פורום אוצר החכמה

המדקדקים מצאו שהאות כ"ף הבאה בתחילת מילה משמשת להוראות שונות: לדמיון, לזמן, לקירוב ואף להתאמתות.

במקרים רבים נוקטים המפרשים, רד"ק בראשם, ב"כ"ף השיעור".

שאלתי: האם כ"ף השיעור מורה על קירוב (שיעור גם מהוראת השערה, שאין בה דיוק)? או שמא כשם שיש כ"ף הזמן, כך משמשת הכ"ף לפני שיעורים, כלומר עניינים של כמות?

במכלול כותב רד"ק:

ויש אומרים כי כ"ף כחצות כ"ף השעור והקירוב כמו כשש מאות אלף (שמות י״ב ל"ז). כעשרים איש (ש"א י"ד י"ד). כאיפה שעורים (רות ב' י"ז). וכן כבחצי מענה צמד שדה (ש"א י"ד י"ד).

מכך נראה לכאורה שכל כ"ף השיעור היא כ"ף הקירוב. וכן נקט הרא"ם (שמות יב ד), בהקשותו מתוך כך "...מפני שאם תתפרש כ"ף השיעור, יחוייב שיהיה הדבר מסופק, ואי אפשר לומר זה בדברי ה', משום דמי איכא ספקא קמי שמיא".

השאלה היא אם הדבר מוסכם על כל המדקדקים? או שמא יודע מישהו על שיטה לפיה כ"ף השיעור אינה מלמדת בהכרח על קירוב?

ראה רד"ק יהושע ז ה, שם כוונתו לכאורה שכ' השיעור היא בדיוק. והיא מה שקרא שם ג ד כף האמיתות (וכן במלבי"ם בפרק ז שם).
וברא"ם שמות יא ד על כחצות, נראה שכ' השיעור היא תמיד קירוב.

מכילתא דרשב"י יב,לז

כשש מאות אלף אומיד הין חסיר הין יתר אבל בפרט מה הוא אומ' שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים (במ' א מו) ר' אומ' הרי הוא אומ' ויכו מהם אנשי העי וגומ' (יהו' ז ה) שמה מה היו אם שלשים ושבעה היה להן ליאמר אם שלשים וחמשה היה להן ליאמר מה ת"ל כשלשים וששה מלמד שהיו שקולין כנגד כל ישראל...

ברמב"ן שמות ל,יב

והנה ישראל כשיצאו ממצרים היו כשש מאות אלף רגלי (שמות יב לז), לא שש מאות.

וע"ע בזוהר שמות ד ע"ב.

מרחביה כתב:ראה רד"ק יהושע ז ה, שם כוונתו לכאורה שכ' השיעור היא בדיוק.

ז"ל

כשלשים וששה איש...וכ"ף כשלשים כ"ף השיעור ויש מרז"ל שאמרו שהיא כ"ף הדמיון כי לא היו שלשים וששה אלא יאיר בן מנשה הכו ששקול כשלשים וששה איש והוא רובה של סנהדרין.

לכאורה כונתו רק שלחז"ל אין כאן מנין רב של אנשים לא ל"ו בדיוק וגם לא בערך, אלא אחד ששקול כל"ו.


בעיקר הענין יש לחלק לכאורה בין מספרים עגולים למספרים חצויים, דאם נחית לפרטא מסתמא הוא בדיוק. [וכן מדוייק קצת במכילתא הנ"ל בחלוק הלשון בין מנין ששים רבוא לבין מניני ל"ו וכ"ה].

מחקת את החלק החשוב מהציטוט, והוצאת דבריו מהקשרם:

כשלשים וששה איש - ארז"ל זכות אברהם אבינו עמדה להם שם שהרי היו חייבין על החרם ולא הכו מהם אנשי העי כי אם שלשים וששה איש אלא זכר להם הקדוש ברוך הוא זכות אברהם שבנה שם מזבח שנאמר בית אל מים והעי מקדם ויבן שם מזבח לה' וכ"ף כשלשים כ"ף השיעור.
ויש מרז"ל שאמרו שהיא כ"ף הדמיון כי לא היו שלשים וששה אלא יאיר בן מנשה הכו ששקול כשלשים וששה איש.

הרי שני פירושים. האחד שכ' השיעור היא זו, ונהרגו שלושים ושישה ממש, והב' שכ' הדמיון היא ונהרג יאיר בן מנשה.

לענ"ד לא מוכח מדבריו דכף השיעור היא בדוקא ל"ו, וכל שאמר הוא שלפירוש חז"ל שמדובר על אדם אחד ודאי אינה כף השיעור.
ומש"כ "כי אם ל"ו איש" הוא המספר המוזכר בפסוק, ואם אפשר לפרש בפסוק שהכונה לבערך לו ה"ה ברד"ק, ועיקר כונתו היא רק שבזכות אברהם לא מתו רבים.

----
בנוסף למש"כ לעיל לחלק בין מספרים שלמים לחצויים, יש לחלק גם בין מספרים גדולים שדרך לנקוט בהם אומדנא, למספרים קטנים.

בהמשך הקטע שהביא פותח האשכול מהמכלול (שער דקדוק הפעלים), אומר רד"ק בפירוש שכ"ף השיעור היא לאומדן לא ודאי, וז"ל:

וכן 'כבחצי מענה צמד שדה', ואיננו הפוך כמו שכתב רבי יונה שמשפטו היה 'בכחצי', אבל הוא כמשפטו, כי על הודאי יאמר בחצי, והוסיף עליו כף השיעור ואמר כבחצי. וכן דעת רבותינו ז"ל כי כף כחצות היא כף השיעור שאמרו כי לפיכך אמר משה כחצות ולא אמר בחצות שמא יטעו אצטגניני פרעה ויאמרו משה בדאי הוא...
וקרוב לזה בהניח ספור הדברים קצתם או כלם, וישימו הכף סימן לזה, כמו 'ותדבר אליו כדברים האלה לאמר' רוצה לומר כענין הדברים האלה, פחות מהם או יתר עליהם...

(עוד מפורש שם שכ"ף האימות לחוד וכ"ף השיעור לחוד.)

וכן פירש בשמ"א ט כב:

כשלשים איש - הכף היא כף השיעור, ר"ל שלשים פחות מעט או יותר מעט

ונראה שכך יש להבין דעתו גם ביהושע במקום הנ"ל.

גם לי נראה ברור שדבריו ביהושע ז' אינם ראיה, וכוונתו ב"כ"ף הדמיון" היא לא לכ"ף הקירוב, אלא לכ"ף המדמה דבר אחד לדבר אחר. אין הכוונה שהיו בערך ל"ו אנשים, אלא שהאיש היה דומה לל"ו אנשים, וכדמפרש.

למעשה בדעת רד"ק והרא"ם ברור לי שהשיעור או קירוב, כפי שכתבתי בשאלתי. גם ברור שכ"ף האימות לחוד וכ"ף השיעור לחוד, גם אם נניח שכ"ף השיעור אינה בהכרח כ"ף הקירוב. שאלתי היא אם אין דעות אחרות אצל המדקדקים, דעות לפיהן קיימות: 1. כ"ף האימות, 2. כ"ף הזמן, 3. כ"ף הקירוב, 4. כ"ף הדמיון, 5. כ"ף השיעור.