הוגה כתב:חכם באשי כתב:בקובץ המצורף בראש האשכול לא נרשם מאומה על תוספות למסכת תענית, פרט לכך שעורכו הוא "אחד מאחרוני הראשונים".
אפשר אם כן, שהדברים הבאים לפזר במעט את הערפל מעל זהות העורך. על העניין דלהלן העירני הרב אשר זינגר, ותודתי נתונה לו:
רי"י סטל, במאמרו 'שלושה שירי הלכה' וכו', חצי גבורים, ט, עמ' קעו-קעז, הדפיס את הקטע הבא מתוך כת"י (קודם לכן הוא נדפס חלקית ע"י גרוסמן):
והנה קטע זה מופיע בתוספות למסכת תענית, ג ע"ב, אמצע ד"ה 'בימות החמה':
ירושלמי בשם רבי חנינא היה שייך בגשם והזכיר טל אין מחזירין אותו בטל והזכיר של גשמים מחזירין אותו והתניא בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר ואם בא להזכיר מזכיר לא דמי ההוא דמצלי ומיקל לההוא דלא מצלי ולא מיקל ומפרש רבינו נתנאל טוב כשאינו מזכיר לא גשם ולא טל מכשהוא מזכיר גשם לפי שהגשמים סימן קללה בימות החמה היה שייך בטל לא הזכיר לא טל ולא גשם אין מחזירין אותו והדין להפך במוריד הגשם דאמר בירושלמי בגשם והזכיר של טל אין מחזירין אותו והתניא אם לא שאל בברכת השנים או שלא אמר גבורות גשמים מחזירין בההוא דלא הזכיר כלל לא טל ולא מטר ומשם הר"ם שאין לומר בימות החמה משיב הרוח דהא אמר רבי חנינא בימות החמה אמר משיב הרוח אין מחזירין אותו מכלל דלכתחילה אין לאומרו
ראשית, מהשוואת הקטעים נודע זיהויים של ר' נתנאל והר"ם הנזכרים בתוספות.
שנית, וזה העיקר, מכך שבתוספות הושמטו הלשונות האישיים המופיעים בתשובת ר' שלמה ממונייטו, משמע, שהתשובה היא המקור, וממנה שאב עורך התוספות.
על ר' שלמה ממונייטו עצמו ומשפחתו, עי' במאמרו הנזכר של סטל, עמ' קעה ואילך.
יישר כח על הבירור הנפלא לגבי תוספות תענית, וראיתי להאריך בדבר זה עם קצת הוספות.
וחלק מהאמור להלן נוגע לשורש מנהג העולם היום שאומרים בקיץ 'מוריד הטל' (ואילו לפי המנהג הישן היו אומרים 'ורב להושיע מכלכל חיים' כנזכר ברמ"א בסי' קיד סעי' ג).1. תוספות תענית (ג ע"ב ד"ה בימות): 'ומפרש
רבינו נתנאל, טוב כשאינו מזכיר לא גשם ולא טל, מכשהוא מזכיר גשם...
ומשם הר"ם שאין לומר בימות החמה משיב הרוח, דהא אמר ר' חנינא בימות החמה אמר משיב הרוח אין מחזירין אותו,
מכלל דלכתחילה אין לאומרו. ומשום הכי אמר הר"י בשם א"ז לעולם בין בימות החמה בין בימות הגשמים מוריד הטל, דלעולם לא אתי לידי ספק אמר ספק לא אמר'.
2. הגהות ר' אברהם ב"ר משה על ספר תשב"ץ כתב יד (נדפס אצל הרב סטל שם): 'נמצא בתשובות של הר"ר שלמה ממנייטו בן הרב הקדוש ר' דוד ממונייטו... ומפי מורי'
רבי נתנאל הקדוש מכי', טוב כשאינו מזכיר לא גשם ולא טל, מכשהוא מזכיר גשם...
ומפי קרובי רבי' משה מאיברא שמעתי, שאין (מתחיל) [לומר] בימות החמה משיב הרוח, מדאמר ר' חנינא בימות החמה אמר משיב הרוח אין מחזירין אותו,
מכלל דלכתחילה אין לאומרו. עד כאן לשונו. וכן השיב לגיס' ולקרו'. הר"ר אברהם בן הר"ר משה עניו ז"ל'.
3. ספר 'על הכל' לתלמיד מהר"ם מאיברא (סי' ד):
וגם אומ' הר"ם דגם בימות החמה אין לומר משיב הרוח, מדאמר ר' חנינא פ"ק דתענית אמר משיב הרוח אין מחזירין אותו,
מכלל דלכתחילה אין לאומרו. אבל מוריד הטל יש לומר, מדקתני בברייתא בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר, ולא קאמר לא חייבו לשאל' (וכן הובאה לשון זו בספר 'שיטה לבעל הצרורות' (חידושי ר' חיים בר' שמואל מטולידו תלמיד רבינו פרץ והרשב"א) במסכת תענית שם, בשם: 'הר"ם ז"ל מאיבר"א').
כפי שכתב הרב הוגה ומעיין
כאן, נראה לכאורה שתוספות תענית כאן מיוסדות על תשובת ר' שלמה הנ"ל, או על פי הגהות תשב"ץ שהביאו. אך לאור הדברים החדשים כאן שכן נמצאים הדברים בספר 'על הכל', השאלה היא מה פשר הדבר שר' שלמה הנ"ל כותב הדברים בשם 'ומפי קרובי רבי משה מאיברא שמעתי', ואת אותם דברים תיבה בתיבה כתב ספר 'על הכל' בשם 'אומר הר"ם' (בהשמטת דברי ר' נתנאל), מי ראשון ומי אחרון? יכולות להיות שלש אפשרויות: א' - או שר' שלמה הנ"ל הוא הוא תלמידו של מהר"ם מאיברא שכתב מפיו את ספר 'על הכל'. ב - או שני תלמידים שונים היו כאן, ומחבר ספר על הכל מקורו גם כן מתשובת ר' שלמה הנ"ל. ג - או גם ר' שלמה וגם מחבר 'על הכל' העתיקו מדברי 'תוספות איברא תענית' מדויקות שהיו לפניהם, ולפנינו בתוס' שבאו לדפוס התקצרו הדברים ונערכו. שאלה נוספת, את המנהג הנפוץ היום לומר בקיץ 'מוריד הטל' מביאים התוספות בשם 'הר"י בשם א"ז', מי הם? כאמור, בספר 'על הכל' הנ"ל נאמרו הדברים בשם הר"ם שכך יש לנהוג, האם הכוונה אליו? בכל זה יבורך היודע והמשיב.
4. לעומת זאת המרדכי מביא דעת 'תוספות' קדומות לתענית שאינן לפנינו שסבירא להו 'אם רצה להזכיר מזכיר'. ואחר כך כתב המרדכי כדברי הר"ם איברא מעצמו, וז"ל בריש תענית (רמז תריב): 'ואם בא להזכיר מזכיר - משמע כל השנה כולה, אף בימות החמה אם רצה להזכיר מזכיר.
תוספות. ונלע"ד מדקאמר ר' חנינא (לקמן ע"ב) בימות החמה אם אמר משיב הרוח אין מחזירין אותו,
מכלל דלכתחילה אין לו להזכיר'.
מכך שכתב זאת המרדכי מעצמו ('ונלע"ד') ולא הזכיר שכך ממש פסק הר"ם מאיברא (בשונה ממה שמזכירו הרבה פעמים במסכת ברכות למשל), מוכח כי תוספות תענית הנדפסות על הדף לא היו לעיני המרדכי. ועוד נראה כאן ובמקומות אחרים, ש'תוספות' תענית שהיו לעיני המרדכי תוספות אחרות לגמרי הן מהנדפסות על הדף, ובדבריו במסכת תענית מביא כ-12 פיסקאות מ'תוספות' שאינן לפנינו, ועל פי הבירור נראה שהן 'תוספות ריב"א' קדומות למסכת תענית שלא באו לידינו. ובענין זה סבירא ליה לריב"א אם רצה להזכיר מזכיר, והמרדכי חלק. ויתכן שבמקור הראשון גם הר"ם איברא קאי על 'תוספות ריב"א' אלו, שלאפוקי משיטתו אמר הר"ם דלכתחילה אין להזכיר, וסוף דבר הר"ם איברא והמרדכי אמרו דבר אחד.
לסיכום בקצרה נראה שהיו קיימים שני קבצי תוספות עיקריים למסכת תענית:
1.
תוספות ריב"א למסכת תענית - באו לידינו רק העתקות מהן בספרי הראשונים. נכתבו על ידי תלמידו של ר' יצחק בר אשר (רבינו יב"א) מפיו, ואלו הן סתם 'תוספות' המובאות במרדכי תענית: 'ונראה לרבי'. תוספות ריב"א למסכת תענית מוזכרות גם בתוספות שבת (שהן תוספות טוך, בדף קיח ע"א ד"ה לפי: 'וריב"א פירש במסכת תענית'), ובספרי רבני אשכנז למסכת תענית: ראבי"ה, אור זרוע, מרדכי, אגודה. גם 'פסקי תוספות' למסכת תענית מיוסדים על פי 'תוספות ריב"א'. (והעיר על הדבר בכמה מקומות הרב משה יצחק הלוי סגל מהדיר מרדכי השלם תענית, עיין שם בהערות אות ד, אות לט, אות סו, ועוד).
2.
תוספות הנדפסות על הדף מסכת תענית - נאמר למעלה שהן 'מאחרוני הראשונים'. ומצאתי מובאות מהן בספרי בית מדרשו של בעל 'תרומת הדשן' ובהגהות ספרי המנהגים, ועדיין יש למצוא את הקדמונים ביותר שהכירום. בדף כה ע"א התוספות מביא 'פירש הראב"ד', וגיליון הש"ס לר' עקיבא איגר כתב: 'הובא עוד שמעתא דראב"ד בתוס' יומא דף יח ע"ב ע"ז דף לח ע"א'. בדף יג ע"א התוספות מביא ראבי"ה ורבינו יואל אביו, ואולי דיבור זה והסמוך לו לקוחים מן המרדכי (רמז תרכח). לפי השוואת פיסקאות מתוספות ריב"א המובאות בספרי הראשונים הנ"ל, נראה ש'תוספות הנדפסות' בתענית לא הכירו את קובץ התוספות הקדום הישן למסכת זו מפי ריב"א, וכמעט אין כל קשר בין שני קבצי התוספות, ומן הסתם יש בכך השלכה לכמה הלכות. למשל אחד החידושים הידועים של תוספות תענית (ט ע"א ד"ה עשר) שחיוב מעשר כספים הוא מן התורה, והאחרונים כידוע האריכו בדין זה, ובספר שו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' פז כתב בתו"ד: 'אפשר שנעלמו ממהר"ם מרוטנבורג (שו"ת דפוס פראג סי' עד) דברי התוספות תענית (ט ע"א הנ"ל)'. ולהאמור לכאורה ההפך הוא הנכון שמהר"ם קדם.
לענ"ד, מסתבר שכל תעלומת תוספות שלנו במסכת תענית, טעות!
מי שקבע אשר תוספות תענית, מאוחרות, והיותם יוצאות מכלל שאר קבצי התוספות שלנו בש"ס, זהו פרופסור אפרים אורבך בחיבורו המונומנטלי, הוא "בעלי התוספות" שלו, ב' 614, מצ"ב, על סמך כמה הוכחות.
אך כשיורדים לפרטים אחת לאחת, מתברר שמדובר בדברים בלתי מוכיחים ומוכרחים, לפעמים אף מוטעים לגמרי!
אתחיל מהסוף, כי ישנם סימנים רבים מורים,
אשר תוספות תענית שלנו, מחברם - אחד מתלמידי רבינו פרץ ז"ל, כמו במסכתות קטנות אחרות רבות ממש. בהמשך דברינו בס"ד נפרט יותר מזה.
אורבך מתחיל בהפנייה אל שו"ת מהרש"ל בסימן סד:
דע לא זכיתי לקבל מאמ"ז החסיד מהר"ר יצחק ז"ל אפי' ככלב המלקק מן הים... ואיני זוכר כי אם מעט מזער, ואף אם מצער ותחי נפשי בהן, ואלו הן, כשהיה חותם ענינו ביחיד... גם היה קובעה מיד אחר אל תשיבנו ריקם מלפניך, ואח"כ חזר לכי אתה שומע תפילת עמך ישראל וכו' כדי שיהא סמוך לחתימה מעין חתימה, וכן נמצא בתו' דתענית (י"ג: ד"ה אלא) אף שאין התוספו' מהראשונות מ"מ הוא קבל לנהוג כן...
כאן חשב אורבך כוונת מהרש"ל לומר, שתוספות תענית מאוחרות, ובזה הינם שונות משאר תוספות, אך לענ"ד כוונתו בהתאם לידוע בקדמונים, אשר מבחינים בין התוספות "ראשונות", כמו תוספות תלמידי הר"י: הר"ש שאנץ, ר"י שירליאון, רבינו אלחנן, לבין התוספות "אחרונות", כמו רבינו פרץ ז"ל.
העניין נמצא מפורש, שו"ת מהרש"ל עצמו, סימן מד:
שאלה, האמן שאנו עונין אחר ברכת בונה ירושלים, אפילו אחר ברכת עצמו, אי עונין דווקא בלחישא, כדמשמע לישנא דתלמודא, או לאו עבדינן אלא כמנהגא דילן, דעונין אמן בברכה עצמו כמו שאר אמן. תשובה, יראה דלא משנינן מנהגא דילן, אף שחכם אחד הפליג עלי ואמר שהג"ה מיימונ"י פוסק בשם מהר"ם דעונין בלחישה... והאמת שכך כתבו כל האחרונים, כגון אז"ק והמרדכ"י בנוסח ברכת המזון, וכן הטור כתב טוב לאמרו בנחת כדי שלא יזלזלו כו', וכולן ינקו מהג"ה מיימונ"י, אף שבתו' שלנו נמצא כן, אינו לא מתו' דטוך ולא מתו' דשנ"ץ, אלא הוא מדברי האחרונים, כאשר לרוב בזו המסכת', והא ראייה שהרא"ש לא הביאה, ואף הג"ה מיימוני לא הזכירו דברי התו'...
מדובר בתוספות שלנו - ברכות, ואינם אלא "מדברי האחרונים" - לא מתו' דטוך ולא מתו' דשנ"ץ, שהם הם תוספות "ראשונות"!
כ"כ גם מהרש"ל גופו, בים של שלמה - מסכת יבמות פרק ד סימן לד:
והנה מה שאמרינן ד(משנכנס אב) ממעטין כו', כתבו התו' (מ"ג ע"א, ד"ה מלישא) דריבוי משא ומתן קאמר, שימעטו יותר מבשאר ימים, ואף שבפ"ק דמגילה (ה' ע"ב) כתבו התו' (ד"ה ממעטין) דממעטין כו' משמע, שאינם עושין כלל, דאם לא כן, ה"ל לפרש מאי הוא קורא ממעט, אכן התו' דהכא עיקר, נגד התו' של אותן מסכתות קטנות, וכן יש קבלה, שהתוספות מן המסכתות גדולות הן תו' של ר"א מטו"ך, גם לשם פירשו...
ממילא ברור כשמש, שאין המהרש"ל אצלנו מתכוון לתוספות תענית דווקא, אלא מפני שגם בתענית מדובר ב"תו' של אותן מסכתות קטנות", שאינם טוך כמסכתות גדולות, ותל"מ.
חילוק כזה, נמצא עוד מפורש: שו"ת הרא"ש - כלל כ סימן כז,
דע לך כי הפרישות [= תוספות] בארץ הזאת, הם פרישות תלמידים שלא שמשו כל צרכן, ורצו ליחנק, ונתלו באילן גדול. ותלמידים פירשום לפני הרב רבי פרץ ושאר גדולים ז"ל, ואין לסמוך עליהם. כי יש בידי פרישת רבינו שמשון ז"ל, ולא כתב כן...
לקמן נמשיך בס"ד.