוני ואיכותי של הכת"י, ועל פיו יתכן שיהיה ניתן להכריע האם הסופר השאיר מקום ריק משום שלא יכל לקרוא וכדו', או שמא המשלים גם מחק את מה שכתב הסופר...

איש_ספר כתב:
במקום תיבת "דרבנן", היה חור, וכותב מאוחר השלים אותה (מסברתו?). יתכן שהכותב היה גברא רבא (יש חתימת הפר"ח על כתב היד!) אבל כל עוד שאין אנו יודעים את מקורו יש להתייחס לדברים כהשערה בעלמא.

מאידך, יש לשים לב, שתיבת 'אליבא' היא כן חלק מהכת"י עצמו, ומכאן שהמחבר עצמו תלה את דינו בדעה כלשהי, שיש שחולק עליה. כך שגם אם נניח שתיבת 'דרבנן' אינה מבעל המכתם עצמו, עדיין יהיה מוטל עלינו להסביר את כוונתו.

ראה מאירי (ד"ה מוסף הואיל) שיש מי שאומר שמשלימים מוסף בערבית.

אלכס כתב:

איש_ספר כתב:
במקום תיבת "דרבנן", היה חור, וכותב מאוחר השלים אותה (מסברתו?). יתכן שהכותב היה גברא רבא (יש חתימת הפר"ח על כתב היד!) אבל כל עוד שאין אנו יודעים את מקורו יש להתייחס לדברים כהשערה בעלמא.

מאידך, יש לשים לב, שתיבת 'אליבא' היא כן חלק מהכת"י עצמו, ומכאן שהמחבר עצמו תלה את דינו בדעה כלשהי, שיש שחולק עליה. כך שגם אם נניח שתיבת 'דרבנן' אינה מבעל המכתם עצמו, עדיין יהיה מוטל עלינו להסביר את כוונתו.

ר' אלכס, אני לא חושב שר' אי"ס חולק עליך. על אף שיתכן מאוד שאין דרך אחרת להסביר את דברי המכתם, עצם העובדה שהדברים לא הועברו כך בכתה"י מצריכה זהירות ובדיקה. וכאן המהדיר עשה את עבודתו נאמנה בכך שהציג במדויק את מה שהיה לפניו כדי שהמעיינים יוכלו לשים לב לאפשרויות השונות.

מידי נדברנו בו, נתקלתי בטעות, לכאורה, שנפלה במכתם אהב"ש - ברכות נ' ע"ב ד"ה שכח, עמ' קלא:

והר"מ ז"ל כתב במשקין פולטן וזהו לשונו... בולען ומברך עליהן בסוף. וסבר הרב בעל ההשלמה למימר כי זה שאמר הר"מ ז"ל מברך עליהן בסוף מברכה שלפניהם קאמ'

וכן הנוסח גם במהד' הרשלר בגנזי ראשונים עמ' קא.

וצ"ל: אברכה. לא בדקתי בכת"י (ואף אם זה הנוסח שם, יש לציין את התיקון. לא ניתן לתקן עפ"י ספר ההשלמה משום שהמכתם לא מעתיק את לשונו ממש).

עדיאל ברויאר כתב:מידי נדברנו בו, נתקלתי בטעות, לכאורה, שנפלה במכתם אהב"ש - ברכות נ' ע"ב ד"ה שכח, עמ' קלא:

והר"מ ז"ל כתב במשקין פולטן וזהו לשונו... בולען ומברך עליהן בסוף. וסבר הרב בעל ההשלמה למימר כי זה שאמר הר"מ ז"ל מברך עליהן בסוף מברכה שלפניהם קאמ'

וכן הנוסח גם במהד' הרשלר בגנזי ראשונים עמ' קא.

וצ"ל: אברכה. לא בדקתי בכת"י (ואף אם זה הנוסח שם, יש לציין את התיקון. לא ניתן לתקן עפ"י ספר ההשלמה משום שהמכתם לא מעתיק את לשונו ממש).

אין כאן שום טעות. בכת"י כבנדפס: מברכה, והוא מובן לגמרי וא"צ לתקן כלל.

תודה על הצילום. לי הלשון נשמעת עילגת מאוד בלי התיקון. אולי זו שאלה של טעם. אם לא, אשמח שתאיר עיניי.

נ.ב. הערה נוספת - במכתם ר"ה עמ' כ הע' 146 ציין המהדיר שבכת"י חסר ואולי צ"ל "הדבר". המהדיר צודק לחלוטין, והדבר מתאשר מהמקבילה שיש לפיסקה זאת בגליון המרדכי כת"י ורצ'ילי 273ב, פיסקה שמכונה תוספות ספרדיות (חיבור שלא נתבררה מהותו, ועוד חזון למועד). סתם כך לא הייתי מצפה שהמהדיר יגיע למקום נידח שכזה, דא עקא שהמקבילה מצוינת במבוא של רוט שנדפס בראש המהדורה (עמ' 11 הע' 14. ושם אף מצוין שהיא כבר נדפסה בסוף מרדכי השלם על ר"ה).