פורום אוצר החכמה

מצורף בזה קול קורא לכתיבת מאמרי סקירה וביקורת בספרות התורנית.

מתוך זהירות בהלכות בין אדם לחבירו אני מציע כאן לחברי הפורם לגבש דרכי כתיבה ענייניים לא פוגעים.

1) לכתוב אך ורק בשבח העורך / מהדיר.
2) שפת הביקורת תהיה טכנית ללא היסחפות רגשית.
3) הכותרות וההתנסחות תהיה על הדברים הנצרכים למהדורה נוספת לא כמשהו לא כשורה שנעשה במהדורה זו.
4) להקדים התנצלות ראויה.

מה עוד? אם בכלל?

אליהו סולוביציק

הנה הביקורת הראשונה.

הציצוט שלי ממורה נבוכים שגויה
וידעתי שזה לא נכון, אך לא התאפקתי מלצטט דבר לא נכון כי זה התאים למטרה שלי:

הנה ההתכתבות שהייתה לי עם הרב יצחק שילת:

מו"נ ח"א פע"א

אצל שווארץ יש נוסח "שגגות המתלוות להם"

האם הכוונה לשיבושי העתקות הנגרמות בהעתקות?

שווארץ:
יודע אתה שאפילו ההלכה המסוּרה לא היתה ערוּכה-בספר3 בזמנים קדומים בגלל מה שנפוץ בעדתנו: דברים שאמרתי לך על פה אי אתה רשאי לאָמרם בכתב4. זאת היתה תכלית החוכמה לגבי התורה, שכן היה בכך כדי למנוע מה שקרה לאחרונה, דהיינו, ריבוי הדעות והסתעפות האסכולות, ספקות המתעוררים באשר ללשונם של דברים כתובים, שגגות המתלוות להם, פילוג שנוצר בין בני-אדם עד שהם נעשׂים כיתות, ומבוכה הנגרמת במעשׂים. אלא ניתנה הסמכות בכל הדבר הזה לבית דין הגדול, כפי שביארנו בחיבורינו ההלכתיים5 וכפי שלשון התורה6 מורה.

אבן תיבן:

וספקות נופלות בלשון המחובר בספר.


קאפח:
וכבר ידעת כי אפילו תורה שבעל פה המקובלת לא הייתה כתובה לפנים, כפי הצווי 5 המפורסם באומה:
דברים שאמרתי לך על פה אי אתה רשאי לאמרם בכתב 6,
והרי זו היא תכלית החכמה בתורה 7, לפי שהייתה הרחקה 8 ממה שאירע בה בסופו של דבר, כלומר: ריבוי הסברות והסתעפות השיטות, ומשפטים בלתי ברורים 9 שיארעו בהסברת המחבר, ושכחה שתארע לו, ויתחדשו מחלוקות בין בני אדם ונעשים כיתות ונבוכים במעשה. 10


ועל כך ענה לי הרב שילת:
שלום הר"ר אליהו,
לענ"ד התרגום הראוי הוא: "וקשיים (או: וספיקות) הנופלים בלשון המחבר, ושגגות שיארעו לו", והכוונה לשגגות של המחבר עצמו בשטף כתיבתו, שלפעמים משמיט או מוסיף או משנה משהו מתוך חוסר תשומת לב.
פורים שמח,
יצחק

אליהו סולוביציק כתב:הרב שילת:
שלום הר"ר אליהו,
לענ"ד התרגום הראוי הוא: "וקשיים (או: וספיקות) הנופלים בלשון המחבר, ושגגות שיארעו לו", והכוונה לשגגות של המחבר עצמו בשטף כתיבתו, שלפעמים משמיט או מוסיף או משנה משהו מתוך חוסר תשומת לב.
פורים שמח,
יצחק

בהקשר זה, מן הראוי לציין להתנצלותו של מחותן הרמב"ם, ר' חננאל ב"ר שמואל, בסוף פירושו להלכות הרי"ף לעירובין, שם הוא כותב שהוא לא חזר להגיה את החיבור, ולכן אם חסר בו משהו, על הקורא לתקן כדעתו ולסלוח למחבר (איני מדייק, אבל ככל הזכור לי, כך רוח הדברים). יש לציין שיתכן שלפנינו האוטוגרף של רחב"ש, ואפשר שההתנצלות נסובה על ההעתקה הסופית שלו ולא על עצם החיבור. יתכן שאפשר לשלול או לקיים אפשרות זאת ע"י עיון בלשון המחבר עצמו.
התנצלותי על כך שסטיתי מהנושא העיקרי...

הרב אוריאל פרנק, שלח לי מאמר מאלף של הרב פרופ' נריה גוטל והנה הוא מצורף.

אפשר לשלוח לי במייל הפרטי: bigoschi@gmail.com

שלום רב,

במידת האפשר יש לנסח את הביקורת באופן שלא ניכר שהיא כזו (אני חושב שאפשר להבין את כוונתי, זו גם אומנות בפני עצמה כשמי שאינו פוסק רוצה לחלוק או להקשות על פוסקים מוכרים).

בברכה,

שלמה לוי
050-6277146

האומנות של לחלוק על גדולים וקדמונים ידועה,
לולי דמיסתפינא, לולי דבריו הקדושים, מקום הניחו לי מהשמים, דברי אינם ח"ו להלכה למעשה, וכדומה.

כאן האומנות צריכה להיות שהמבוקר ייצא מכובד מצד אחד, ושהביקורת תהיה ברורה למי שבתוך העניין.

רבים מהמבקרים הם כאלה העובדים בעצמם על אותו חומר, ויש לחייב לציין זאת לשם הגילוי הנאות.

כה רשם לי הרב פרופ' שלמה זלמן הבלין:

ידידיי היקרים הע"י, שלום רב וישע יקרב
ברצוני לתרום לדיון מקור שלענ"ד חשוב עד מאוד, ושהינו פסק הלכה ברור בשאלה הנידונה. על מקור זה תמכתי יתידותיי בכתיבת ביקורת עד היום, וציטטתי אותו בכמה הזדמנויות (בדיסרטציה, בספרי על סבא 'המשפיע' ועוד), כדלהלן:

[קובץ אגרות החזון איש, ב"ב תשט"ז, יו"ל ע"י הרב ש' גריינימן, סימן קלג, עמ' קכא. [האם העניין הוא פרשת המחלוקת על הרבנות בוילנא והגאון ר' חיים עוזר גרודזינסקי זצ"ל, ועמדת רבנים בעניין?] וצ"ע מיהו נשוא המכתב שהוא גדול בתורה ולבו שלם בדרך התורה, שלא רצה להזדהות עם אגו"י, ושמסרו עליו דברים להחזו"א, שנאלץ להסתייג ממנו, תוך חוסר מנוחה שמא נכשל בלה"ר ח"ו, אבל אח"כ נפגש עמו, וראה שאין אמת במה שאמרו עליו, ואדרבה הוא צודק יותר מאשר המבקרים]

י

קירי ה"ר [שלמה כהן] שליט"א
שלו' וברכה.
לא נתראיתי קדם נסיעתי. בדברי ביום ו' עש"ק העבר. דברתי בהתמרמרות נגד דרכי לותר לו את כל מפני גדלו בתורה באמת ולבו שלם בדרך התורה. ואך הדברים ששמעתי, האלצוני להודות על חלק רפה. ואח"כ לא היתה מנוחתי שלמה פן נכשלתי בלה"ר ח"ו.
אם כי דעתי. כי ראוי להמחזיקים בתורת ד' לדעת את גדוליה באופים האמתי, ואם הותר לדבר לה"ר על אומן באומנותו. להאיש הדורש עליו לצורך, על מי שתורתו אומנותו לא כש"כ שמותר להודיע להמחזיקים בתורה וצריכים לדעת. כי הידיעה של חכמי הדור לבם ומדתם הן הן גופי תורה,
____ מ"מ צריך לזה זהירות יתירה ופן משנה הדבר בקוצו ש"י _____ונמצא מוציא ש"ר על ת"ח, אך כל זה טרם נתראיתי. אך____ בהתראותי מצאתי כי כלו עלילות דברים, ודעתו כדעתנו. והמוסרים אחרת לא ירדו לסוף דעתו. ידעתי כי הדברים יהיו מוקשים בעיניך, אך אין רצוני למסור בכתב. ובכלל הנני נוטה___ כי על הרוב הצדק אתו נגד מבקרנו, כאשר כבר גליתיך דעתי בזה פעמים רבות. ואין בו קורטוב של ותרנות נגד מפירי תורה____ בשביל להשלים אתם. חלילה לחשדו בזה. אם כי אין רצונו _____ להקרא על שם [אגו"י] ומקפיד להתרחק מלתת בחוץ מושג זה ____ על אדותו, זהו ענין אחר.

ואכן, כפי שידוע לי מפי תלמידי החזו"א, הייתה לו דעה ביקורתית חדה על כל חיבור ועל כל חכם, בין קדמון ובין מאוחר, ולפיו שפט את משקל הדעות, וכפי שהתבטא שכל הדברים חמורים בעיניו ובדברים קלים לא נפגש מעולם.
לצערנו בראון בספרו על החזו"א לא הבין פשוטן של דברים (המכונה באידיש 'פשוטע עיברה') וכתב שמכאן רואים את נטייתו של החזו"א לחומרות ...! גם אחר שהכו על קדקדו, חזר וטען שהפירוש שלו [!] לא פחות טוב משל מבקריו ...!
ובהמשך לכך שמעתי מהנ"ל על גדולים קדומים שהחזו"א המעיט בערך סברותיהם, לאחר שגילה אצלם כמה וכמה פעמים סברות שאינן עומדות במבחן ההיגיון. אלא שהחזו"א בחכמתו העצומה, היה שוקל מאוד גם נימוקים של טקטיקה וכיצד ייראו הדברים בעיני השומע ובעיני אלו שלא הורגלו בקריאה מעמיקה ובעיון ראוי, ולכן הסתיר הרבה.
וכמובן שיש להאריך בזה, אך לפ"ש די בזה.

אליהו סולוביציק כתב:הרב אוריאל פרנק, שלח לי מאמר מאלף של הרב פרופ' נריה גוטל והנה הוא מצורף.

במאמר המצויין מביא את דברי החת"ס על דרכי הויכוח הנאותים, בענין עמדתו של החת"ס על ביקורת ספרים יעויין בס' התורה והחכמה בעמוד האחרון (נמצא גם באוצר) מכתב מאוד חריף של החת"ס להמחבר ויעו"ש עוד כל הדו"ד בזה בין המחבר להחת"ס

יתר10 כתב:

אליהו סולוביציק כתב:הרב אוריאל פרנק, שלח לי מאמר מאלף של הרב פרופ' נריה גוטל והנה הוא מצורף.

במאמר המצויין מביא את דברי החת"ס על דרכי הויכוח הנאותים, בענין עמדתו של החת"ס על ביקורת ספרים יעויין בס' התורה והחכמה בעמוד האחרון (נמצא גם באוצר) מכתב מאוד חריף של החת"ס להמחבר ויעו"ש עוד כל הדו"ד בזה בין המחבר להחת"ס

עיין עוד על כל הפרשה בעמודים של שפיגל הגהות ומגיהים עמודים 329-335.
ובתשובות חת"ס ח"ח סימן יא נרמז עוד ענין זה כמ"ש שם בלקו"ה בסוה"ס.

אליהו סולוביציק כתב:כה רשם לי הרב פרופ' שלמה זלמן הבלין:

ידידיי היקרים הע"י, שלום רב וישע יקרב
ברצוני לתרום לדיון מקור שלענ"ד חשוב עד מאוד, ושהינו פסק הלכה ברור בשאלה הנידונה. על מקור זה תמכתי יתידותיי בכתיבת ביקורת עד היום, וציטטתי אותו בכמה הזדמנויות (בדיסרטציה, בספרי על סבא 'המשפיע' ועוד), כדלהלן:

[קובץ אגרות החזון איש, ב"ב תשט"ז, יו"ל ע"י הרב ש' גריינימן, סימן קלג, עמ' קכא. [האם העניין הוא פרשת המחלוקת על הרבנות בוילנא והגאון ר' חיים עוזר גרודזינסקי זצ"ל, ועמדת רבנים בעניין?] וצ"ע מיהו נשוא המכתב שהוא גדול בתורה ולבו שלם בדרך התורה, שלא רצה להזדהות עם אגו"י, ושמסרו עליו דברים להחזו"א, שנאלץ להסתייג ממנו, תוך חוסר מנוחה שמא נכשל בלה"ר ח"ו, אבל אח"כ נפגש עמו, וראה שאין אמת במה שאמרו עליו, ואדרבה הוא צודק יותר מאשר המבקרים]
...

לא זה המקום אבל כיון דעל אעלה אני ניחושי שמדובר בהגר"מ בהגר"ח (ואפשר שלזה רמז הר' פרו' הבלין).

הגהמ כתב:

אליהו סולוביציק כתב:כה רשם לי הרב פרופ' שלמה זלמן הבלין:

ידידיי היקרים הע"י, שלום רב וישע יקרב
ברצוני לתרום לדיון מקור שלענ"ד חשוב עד מאוד, ושהינו פסק הלכה ברור בשאלה הנידונה. על מקור זה תמכתי יתידותיי בכתיבת ביקורת עד היום, וציטטתי אותו בכמה הזדמנויות (בדיסרטציה, בספרי על סבא 'המשפיע' ועוד), כדלהלן:

[קובץ אגרות החזון איש, ב"ב תשט"ז, יו"ל ע"י הרב ש' גריינימן, סימן קלג, עמ' קכא. [האם העניין הוא פרשת המחלוקת על הרבנות בוילנא והגאון ר' חיים עוזר גרודזינסקי זצ"ל, ועמדת רבנים בעניין?] וצ"ע מיהו נשוא המכתב שהוא גדול בתורה ולבו שלם בדרך התורה, שלא רצה להזדהות עם אגו"י, ושמסרו עליו דברים להחזו"א, שנאלץ להסתייג ממנו, תוך חוסר מנוחה שמא נכשל בלה"ר ח"ו, אבל אח"כ נפגש עמו, וראה שאין אמת במה שאמרו עליו, ואדרבה הוא צודק יותר מאשר המבקרים]
...

לא זה המקום אבל כיון דעל אעלה אני ניחושי שמדובר בהגר"מ בהגר"ח (ואפשר שלזה רמז הר' פרו' הבלין).

מסתבר יותר שכוונתו על הגאון המרחשת, באשר רבי משה סולובייצ'יק נמנה כבר אז באופן מוצהר על אנשי המזרחי, ואילו המרחשת כידוע פרש מהשתייכותו למזרחי בעקבות אותה פרשה, וכמדומני שלא הצטרף באופן רשמי לאגו"י, ואפשר שעל כך נסובו דברי החזון איש.

מחולת המחנים כתב:מסתבר יותר שכוונתו על הגאון המרחשת, באשר רבי משה סולובייצ'יק נמנה כבר אז באופן מוצהר על אנשי המזרחי, ואילו המרחשת כידוע פרש מהשתייכותו למזרחי בעקבות אותה פרשה, וכמדומני שלא הצטרף באופן רשמי לאגו"י, ואפשר שעל כך נסובו דברי החזון איש.

המכתב לא מתוארך אבל חשבתי שמן הסתם מתקופת שהותו של החזו"א בווילנא (שמאז נתקרב אליו ר"ש כהן) הוא כבר ידע היטיב את המרחשת מקרוב. בלא"ה לא ידוע לי שהיו רינונים על המרחשת כמו שהיו על מי ש"שנה ופירש" כהגר"מ (שבאמת לא השתייך למזרחי באופן רשמי).