פורום אוצר החכמה

נראה להוכיח שרש"י לא סבר שהוא כותב פירוש לכלל ישראל אלא סה"כ קונטרסים של ביאורים לאנשי חוגו, שהרי פעמים רבות אינו מפרש מילים מסויימות בתנ"ך ובתלמוד אלא מסתפק בתרגום לצרפתית, ואיך חשב שתהיה הבנה ליהודי במרוקו, בספרד או ברומי, אשר אינו מבין צרפתית. על כרחך שבענוותנותו של רבן של ישראל לא העלה בדעתו שפירושו יתפשט מעבר לעירו וארצו.

והרמב"ם שכתב את ספריו בערבית כי לא התכוון לפסוק לכל ישראל ?

ממנ"פ, אם לא חשב הרמב"ם שסביר שיתרגמו את ספרו, אז אה"נ רואים שכתב רק לארצו ומשפחתו. והראיה, שאת ספר משנה תורה באמת כתב בעברית בעבור כל כלל ישראל. ואם חשב שיתרגמו אז אין ראיה, כי היה נוח לו להתבטא בערבית וסמך על כך שיתרגמו. אבל ברש"י הדבר שונה, כי את עיקר ספרו כתב בעברית, אבל פה ושם הוא מפרש רק ע"י תרגום לצרפתית, ולמה נמנע באותם מקומות מלכתוב גם פירוש קצר ולהסביר את המילה הזו בעבור מי שלא דובר צרפתית. ולא דמי לרמב"ם שאת עיקר הספר היה נוח לו לכתוב בערבית ואין עליו טענה שיכתוב בעברית, כי אדם כותב בשפה שרגיל בה, אבל רש"י הרי בלאו הכי מפרש בלי סוף בעברית, אז למה במקומות הללו נמנע מכך והיה די לו בתרגום לצרפתית בלי שום תוספת.

מבלי להתיחס לעצם הדיון - אין שום מקום להשוואה בין כתיבה בערבית, שפת הדיבור של כמעט כל יהודי העולם בזמנו של הרמב"ם, לשימוש בצרפתית שהיתה מוכרת (בזמנו של רש"י) לכמה עשרות אלפי יהודים בסך הכל.

שתי הערות מן הצד:
א. רש"י הק' לא כתב בצרפתית אלא רק לעז בצרפתית
ב. הרמב"ם הביע צערו על כך שכתב בערבית

לכאורה רש"י לא תרגם ללעז כדי להקל על דוברי הצרפתית, אלא כשלא מצא מלה מתאימה בלשון הקודש. והתוכן של המלים בלעז יוכיח. וממילא אין ראיה לכאורה לדברי פותח האשכול.

לא הבנתי איך דחית את הראיה שלי, ועכ"פ כדאי להביא דוגמאות, ויהיה כך יותר קל לדון עליהן:

צריך לסייג את דבריי. יש שני אופנים בהם לא תהיה ראיה:
א) במקומות שהתרגום לצרפתית בא לעזור לדוברי הצרפתית שאינם מבינים עברית, ולדוברי עברית יובן הדבר כמות שהוא במקרא ובגמרא.
ב) במקומות שלא היתה לרש"י ברירה ואין לו אפשרות לפרש יותר מאשר לומר את הזיהוי בצרפתית. כגון שם של צמח: שבת קח, ב "מאי יועזר פותנק", וכ' רש"י: בלע"ז פולא"ל. ומה יש לרש"י לעשות?

אבל למשל בגיטין לה, א "אלא גלופקרא" וכ' רש"י: "קוט"א". וכן שם בדף יד, א. סרבלי: "קוט"א". ולמה לא פירש בשני המקומות שזה מעיל.
ושם כח, א. טליקא - טשק"א בלע"ז. לא נתן לנו כיוון מה זה.

יבמות קכ, ב: דמסקיב ליה - דאשי"ר בלע"ז.

בראשית לז, ב. דבה - כל לשון דיבה פרלידי"ץ.
במדבר טו, כ. חלה - טורטי"ל בלע"ז.
שופטים ח, כא. השהרונים - לוינטש בלע"ז של זהב. והיה צריך להסביר באיזו צורה התכשיט הזה.

וכי יש לך אדם מישראל, קטן כגדול, שעמל ויגע וטורח בחיבור שלדעתו הוא דבר חיובי וחיוני, ואינו מעוניין שיופץ בין כל ישראל?! אלא מאי 'הכל תלוי במזל'.
כן מסתבר שגם רש"י שאף לכך ומשמים זיכוהו.
ולדעתי אין לזה שום קשר לעניוות.

יש ספר בשם 'מעייני אגם' של יהודי בר אוריין בשם רא"מ גלאנצר שדן הרבה בענין תרגומי הצרפתית של רש"י, יעו"ש.

כוונתי פשוטה. מי שעסק בהוראה בכתב ובעל-פה יודע שיש מקרים שלצורך הבהרת המשמעות המדויקת כדאי להשתמש לפעמים בתיבה או בתיבות בלשון המדינה (בחו"ל זה יכול להיות אנגלית וכיו"ב), ובזה נחסכת הרבה אריכות מיותרת. אם ניקח את הדוגמא של "מעיל", הרי זה יכול להתפרש גם כפרווה שלובשים האסקימואים, אך אם אפשר נניח להשתמש במלה "ז'קט", זה עוזר להבהרת הכוונה.

לענ"ד, במקום שרש"י משתמש בלעז, זה כדי להבהיר טוב יותר את כוונתו המדויקת, מה שאינו יכול לעשות בלשון הקודש - ולא כדי להקל על המקומיים שאינם דוברים לשון הקודש. זה נכון הן לגבי שמות עצם והן לגבי פעלים (לדוגמא: הפועל "להתפתח" אינו קיים בלשון הקודש, ולכן כשרש"י מבקש להשתמש בפועל זה הוא נזקק ללעז (יחזקאל טז)).

סגי נהור כתב:לדוגמא: הפועל "להתפתח" אינו קיים בלשון הקודש

ישעיה נב ב.

זקן ששכח כתב:וכי יש לך אדם מישראל, קטן כגדול, שעמל ויגע וטורח בחיבור שלדעתו הוא דבר חיובי וחיוני, ואינו מעוניין שיופץ בין כל ישראל?! אלא מאי 'הכל תלוי במזל'.
כן מסתבר שגם רש"י שאף לכך ומשמים זיכוהו.
ולדעתי אין לזה שום קשר לעניוות.

עדיין יש הבדל בין אדם שכותב חיבור שמיועד להיות זה שיתפוס את מקומו כמלווה של התנ"ך והתלמוד אצל כל לומד יהודי, ובין אדם ששואף שספרו יתפשט כמה שיותר.

לדעתי יש לזה קשר ממשי לענווה, כי הלא אנו מבינים שחיבורו של רש"י הוא כזה שבדין תפס את מקומו כ'פרשנדתא', אבל רש"י בענוותו לא סבר שיש בחיבורו משהו כ"כ מיוחד, ואולי יש עוד חיבורים כאלה טובים שעדיפים ממנו.

מכל התגובות עד כה, לא הבנתי האם למעשה מסכימים עם הראיות שהבאתי, מהמקומות שרש"י מביא רק לע"ז ולא טורח לפרש.

לייטנר כתב:ישעיה נב ב.

שם במשמעות שונה לגמרי כמובן.

סגי נהור כתב:

לייטנר כתב:ישעיה נב ב.

שם במשמעות שונה לגמרי כמובן.

כמובן.

לא הבנתי כלל כוונת השואל הפותח. לא נראה לי שאי מי מגדולי עולם חשב כך בתחילה שחיבר משהו מסוים, אולי מרן המחבר רבי יוסף קארו.

לענ"ד, הרב סגי נהור קרוב לאמת.

אבל יותר בדיוק, נראה לי שברוב מקומות שרש"י מביא לעז הוא אינו לצורך תרגום אל לענין של דקדוק. למשל בפרשה שלנו בפרק ט' פסוק כ"א כותב רש"י:
"טחון, לשון הווה כמו הלוך וכלות, מולאנ"ט בלע"ז". מפירושו בלשון הקודש "לשון הווה" קשה לעמוד על כוונתו, אפילו אחרי הדוגמאות שהוא מביא. אבל על ידי הבנין שהוא משתמש בו בצרפתית מובן, כי גם בצפרתית של ימינו פועל עם הסיומת "ant-" ר"ל תוך כדי עשיית הפעולה. וממילא, עכשיו מובן שרש"י ר"ל שבפסוק "ואכת אתו טחון היטב", "טחון" ר"ל באופן שיהיה טחון היטב.

ונדמה שגם ברוב לעזי רש"י אפשר להבין אותם באופן דומה.

ראה בספר "מעייני אגם", לרבי אברהם מאיר הכהן גלאנצר, (אנטוורפן תשס"ג), שעיקרו הוקדש לנושא הסבר הצורך בלעזים ברש"י, (כמו שהזכיר לעיל הרב נוטר הכרמים).
וראה שם בדברי העורך, במבוא, עמ' ג', שכותב בתוך דבריו:
"מוכיח רא"מ גלאנצר, שמצד אחד - יש ומילה אחת בודדה בצרפתית, כאשר מבינים את משמעותה המדוייקת, חוסכת הסבר ארוך ומסורבל בלשון הקודש, אזי השתמש רש"י בלעז. ומצד שני - ישנם פסוקים שדוקא הצרפתיים, החושבים ומדברים בצרפתית, עלולים להיכשל בהבנתם. במקומות אלו נאלץ רש"י להאריך בפירוש שלטעמנו נראה אולי כמיותר, אך לצרפתים הוא חיוני במיוחד".
http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?1 ... age=PP0013
כמדומני שבדבריו נכללו (בכמה מילים) הרבה מהנכתב לעיל.

מחילה מכל הכותבים, אבל עדיין אינכם מתייחסים למה ששאלתי. לא שאלתי למה רש"י מביא לע"ז, זה ברור וכפי שכתבו. אבל מה שקשה הוא למה יש מקומות שרש"י מביא רק לעז ולא מפרש כלום, איך הוא רוצה שיבינו מי שלא דובר צרפתית.
וכלפי מה שתמה האוהב אוצר שכל המחברים לא חשבו שיתפשט, כאן הדבר שונה שמדובר על חיבור שיטתי מסודר המפרש את כל התנ"ך והתלמוד, והיה הגיוני שעתיד חיבור זה להתפשט מעבר לצרפת, הרבה מעבר. וא"כ שוב חוזרים לשאלה הנ"ל.

א. הרמב"ם כותב מפורש שפירושיו בערבית מיועדים להמון העם, ולכן כתבם בערבית
ב. כל תרגום זה הבנה אחרת של הדברים, לכן אחד תרגום הוא או תרגום אונקלוס, ואז צריך כל מילה כולל עטרות ודיבון, או פירוש רש"י כיון ופירש כל דבר המצריך פירוש, ואלו שני צורות מקבילות לקיים את האחד תרגום. יש אופנים שאי אפשר להבין את עומק הדבר, אלא בתרגום לשפה אחרת, כל דובר עברית המדבר ברמה טובה אידיש ואנגלית וכיו"ב, ומתרגם לפעמים אפילו במחשבתו לשפה אחרת, מקבל תמונה יותר בהירה של הסוגיא, ובפרט אם הוא מכיר היטב את הסלנגים והתרבות של השפה האחרת. יש מילים ומושגים שהסבר בתיאור אינו ממצה, והסבר בשפה אחרת ממצה. כל מי ששמע שיעור באידיש יודע שיש מילים שעצם התרגום לאידיש נותן עומק אחר בכל הסוגיא.
ג. כמעט תמיד ניתן לקלוט כשרש"י כותב בלע"ז למה כוונתו, כלומר לקלוט שאין כאן הסבר מילולי אלא שהוא בא להוציא מאפשרות מסיומת בהבנת המילה בעברית. [להוציא תרגום צמחים לא מצויים וכיו"ב שאין דרך אחרת לפרש במה מדובר]. גם אם יש מילה פה ושם שלא הובן הכוונה, צריך לזכור כי אם אנחנו לא הבנו אינו אומר שאין כוונה, ובפרט כאשר אין לנו ידיעה ברורה למה שימש הביטוי ההוא בצרפתית בזמנו של רש"י, לדוגמא זה לא חייב להיות מעיל במובן שלנו.

גימפעל כתב:והרמב"ם שכתב את ספריו בערבית כי לא התכוון לפסוק לכל ישראל ?

לא את היד החזקה