פורום אוצר החכמה

מבואר במשנה באבות דעשרה נסיונות נתנסה אברהם כדי להודיע חיבתו של אברהם אבינו, הרי מבואר דלא נתנסה כדי לראות אם יעמוד או לאו, אלא להודיע חיבתו היינו לעולם.
מנגד נראה פשטות הפסוקים עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה דרק כעת נודע לו ולא לפני הרי שהיה כאן ספק ממש (וביאור הגר"א בפסוק ידוע)

ובאמת יש לדון בזה בשאלת ידיעה ובחירה הידועה של הרמב"ם, דאי ידע אין זה נסיון ואם הוי נסיון הרי אזלה הידיעה, והנה הרמב"ן פי' בפסוק עתה ידעתי, דעד עכשיו היה ידיעה בכח וכעת הוי בפועל, וצ"ב בדבריו דמה אולמיה פועל מכח אם ברור שיוציא לפועל דשוב אין נסיון, ואי לגבי להוציא לפועל אין ידוע אם יעמוד הוןי נסיון גמור ומה מהני מה שידע בכח, וכו'.

ותו צ"ב מה ענין עשרה נסיונות דאם הנסיונות היו בדרגת קושי קבועה ודאי צ"ב מה טעם לכפול, והיותר נראה שהיו בדרגה שונה כמבואר בכמה דוכתי, וא"כ ממ"נ אי להודיע חיבתו כמבואר במשנה סגי שיעמוד בחמור ובזה נודעה חיבתו, ואי משום להעמידו בספק ולראות אם יעמוד שוב סגי בקשה מכולם.
??

חבל שאין באוצר 'נתיבות שלום' המבאר עניין הנסיונות בטטו''ד.

תמצית דבריו, שאלו הנסיונות עוברים אצל כל אדם במשך חייו ,

ואאע''ה הכניס הכח בעמ''י לעמוד בהם.

ראה דבריו איך מפרט הנסיונות העוברים על כאו''א במהלך חייו , כחכם בעל הנסיון.

דבר אחד אזכיר..שהנסיון מנסה ומרומם את האדם..
ואין דומה העומד בנסיון אחד לעומד בנסיונות רבים..ונ"ל דזו כונת המשנה "להודיע חיבתו וכו'" ודוק.

צאו וראו בשפת אמת ומבאריו, כמה הרחיב בענין "נתת ליראיך נס להתנוסס" שזה ענין הנסיון, מל' נס ודגל, לרומם ולהעלות את האדם. וכשמיירי באאע"ה - בהכנת כח לצאצאיו לדורותם.

יאיר כתב:דבר אחד אזכיר..שהנסיון מנסה ומרומם את האדם..
ואין דומה העומד בנסיון אחד לעומד בנסיונות רבים..ונ"ל דזו כונת המשנה "להודיע חיבתו וכו'" ודוק.

ודאי נתכוונת "מנשא"
אולם עדין קשה למה זה מרומם הלא לפני כן ידוע היה שיעמוד בזה כדברי הרמב"ן ומה קרה כשהוציא לפועל.
ולמה לא דומה נסיון אחד לכמה אם עמד בנסיון הגדול, דכ"ש שיעמוד בפחות. והראיה שלא הוסיף לנסותו עוד.

ומה שהביאו בשם הנתיבות שלום לא ראיתי, אולם נראין הדברים שזהו ע"ד המוסר ולא ביאור ע"פ רבותינו הראשונים הנ"ל.

מענה לשון כתב:

יאיר כתב:דבר אחד אזכיר..שהנסיון מנסה ומרומם את האדם..
ואין דומה העומד בנסיון אחד לעומד בנסיונות רבים..ונ"ל דזו כונת המשנה "להודיע חיבתו וכו'" ודוק.

ודאי נתכוונת "מנשא"
אולם עדין קשה למה זה מרומם הלא לפני כן ידוע היה שיעמוד בזה כדברי הרמב"ן ומה קרה כשהוציא לפועל.
ולמה לא דומה נסיון אחד לכמה אם עמד בנסיון הגדול, דכ"ש שיעמוד בפחות. והראיה שלא הוסיף לנסותו עוד.

ומה שהביאו בשם הנתיבות שלום לא ראיתי, אולם נראין הדברים שזהו ע"ד המוסר ולא ביאור ע"פ רבותינו הראשונים הנ"ל.

[תודה על התיקון]
דוק בסוף דברי "ונ"ל וכו'" ועל זה התכונתי שאין דומה העומד בנסיון אחד לעומד בנסיונות רבים..לענין הודעת חיבתו בעולם דזה היה עיקר מטרת הנסיונות..

להודיע כמה היא חבתו של אברהם אבינו. היה מנסהו לגלות לבריות כי ירא אלקים הוא אברהם ושלם בכל המדות (רבינו יונה פי' אבות)
ועיי' דרשות הר"ן דרוש השישי-בענין מהות הנסיונות, ובנוגע לנסיון העקידה בדרוש השני,

העתקה ממחברתי בלי לבדוק כרגע את אמיתות ושייכות הדברים.

דבר ידוע הוא שהקב"ה לא מנסה אדם בדבר שהוא לא יכול לעמוד בו. צ"ב א"כ מה הענין לנסות אותנו, הרי הקב"ה יודע שאנחנו יכולים לעמוד בניסיון, ומה צריך יותר מזה? מה מועיל מה שנעשה בפועל, יותר ממה שעבדנו עליו בעיקרון, רק שלא התנסינו בו בפועל.
ואם תאמר, הרי חלק ממטרת הבריאה היא שלא נקבל שכר והטבה מאת הבורא חינם , וא"כ זה שבעיקרון יכול לעמוד אבל לא עמד בפועל, הרי זה קבלה בחינם, "נהמא דכיסופא", זה ודאי אי אפשר לומר, כי למצב זה שידוע לפני הקב"ה גודל כוחותיו לעמוד בניסיון, הגיע בכוחות עצמו ובמאמציו האישים, א"כ מה הענין להוציא את כוחותיו מן הכח אל הפועל?
בגמ' נדרים בסוגיא של חולי וביקור חולים, הובאה מימרא לגבי חולה שהבריא "אף חוזר לימי עלומיו"וענין זה מובן במציאות, כמו בספורט שהפעלת הגוף במאמץ לא מחלישה את הגוף, אלא להיפך מעוררת את כוחות הגוף לפעול ביתר שאת וביתר עוז וברעננות, וכך נהיה יותר חזק ויותר בריא, כך בחולי הגוף, החולי מאלץ את כל כוחות הגוף להילחם בחזקה במחלה, וע"כ אם באמת הגוף ניצח את המחלה הוא נהיה יותר חזק ובריא, והיינו ש"חוזר לימי עלומיו" ומה שאנחנו לומדים מכאן זה שכח התנגדות הוא טוב בכל דבר, וגם אם זה לא כ"כ נעים, אבל זה מציאות שמועילה לנו, ובסוף מביא תועלת(רק אם ניצח,כמובן.)
ונראה שאותו הדבר בניסיון רוחני, כל כח מתנגד טוב לנשמה, כי ע"י ההתגברות נהיה יותר חזק ממה שהיה קודם לכן, וע"כ נראה לחדש שענין הניסיון כשמו כן הוא, כידוע-מלשון "נס" -דהיינו דבר גבוה ומרומם, אינו ענין של מבחן אם יכול לעמוד בקושי, אלא נועד להעלות את האדם ולאלצו להוציא את כוחותיו לפועל, וממילא הם מתחזקים.
וזה שאמר דוד המלך ע"ה "בחנני ה' ונסני- צרפה כליותי וליבי", והם ב' בקשות,כי ע"י הניסיון לא רק נבדק האדם ונבחן, אלא גם נצרף, דהיינו שמסלק ע"י המאמץ להתגבר את כל הכוחות הרעים שיש באדם, שהם כוחות היצר הרע וחילותיו, וכמו חידקים לא טובים שמסולקים מהגוף ע"י המלחמה בכח המתנגד-המחלה, כך הניסיון כמחלה לנפש, וע"י המלחמה נהיה יותר "בריא" במצבו הרוחני.
ולפי"ז משתנה המבט על המושג "ניסיון" מן הקצה אל הקצה, כי אם ענין הניסיון הוא רק בדיקה ומבחן, אז ההרגשה היא שבעיקרון עדיף בלעדיו, ועבודת ה' הנעלה היא רק בהשקט ובטח, בלי טרדות והפרעות, רק שאם יש "הפרעה" זהו מבחן שהוא נאלץ להתגבר עליו שלא ברצונו, אבל עכשיו אנו מבינים שה"הפרעות" האלו הם טובתינו ותכלית חיינו, וכמו שלא נרחם על הספורטאי שמתאמן ומתאמץ בחדר כושר, ולא נציע לו לנוח קצת כי מבינים שזה לתועלתו, כך בניסיון רוחני אנו לא מחפשים חיים קלים, אלא חיים של עליה בלתי פוסקת.
ואולי בזה מבואר מה שרצה יעקב אבינו לישב בשלוה, ואמר לו הקב"ה דיין לצדיקים שמקבלים שכרן לעוה"ב שרוצים שלוה גם בעוה"ז, מיד קפץ עליו רוגזו של יוסף, וכולם מתקשים בזה- וכי ביקש שלוה למנוחת גופו, הלא ודאי רצה רק מנוחת הדעת לעבודת ה', ולהנ"ל מבואר כי אין מצב הניסיון וכח המתנגד מצב של "בדיעבד" אלא צורך מוכרח לכל מי שמבין מהו שכר לעוה"ב ששוה כל מאמץ להתגבר על נסיונות תמידיים, ושרק עי"ז יגיע מושלם יותר לעוה"ב, וכמו הספורטאי שלא הגיע לשיא שלא לטובתו הוא לישב בשלוה.

אשריך ר' ישראל!

דברים בטוב טעם ודעת!

ידוע דברי המאור עינים בפרשת וארא:

אך שצריך כל אחד ואחד לבוא לידי נסיונות אף שמקבל אלקותו במחשבתו כנ"ל מכל מקום מנסין את כל אדם בעשר נסיונות כמו שאמרו באברהם עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם והנסיון הוא שמסלקין ממנו ההתקשרות שהיה קשור בהשם יתברך על ידי הדעת בעת שבא לידי נסיון ונשאר אצלו רק הבחירה כי לולא זה לא היה נקרא נסיון

דהיינו שהעשרה נסיונות שנתנסה בהם אברהם אבינו עוברים על כל אחד.

והנה מצאתי בשלה"ק, כעין זה; האם נראים בדברי השל"ה דבר זה או אינו מדבר מנקודה זו?
דרך חיים ותוכחות מוסר, סוף פרשת וירא

עוד יחשוב האדם, באם באה לידו איזה עבירה או איזה מצוה, יחשוב אולי השם יתברך מנסה אותי עתה אם אעבור או אקיים, כדרך שניסה את אברהם אבינו. ובודאי אלו ידע האדם שהקב"ה מנסה אותו עתה היה נזהר מאוד, על כן יחשוב האדם תמיד בבוא איזה ענין לידו, כי כן היא מדתו של הקב"ה שולח איזה ענין לאדם כדי לנסותו. ואשרי אדם שה' אלהיו תמיד במחשבתו: