פורום אוצר החכמה

חדשים לבקרים מתפרסמות מודעות מחאות וכדו' בעיתונים על עניינים שונים.

האם יש מקור לפירסומים אלו בדורות קודמים,

לגבי נושאים השייכים לכולם לבל יכשלו ניתן להבין את הפירסום וכמו הנלמד ב'דף היומי' ע''ז נז ע''ב,

נפקי שיפורי דרבא ושרו, ונפקי שיפורי דרב הונא בר חיננא ורב הונא בריה דרב נחמן ואסרי;


אך בעניינים שאמנם נוגעים לכלל ישראל אך אין תועלת בפירסומם כגון הנדוש בימים אלו על הגיור,

שלא כל עמ''י דיינים היושבים ומגיירים מה טעם יש לפרסם הדבר לרבים,

האם כל כלל ישראל חייב לדעת על כל מחלוקת שיש בין כל מיני אנשים ולשמוע את צדדיהם,

היה מספיק ליידע בדעת תורה זו את העוסקים בעניינים אלו , ושאר כל העם ישב בשלווה.

----------------------------------------------------------------------------------------------------------
כוונתי לבירור הנושא באמת ולא הפוליטיקה הנלווית לעניין.

מלבד שיש לי להגיב על עצם דבריך.
לגופו של ענין אם ברור שזו הדרך היחידה לעצור את זה פשוט שראוי.
וכן דא"ג לו ידעת השקפה מה היא לא היית מתקשה - חידוד ההשקפה אין זה רק ענין בלמעשה אלא דרך חיים ללמוד מזה מה להרחיק ומה לקרב, ואכ"מ.

שומר מסורת כתב:מלבד שיש לי להגיב על עצם דבריך.
לגופו של ענין אם ברור שזו הדרך היחידה לעצור את זה פשוט שראוי.
וכן דא"ג לו ידעת השקפה מה היא לא היית מתקשה - חידוד ההשקפה אין זה רק ענין בלמעשה אלא דרך חיים ללמוד מזה מה להרחיק ומה לקרב, ואכ"מ.

האין דרך אחרת, מי יימר?

ולגבי 'השקפה' הרי לפי העניין נראה שאין זו 'השקפה' אלא 'הלכה',

וכי כל הלכה שפלוני שנושא תפקיד לא ישמור יש צורך להודיעני, וכי יש לי השפעה עליו,

יודיעו למי שיכול להביא לתועלת ולכל השאר יניחו.

על חטא עכן שהיה יחיד נאמר 'חטא ישראל', כי אם אצל כל ישראל היה דבר זה חמור לא היה שייך שיהיה מישהו שיחרוג, כמו כן בענין זה יש דינים ורבנים שיכולים לנצל את זה שאין מי ש'בענינים' מהמון העם וא"כ זה נשאר מח' בין 'גדולי תורה' הנכתב בשו"תים, ולא פשע מאורגן בין עוכרי ישראל, וכך זה לא יעצר, כך שהברירה היא להודיע לכולם שזה לא שייך וממילא יתכן שזה ישפיע בדרך האמורה לעיל גבי עכן. כך גם לגבי כל הענינים החמורים יש דעת בהמון העם לשמוע את הדרך הישרה, מלבד מה שכתב קודמי שדבריו קילורין לעינים.

במקור לא דנתי על צורך העניין,

רק רציתי לראות במקורות אימתי החל נוהל זה שאת ה'דעת תורה' מביאים העיתונים,

ושרוב ה'דעת תורה' המובאת בעיתונים עניינה מחאות וגילויי דעת בנושאים רגישים.