פורום אוצר החכמה

בספרים קדמונים השתמשורק בוכו'.
כיום רווח המנהג להשתמש בוגו' לציון המשך פסוק.
מענין לדעת מתי התחיל מנהג זה, ומה טעם יש בה - למה לעשות ציון שונה לפסוקים.

דומה שראיתי מהרמ"ש בשם ר' אליהו בחור שוגו' נאמר דוקא אחרי פסוק משום כל פסוק דלא פסקיה משה.

יש מקום לומר שוגו' מתאים לציון המשך פסוק, משום דכל פסוק דלא פסקיה משה לא פסקינן, וא"כ אין כאן אפילו חלק העומד לעצמו, ואילו וכו' הוא בשאר מקומות ושם הכונה לומר שיש כאן חלק מהשלם ולא הכל, אך החלק יכול לפעמים לעמוד לעצמו. [ואף בנ"ך לא פסקינן כמ"ש תוספות סוכה לח:, ועיין מ"א תכב,ח].
וראה לשון הרמ"א בסימן תכו ס"ב "ואומר כשם שאני רוקד כו' ואומר תפול עליהם וגו' ולמפרע כאבן ידמו כו' ג' פעמים". כי למפרע כבר אין זו אמירת פסוק.

---
שו"ר את מש"כ תוכן. דברי ר"א בחור הם בספר התשבי ערך גמר, ואין בהם את הטעם הנ"ל רק ציון העובדה.

תוכן כתב:דומה שראיתי מהרמ"ש בשם ר' אליהו בחור שוגו' נאמר דוקא אחרי פסוק משום כל פסוק דלא פסקיה משה.

הרמב"ם כתב "וכו'" בין על פסוקים ובין על דברי חז"ל.

בספר נפש הרב לגר"צ שכטר דן בזה בשם רבו הגרי"ד הלוי מבוסטון

שבט מוסר כתב:בספרים קדמונים השתמשו רק בוכו'

מאיפה המצאת את זה? בכל כת"י של התלמוד משתמשים בוגו'

נמצא גם בקטעי גניזה. הרבה פעמים וג' בלי ו'.

יתר10 כתב:בכל כת"י של התלמוד משתמשים בוגו'

תודה על החידוש.

הזכירו מעט על המשמעות של וכו'. ראיתי דבר מעניין בהקדמת המהדירים למסילת ישרים מהדורת "ועד שפתי חכמים" בב"ב. שכתבו שבמקומות שכתב המס"י וכו' יש מקומות שכוונתו לכל ההמשך, ויש מקומות שזה כעין סימון 3 נקודות אצלינו לסמן דילוג בהעתקה (ושם בהקדמה כתבו לזה דוגמאות).
אמנם כמדומה שיש ספרים שבהם הסימון וכו', בא לציין את זה שאין ההעתקה מושלמת ואפי' כשאין דילוג והמשך התוכן אינו שייך לענין. כך למשל הש"ך בתחילת תקפו כהן מביא שאלת השואל בתשובות הרשב"א ודן בשאלתו. עם כל זה כשהוא מעתיק את דברי השואל הוא כותב בסוף וכו', והמשך הדברים ברשב"א שם הם כבר תשובה על השאלה שהש"ך לא מתעסק עמה. הוי אומר שהש"ך כתב כך לציין שהוא לא מעתיק את כל דברי הרשב"א, למרות שאי"ז פסוק שאסור להפסיקו כמו שכתבו לעיל.

אשמח אם הידענים שבינינו ידעו לציין לדוגמאות נוספות לזה.